שלום כולן,

שניה לפני שאני נכנסת לספר על האירוסין הכי משמחים שחוויתי מימי, אני רוצה להקדיש כמה מילים על מה שקורה אח"כ… אתן יודעות איך זה: אירוסין, חתונה, 'שנה ראשונה' ו… חיים…
חיי שגרה, ימים יפים ויפים יותר… וגם דילמות שמגיעות…
אז הנה דילמה שעלתה לנו לא מזמן באחד מדיוני ה'מאחורי הקלעים' במוקד היעוץ של שמורה:
עלה הנושא של מקרים ודילמות שהעובדות מצויות בהם, והבעל – פעמים רבות לא ער דיו כדי להבין את הסיכון בדבר. נשים שמספרות שההרגשה הפנימית שלהן מאותתת להן לשמור מרחק / לסרב למציאות / להחליף תנאים וכו' והבעלים לא תמיד בכלל מבינים מה הבעיה….

הדיון הזה התפתח לשרשור ארוך, נכון לעכשיו – 21 תכתובות… ובכל מקרה, הוא המשיך להעסיק את ליבי ורוחי, הרגשתי שיש כאן משהו שורשי ויסודי, ובתחושה פנימית חזקה הרגשתי שזה קשור מאד ורלוונטי לימים הגדולים שלנו, ל"בזכות נשים צדקניות נגאלו" וכו' וכו'.
והמשכתי לקוות וליחל להארה,
לרעיון כזה שיעשה לי אור בעיניים וחשק לחלוק אותו בכתיבה.
וזה הגיע.
ככה ב4 לפנות בוקר,
יחד עם הדי חומרי הניקוי מהמטבח, שקי שאריות של קופסאות וכופתאות ושות' הממתינים ליד הדלת וערימות כלים ממתינים לייבוש – מצאתי אותו!
את הרעיון היפה שהגדיר לי והזכיר לי והסביר לי – למה זה קרה בזכותן.
למה הגאולה המופלאה הזאת מתוך מצרים היתה דווקא בזכות נשים צדקניות.

הרעיון מבוסס על מאמר בספר הנפלא "נפש חיה" (מומלץ! מומלץ! מומלץ!!!)
וזהו עיקרו:
כולנו יודעות שהגאולה הגיע בזכות "שלא שינו שמם, לשונם ושפתם וששמרו מלהיטמע במצרים"
שואל הרב פינקוס זצ"ל מדוע הגאולה קרתה דווקא בזכות דברים שהם בכלל לא ציוויי תורה???
איפה כתוב בתורה שלא לדבר מצ רית או אנגלית? איפה כתוב לא לקרוא לעצמנו 'ג'ון'?…
איפה כתוב שאסור להתלבש לפי צו האופנה הגויי?
ובכלל, בליל הסדר אנחנו אומרים במפורש: "ואעבור עליך ואראיך מתבוססת בדמייך", שנגאלו ישראל בזכות דם הפסח ודם המילה.
אז בזכות מה נגאלו? ד' הבידולים מהמצרים או המצוות?

המאמר ארוך ומומלץ להתפנות וללמוד אותו,
אבל על הרעיון הבסיסי אני לא מוותרת:
יש שני חלקים במציאות של העם היהודי.
אחד זה ההגדרה שלנו כעם. 'הזהות הלאומית' שלנו… מי ראוי להיות נכלל בעם ה'!
והשני: המצוות והחיובים על אותה אומה שנבחרה להיות לעם ה'.

כשכלל ישראל עוברים על ציוויי השי"ת, זה חמור מאד. אבל במציאות יש תמיד את האפשרות לחזור בתשובה, לבקש סליחה ולהתקרב מחדש אל ה'. היכולת לחזור בתשובה ולהתקרב מחדש לה', זה נכון לגבי העניין של מצוות שה' מצווה אותנו כעם. אבל במה דברים אמורים? כשאנחנו 'עם ה", אם חלילה אין את ההגדרה של הקשר הבסיסי שלנו עם ה' – אז המצב קשה באמת…

