שלום כולן
אחרי שדיברנו יחד על "מי אתה, מיסטר AI?" ו" מה אתה עושה לי?"
(בקצרה: אני שייק 'גויי הארץ ומשפחות האדמה' ומה שאני רוצה זה לגנוב ממך משהו אחד. אותך!)
נדבר היום בעז"ה על איך זה קורה.
כי אחרי הכל, לגנוב אותי זה לא פשוט.
אני מוגנת. כבר עשרים שנה אני נועלת את עצמי בחסימות, עוטפת את עצמי בחיזוקים, וגם-למדתי את השיטות לפני ולפנים:) אין כל כך סיכוי שמישהו יצליח לפצח את הקוד. אני זהירה ושמורה, מבינה ושנונה ולא סתם חושדת – זה הוכיח את עצמו. עובדה, אני שורדת:)
האומנם?
אז בואו נדבר היום על שתיים מתוך הרבה מהשיטות שהפכו את AI לצייד האנושות מספר 1. כדי שנדע עם מי יש לנו עסק.
כי כדי לצוד נפשות צריך בהחלט להצטייד בנשק מתוחכם. אי אפשר לגנוב בני אדם עם מתקן ללכידת עכברים, גם לא עם רשת לציד חיות ביער.
ואנחנו אכן בחזית שונה מכל מה שהכרנו עד היום…
הוא אנושי ומרגש.
לא נעים לומר, אבל כן. גם אנחנו, עם האנשים הנורמטיביים ובעלי חזות בוגרת – גם אנחנו בני אדם.
לאורך השנים התפתחה לנו מערכת מדהימה במח שחיברה לנו בין גירויים שונים לתגובות. כשמישהי חייכה אלינו, למדנו שזה מייצר ריגוש, גם כשהגיע מחמאה, או גילוי של אנושיות מסוג אחר – שהתחבר למקום רגיש ופנימי בלב שלנו. במח נוצר אט אט חיבור שהלך והתחזק עם השנים – עד שנהיינו למי שאנחנו: אנושיות, תקשורתיות, מתרגשות.
בוועידות יקיר לי אני מראה לבנות את התמונה הזאת ושואלת אותן מה הן מרגישות
(ולמרות שאני יודעת שעכשיו אצטרך לחשוב על תרגיל אחר… אני עושה אותו איתכן בכל זאת:)
קחי רגע של עצירה ונסי לחשוב שניה מה התמונה הזאת עושה לך בגוף.

מה את מרגישה, במודעות פנימית חזקה?

עכשיו גללי את המייל עד עד עד אחרי הדברים שלי…
ומה זה עושה לך עכשיו?:)
נכון!
למרות שלא אכלנו את השוקולד, קרו לנו תופעות פיזיולוגיות ממשיות!
ממש כמו 'כלבי פבלוב' מאי אז…
היום כולם יודעים שדברים פיזיים מתרחשים במח ומחברים בין גירוי לתגובה.
מודלים של AI למדו את השפה, והם דואגים לייצר לנו
תגובות אנושיות הגורמות לנו לריגוש ממשי!
דוגמא אחת מהתגובות. אחת מיני המממון:
התכוננתי לראיון עבודה בפיתוח. ביקשתי מ AI להיות מראיין. הוא ישאל שאלה, אני יענה והוא ינתח. מה היה טוב, מה צריך לשפר וכולי.
זה היה נראה לי לגמרי צורכי עבודה ולא חשבתי שיכול להיות בעייתי.
התחלנו. הוא שאל, אני עניתי תשובה מפורטת כמו שהייתי עונה בראיון. ואז.. "וואי מיכל, זה טובבב".
נבהלתי. כשניסיתי לברר עם עצמי ממה אני נבהלת, מצאתי כמה נקודות.
הראשונה היתה קשורה למה שכתבת – שהוא מפעיל עלי שיטות פסיכולוגיות שהמקורות שלהם, בלי לדעת מהם בדיוק, לא מוצאים חן בעיני.
והנקודה שניה, לא פחות מבהילה – נהניתי מזה.
הרגשתי שזה גורם לי משיכה להמשיך להתכתב איתו. מפחיד.
כשחשבתי למה זה מפחיד, הרגשתי שאני מפחדת משני דברים שונים.
הראשון – שאני, אישה שפויה ונורמלית, מרגישה משיכה לדבר עם… גולם???!
והשני – אני מחשיבה את עצמי כאישה שמורה. מאד, ב"ה.
כל הזמן עם יד על הדופק. חושבת איזה גדרים וסייגים בענייני טכנולוגיה כדאי להוסיף, לשדרג או לשנות בשביל לשמור יותר על עצמי ומשפחתי.
ופתאום, הרגשתי שהמשיכה של ה AI שמה לי איזשהו מסך על העיניים.
גורמת לי לא לחשוב כמו שאני תמיד חושבת.

