עומדות להן שלוש נשים, שתי אלמנות ואלמנה שכולה.
עומדת נעמי, עניה, מרודה, גלמודה, חסרת כל, מתחננת לפני ערפה ורות
לכנה שובנה אישה לבית אימה.
יעשה ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי.
מסתכלות עליה עורפה ורות ופורצות בבכי.
הן רוצות לסייע לחמותן הגלמודה,
לקשור את גורלן בגורלה
ותאמרנה לה-
כי אתך נשוב, לעמך.
אבל רות מסרבת לקבל את המחווה.
ותאמר נעמי שובנה בנותי.
למה תלכנה עמי?
העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים?!
שובנה בנתי לכן כי זקנתי מהיות לאיש
כי אמרתי יש לי תקוה, גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים
הלהן תשברנה עד אשר יגדלו?!
הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש?!
נעמי מנסה להחזיר אותן לקרקע המציאות.
להסביר להן שבניה שהיו, אינם.
וגם אם היא תביא נוספים ילדים לעולם,
הרי שייקח כמה שנים טובות עד שהם יגיעו לגיל המתאים…
אל בנותי!
כי מר לי מאד מכם,
כי יצאה בי יד ה'.
נעמי מתחננת אליהן שתעזובנה אותה
שתפתחנה לעצמן דף חדש בחיים,
בעושר, בנחת, בטוב.
הן בוכות.
עומדות בצומת דרכים, בדרכן לשוב אל ארץ יהודה ונושאות את קולן בבכי.
ותישק ערפה לחמותה
ורות דבקה בה.
ערפה נכנעת להיגיון הצר, לרצון לחיי נוחות וחופש
רות דבקה בנעמי, נשמתה ביקשה להכיר באמת,
לדבוק בחיי נצח.

נותרו רק נעמי ורות.
נעמי הגלמודה, המרודה ורות מלאת הלהט שנפשה חשקה בתורת האמת.
לאחר ניסיונות חוזרים של נעמי לדחות את רות היא מבינה שרות נחושה בדעתה להצטרף לעם הנבחר.
משכך, החלה נעמי לשנות לה הלכות גרים
אמרה לה:
"ביתי,
אין דרכן של בנות ישראל לילך לבתי תיאטראות ולבתי קרקסיאות שלהם!"
זוכרת את עצמי, כל שנה מחדש, קוראת את המדרש הזה ולא מבינה.
שתגיד לה איזו שהיא הלכה.
שתזהיר אותה על שמירת שבת.
שתלחיץ אותה עם דקדוקי משהו חמץ בפסח…
למה היא מתחילה להסביר לה על מנהגים טובים ועל ניואנסים דקים?
סוף כל סוף זה לא ממש איסור
רק "שאין דרכן של בנות ישראל"…
זה כל כך קריטי?!

לקח לי זמן להבין שכן,
זה מאוד קריטי.
להיות בת לעם הנצח זה הרבה מעבר לשמירה על חוקי התורה והמצוות,
זה לא רק מותר ואסור.
יש דרך, יש ציביון, יש רוח שרוצים לשמר.
אי אפשר להקטין ראש.
אין דבר כזה להיצמד לחוק היבש .
יש כל כך הרבה רוח מעבר,
דברים שאולי מותרים על פי ההלכה
אבל חורגים מהדרך של בת ישראל כשרה.

ורות לא מותרת על האמת.
היא רוצה בכל מאודה להפוך ליהודיה כשרה.
בעיניים מלאות דמעות,
היא מצהירה בקול חנוק
אל אשר תלכי אלך.
אני כאן, איתך, בדרכה של בת ישראל נאמנה.
לא רק בכפיפות מוחלטת לחוקי התורה
גם ברוח שמאחורי הדברים,
בהקפדה על כל הדברים הכביכול קטנים,
אלו שיושבים על קו התפר הדק,
שאין בהם איסור של ממש,
רק חורגים מדרכן של בנות ישראל.

וכל כך הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי בצמתים חלקלקים כאלו
שאין בהם אסור או מותר
רק 'לא מתאים' ו'פחות לעיניין'
כל מיני בתי קרקסיאות ובתי תיאטראות וירטואליים ושאינם,
פיתויים,
הרגלים,
רצונות
שנמצאים על קו התפר הדק…
חג מתן תורה הוא היום שלי להחליט מחדש,
לבחור שוב להיצמד לעם הנצח,
להידבק בדרכן של בנות ישראל למרות ועל אף…

אותי זה ממש חיזק.
אותך?
אשמח לשמוע HB.Haya.Bar@gmail.com