במצרים היו אלו הנשים שבזכותן עם ישראל נשאר בכלל 'עם'.
הן אלו שעשו הכל, כולל גיחות אמיצות לשדות להפגש עם הבעלים האומללים והמיוסרים, כולל הולדת ילדים שנחטפים להם מול העיניים בגיל שלושה חודשים… (יותר גרוע אפילו מלהשאיר ילד אצל המטפלת בחזרה מחופשת לידה…) כולל ייסורים וגלות נוראה שהסוף לא נראה באופק (מזכירה לכן שעברו בסופו של דבר רק 210 מתוך 400 ש-נ-ה!!!), זה יכול להיות מצב של יאוש מוחלט!
ואתן יודעות מה, למרות שלא קיבלתי שום מייל משום גולת מצרים, אני ממש חושבת שגם שם היו להם פניות וקריאות שהבטיחו להם שחרור משעבוד לו רק יסכימו לשתף פעולה ולהפסיק עם ההתנהגויות המוזרות האלו. שילמדו ליבה, קצת אנגלית לא יזיק, קניות באתרים אוניברסליים וניראות אופנתית ומעודכנת… ו: "למה שלא תשבי איתנו לקפה?" …
והן שמרו! חיו להן בשמורת גושן שלהן, ספגו בדומיה את העבודה הקשה… ולא נכנעו!
המשיכו להאמין שיבוא יום והן תגאלנה יחד עם העם כולו!!!
הן המשיכו לדבוק בהגדרת העם – כעם ה'!!!
ולכן היה את מי לגאול!!!

ועכשיו, אחרי שהבנו שיש עוד משהו יסודי לפני עשיית מצוות שהוא עצם המהות שלנו כעם ה'! אפשר לפנות ולהעמיק ולראות איזה יופי של דבר, (וכן! זה זה האירוסין המרגשים שהתוודעתי אליהם אתמול:):
אומר הרב פינקוס זצ"ל:
בדרגת הקשר בין בני זוג יש שני שלבים,
דרגת אירוסין ודרגת נישואין.
בקשר הנישואין האישה כבר מחוייבת לבעלה. קשר האירוסין הוא קשר בו האישה חופשית לגמרי לבחור אחרת, ובכל זאת היא מביעה רצון חופשי להגיע למצב של מחויבות מול בעלה לעתיד. (מזכירה שהאירוסין האמיתי שבתורה זה משהו שהיום נעשה רק תחת החופה עם נתינת הטבעת… זה השלב בו האישה נאסרת על כל העולם, ורק אח"כ מגיע שלב הנישואין בו היא מותרת לבעלה ומשועבדת לו…)
וזה בדיוק השלבים שעברנו כעם בקשר המופלא והאהוב שלנו מול ה' יתברך:
נכון, יש שלב של נישואין. שלב בו גם אם הקשר נעשה ברצון, אבל זה מתוך מציאות של חובה… אחרי הכל – בהר סיני הקב"ה אמנם שאל אותנו האם נסכים לקבל את התורה, אבל… "כפה עלינו הר כגיגית"… תכל'ס, אין לנו אופציה אחרת… אבל ביציאת מצרים הבענו נכונות כעם להתארס עם הקב"ה!

ופה אני מוסיפה רד"ק שהתגלגל לי בעקבות הקדשה שקראתי השבוע על ספר שהביאה לנו דודתי הרבנית שלזינגר ע"ה לרגל האירוסין שלנו… היא נתנה לנו מתנה את ספר הזיכרון לע"נ בנה הקד' אליעזר הי"ד והשבוע כשפתחתי לראות מה ההקדשה שכתבה לנו (כן, היא היתה כזאת אחת שגם טורחת להוסיף כמה מילים אישיות בכל הזדמנות… וסליחה ממי שמקבלת חלישות הדעת:) זה היה בתקופת פסח, והיא ציטטה לנו את הפסוקים: "ואירשתיך לי לעולם ואירשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים ואירשתיך לי באמונה וידעת את ה'" (הושע ב', כ"ב) וחתמה בסוף את שמם, וכתבה:
"ערב פסח… חג האירוסין (עיין רד"ק על הפסוקים)
אז הנה, עכשיו עיינתי סוף סוף…וראיתי דבר נפלא שממש מתקשר לרעיון הזה:
הרד"ק מביא שיש שלוש פעמים את המילה אירוסין, כנגד שלוש פעמי גאולה. הראשון כנגד יציאת מצרים, השני כנגד גלות בבל, והשלישי בעז"ה בגאולה העתידית.
אם כך, עדיין צריך את בחינת ה'אירוסין' דהיינו – שמירה חזקה על הרצון… הרצון להגיע לנישואין.
ועכשיו נחזור שוב לדבריו של הרב פינקוס ונראה כמה התפקיד שלנו עדיין קריטי ממש בהבאת עם ישראל לגאולה השלמה:

בתורה הקדושה יש שני חלקים, חלק ההלכה, כל מה שמפורש בשולחן ערוך, וזה כמובן חלק חשוב ביותר שלנו כיהודים. אבל יש חלק נוסף: חלק של 'קדושת ישראל', זה החלק שלנו שמגדיר אותנו כמובדלים מכל אומות העולם.
הדברים הללו לא תמיד כתובים בהלכות בשולחן ערוך…זה יכול להיות דברים שלא מצווים עליהם בפירוש,
משום שאלו דברים שאנחנו עושים מרצון!
בקשר בין שני אוהבים, אם צריך 'להגיד כל דבר' זה אפילו מוזיל את רמת הקשר…
הדברים שעצם מציאות של קשר אוהב, אמור לגרום לרצון פנימי לעשות אותם, דווקא בלי שיגידו…
המעלה בד' הדברים שעם ישראל שמרו עליהם ובזכותם נגאלו, היתה משום שזה דברים שלאו דווקא מצווים עליהם ובכל זאת בחרנו לדבוק בם! בחרנו להמשיך ולהיות שונים מגויי הארץ שסביבנו! בנות ישראל בחרו להמשיך ולגדל משפחות בתנאים האיומים שסביב, פשוט מתוך אהבה גדולה לבורא עולם…
זה הקשר של אהבה הכי חזק, והכי מבטיח שאכן בוא תבוא גאולה.

ועכשיו שוב אנחנו נכנסות לתמונה.
משום שבחיי היומיום יש שני חלקים. חלק אחד של הקפדה על מצוות, שבו הבעל הוא זה שמוביל את הקו ההלכתי המדוייק. אבל יש נושא נוסף "השמירה על בית יהודי" דברים שאין אותם בשום ספר על המדף, והאמת… גם לא בתקנונים שונים… אלו דברים שבהרגשת הלב שלנו.
והדברים הללו אכן מטבעם מסורים ביד האישה!
ההנהגות המיוחדות שלנו, של מי שזטכה להיות נכלל בעם ה'!
האישה היא זאת שמשרה את האוירה בבית.
יכול להיות בית שכולו מנוהל 'לפי הספר', אבל תכל'ס, אין לו נשמה… זה לא 'בית יהודי'.
הרב פינקוס מביא דוגמאות שהתאימו אז לרוח התקופה,
ואנחנו יכולות להוסיף היום, לצערינו הרב, עוד המון נמשלים מחיי היומיום…
אפשר להיות 'חרדי' למהדרין – אבל, כמה עצוב, בלי שום לחלוחית של 'יהודי'…

חג הפסח מתקרב והולך,

הימים הגדולים בהם אנחנו זוכים מחדש להזדמנות לחזק את אור האמונה בליבותינו,
שוב אנחנו עוברים בימים המסוגלים ל'נשים צדקניות' להראות כוחן בהבאת הגאולה…

הלוואי ונזכה כולנו,
לאכול עוד השנה מן הזבחים ומן הפסחים בירושלים הבנויה ובגאולה השלמה.
ובכל מקרה,
לא משנה מתי זה יהיה: זה יהיה בזכות נשים שזוכות להשרות אוירת קדושה וחיזוק הרצון הפנימי-
להמשיך להגדיר עצמנו בזהות הייחודית והנבדלת שלנו,
כבני העם היהודי…

מאחלת לכולכן שבת שלום,
ופסח כשר ושמח-
שמחה אמיתית של חרות פנימית וחיבור גדול לבורא עולם!

לאה