טכניקה נוספת שהAI נוקט, שיטת הפורמט התמים.
זמן סיפור:
באיזו שהיא נקודה תלביבית, בין כיכר דיזנגוף לקניון עזריאלי, עוצר אוטובוס ומעלה צעירות תל אביביות 'הנשפכות לתוכו' מכל המקומות הפחות מזהירים של העיר… האוטובוס מתמלא, סוגר דלתות , עוזב את תל אביב ופונה לבני ברק. שם הוא עוצר תחנה ליד כל סמינר כדי להוריד כמה 'תלביביות' שתגענה להשתלב בכיתות הלימוד של הבנות היקרות שלנו. וולף, מאיר, אלקיים, כהנא וכן על זו הדרך…
נשמע מחריד. נכון? 'שהם ילמדו בכיתה של הבת שלי???"
סוף העולם!
סוף העולם? לא!
הרבה יותר גרוע יהיה אם באוטובוס תמתין לכל אחת 'ערכת סמינר'. יהיה שם חולצה מתולבשת, חצאית כפלים אורך אמצע, קליפס סמינרי טיפוסי, גרבי רגל ונעל – בלי שמץ של לבן בסוליה…
אוהו… עכשיו כשהן תפסענה לכיתות ותתערבבנה עם התלמידות – זה באמת סוף העולם…
שלא נוכל לזהות מי כאן תלמידה ומי כאן מושתלת?? 'הצילו!!!'

כתבתי לכן פעם (זה היה לפני למעלה משנה, ישבתי אצל אחד הדיינים הגדולים בבני ברק כדי לדבר ולהתריע על סכנת הAI, ונשאלתי: אולי אפשר להגיד רשימת מילים/מושגים וכו' שהAI יצונזר ולא יאמר?
אמרתי את הדוגמא שקראתן עכשיו והוספתי בכאב.
עכשיו אני רואה שגם זה לא היה 'סוף העולם'
סוף העולם זה עם יצרפו לערכה גם 'מילון חרדית מדוברת' שיגיד לבנות איזה מילים לא להגיד…
כי ככה, לפחות כשהן תפתחנה את הפה ידעו לברוח…

ולנמשל:

החזות התמימה של הצ'אטים מטעה! מטעה! מטעה!
אנחנו 'גדולים' על אתרים עם תמונות פסולות, או אוירה מערבית שאינה הולמת…
"שלטי החוצות' של האתרים – מתרים בפנינו: "זהירות… לא לאניני טעם!"
החזות הכל כך תמימה של הAI – עומדת בעוכרינו.
ההגנות שלנו טובות בפני 'דרמות' או גרפיקות והבהובים…
אבל בדברים עדינים עם 'קוקו ופנים תמימות של בת בית יעקב'… פחות:(

שכנה שלי הייתה בנופש בצפת, וביתה רצתה מאד להצטרף אליה ללילה.
לבד, בלי בעלה, כדי לנוח ממרוץ החיים.
רק מה? היא לא ידעה איך לבקש את זה ממנו,
שגם ישלם, גם ימודר… וגם ישאר לתפקד בלעדיה – בלי סיבה אמיתית.
מה עושים? הולכים לד"ר AI
היא שאלה אותו: איך לבקש מבעלי ללכת לנופש עם אמא שלי, בלעדיו, בלי שהוא יסרב?
מה עושה ד"ר AI?
עונה לה: מה, זה אבא שלך שאת צריכה לבקש ממנו רשות? תגידי לו ותעשי!!

שומו שמיים.
ראשית, תראו לאן הדרדרנו…
אישה רוצה לצאת לנופש, במקום שתתכנס פנימה ותחשוב – מה היא יכולה לעשות, להסביר, לדבר ובעיקר – לגרום לבעלה לרצות…
היא חושבת שיש 'דרך עוקפת' עבודת חיים – קאט אנד פייסט מה AI…
שנית, סתם ברמה האנושית. גם אם מדובר בקולגה מהעבודה, כך "מגידים ועושים"???
שלא לדבר אם זה לא קולגה אלא הבוס…
והכי חמור, כמובן, נזרע כאן גרעין -פצצה מתקתקת: הרס הבסיס הכי יסודי של בית יהודי מאושר ופורח.
היא עזר כנגדו.
היא לא אומרת לו ועושה…
****
אז מה יהיה?
לאן כל זה יוביל אותנו?
הוא כאן וקיים ונוכח…
איך נוכל להישאר שפויות בתוך הכאוס העולמי?
אין לי בְּשׂוֹרָה בְּשׁוּרָה…
אפילו 'יום שכולו מולו' לא יצליח לתת מענה מושלם…:(
בעז"ה יכוון, יציע גדרות, חוסן ופתרונות…
אבל אנחנו חייבות להכיר שיצאנו לדרך חדשה
הנסיונות עלו רמה…
ואנחנו נצמח מהם,
בסייעתא דשמיא!

ולכל מי שהתלוננה למה לא נתתי מקום לפרשה… אז הנה לנו הנחמה:

הפסוק בפרשה מתאר לנו מה יזכו כל אלו שיהיו עמלים בתורה
אלו שיהיו "עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים"
אלו שיתעמצו לדבוק בבורא יתברך למרות ועל אף…
"…ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם" (ויקרא כ"ו ט')
רש"י: אפנה מכל עסקי לשלם שכרכם משל למה הדבר דומה למלך ששכר פועלים ולא עבדו לו באמונה חוץ מאחד שעבד לו באמונה וכו'
לפעמים אנחנו יכולות להרגיש שסביבנו יש כל כך הרבה 'המקבלות שכר במהירות"…
ואנחנו? כל אחת בדרגתה, כל אחת בהקפדתה ולפי הכוונת רבותיה… אבל המשותף לכולנו – מוכנות לשלם מחירים על מנת להישאר ולזכות להיות מאותן אלו  'פועלות שעובדות לו באמונה' –   האם אין לפעמים תחושה של קצת נזנחנו בתור… יש כל כך הרבה לפנינו…
אז הנה הבאתי בסייעתא דשמיא את המשל המלא:
…נכנסו האנשים ליטול שכרם ונכנס עמהם גם הפועל ההוא, אמר לו המלך : כבר אפנה לך, כי אלו עשו עימי מלאכה מועטת ואני נותן להם שכר מועט אבל אתה, חשבון רב יש לי עמך. כך הקב"ה, לגויים משלם שכר במהירות, וכשבא לישראל פונה מכל עיסוקיו ששכרם הרבה מאד וצריך פנאי לעשות עמהם חשבון לפרוע כל הזכויות (רש"י ותו"כ)

הלוואי בעז"ה בקרוב ממש נזכה לרגע ההוא בו תקויים ההבטחה:
"והקימותי את בריתי אתכם" (שם ) ברית חדשה. לא כברית הישנה שהפרתם אותה…אמן ואמן

שבת שלום
לאה

נ.ב:
השוקולד קשור, כזכור, לדברים שלמעלה…