מדדת חום הבוקר?
לא כל שנה זה קורה, הפעם כנראה שכן.
אנחנו נצעד בעז"ה לבית הכנסת מכורבלים היטב ונלחמים עם קור עז השורר בחוץ. רבות מאיתנו אף תשמענה את קריאת זכור כולה, במרחבים פתוחים.
פתוחים ו… קרים.
האמת? שזה ממש ממש מתאים.
כי זה מה שאנחנו באים להזכיר לעצמנו כבר 3,333 פעם – החל מאותו אירוע בו עמלק ניסה לזנב בנו את כל הנחשלים, ועד היום:
זכור את אשר עשה לך עמלק… אשר קרך בדרך (דברים כ"ה י"ז-י"ח)
רש"י: צננך והפשירך מרתיחתך
כולנו מכירות מצוין את המשל עם האמבטיה הרותחת, לכאורה נראה שעמלק היה פורץ הגדר, זה ש'הסתכל לפחד בעיניים' והראה לכולם שבעצם 'השד לא נורא כל כך'. ככה זה, מישהו אחד מעיז, ורגש הפחד מתמוסס גם לשאר האנשים.
כך נראה ממבט ראשון, וזה מה שכולנו מכירות עוד מימי הגן (פעם היה דבר כזה…)
אבל בואו נתבונן בדברים שוב: תכל'ס, האמבטיה רותחת או לא? נניח יש עמלק אחד שלא אכפת לו מכוויות, אבל לכל השאר – כן אכפת… איזו הקלה יש בסבל שלהם מהכוויה, בעובדה שעמלק נכווה אף הוא?
מדוע זה גורם להם להיכנס למים הרותחים?
אלא מה, ודאי שהמשמעות היא שהכניסה של עמלק קיררה בפועל את ה'אמבטיה הרותחת'
עמלק, כמו שאומר רש"י הקדוש בפירושו הראשון, החטיא בפועל את עם ישראל, החליש אותם והורידם מהדרגה הנשגבה שהיו בה – שלא יכלו לה כל העמים, וכך הצליח לגרום לכולם להיות מסוגלים להילחם עם ישראל.
היינו בדרגה כל כך נעלה ומיוחדת, כל כך קרובים לריבון העולמים, כל כך חמים לדבר ה' עד… עד שבא עמלק והחדיר בכולנו קור בעצמות!!!
קראתי השבוע דיוק נפלא מהרב הצדיק ר' צבי מאיר זילברברג, שמדגיש "אשר קרך" – לא רק אוירה ציבורית של התקררות, אלה קירור של כל אחד ואחד מאיתנו!
זה לא רק לצקצק בלשוננינו ולשחרר אנחה על 'הדור של ימינו' ש'אוי מה היה לנו'…
כל אחד ואחד קיבל כזאת 'כווית קור' מעמלק, הצורבת בבשר החי – עד עצם היום הזה.
יש 'מודל רמזור' מיוחד שהוגדר על ידי החפץ חיים זצוק"ל:
יש יהודים רותחים, יהודים חמים, יהודים פושרים, יהודים קרים ויהודים קפואים…
אם לפני 100 שנה דברו על יהודי קר… מה נאמר אנחנו, אזובי הקיר, בדור שכל כולו קפאון מוות?
מי כמונו, הנאלצות להשתמש בטכנולוגיות, יודעות שבמקרה הכי טוב ניתן להמשיל אותם למזגן קפוא עם כיסוי של נייר על פתחי האוורור…
נעצור שניה וננסה לחשוב כמה קור חדר אלינו רק בתקופת הנגיף?
כמה תכנים שלא היינו מעלים בקצה דעתינו לקרוא בהם – פורצים לליבינו בסערה?
כמה מקומות שנמנענו כל כך מלהיות בהם, מושכים אותנו אט אט…
זה לא שאלה 'עבודה מהבית כן לא', זה קורה גם במשרדים… זאת שאלה של כל ה'עבודה זרה' הנכנסת בעקבות – לתוך הלבבות שלנו.
לב יודע מרת נפשו, וכל אחת יודעת מה הדברים שמקררים את הלב הרותח והחם שלה… כל ה'ירידים הדיגיטליים' שאין לאף אחד פיקוח על התכנים, הקטלוגים המזעזעים שנוחתים לנו בתיבה, הפורומים הרדודים, המסרים הארסניים הנשלחים חדשות לבקרים במסווה תמים… ועוד ועוד ועוד…
קר. קר. קר.
פתאום אני חושבת לעצמי… אולי לכן הקב"ה שולח לנו אלף מדידות חום ביום?…
פשוט לעצור כל פעם ולשאול את עצמנו:
"כמה חום יש לי" – לריבונו של עולם?
כמה מעלות 'חם ליבי בקרבי'? האם 'בהגיגי תבער אש'?….
"כי יד על כס קה מלחמה לה' בעמלק" (שם) רש"י:
ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית
אנחנו בתקופה קשה! קשה ביותר!
החיסונים חשובים, הסגר חשוב, חשוב – אבל לא זה מה שיביא את הישועה
הישועה תבוא מבידוד – מבידוד שלנו מהתרבות המערבית – משרו של עשיו השולטת בכל מקום…
והלוואי ונזכה, עוד השבת הזאת לשבת בה נחוש עם כל הלב,
ועם כל החמימות היהודית הנפלאה-
"ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ"
שבת שלום,
לאה
לא כל שנה זה קורה, הפעם כנראה שכן.
אנחנו נצעד בעז"ה לבית הכנסת מכורבלים היטב ונלחמים עם קור עז השורר בחוץ. רבות מאיתנו אף תשמענה את קריאת זכור כולה, במרחבים פתוחים.
פתוחים ו… קרים.
האמת? שזה ממש ממש מתאים.
כי זה מה שאנחנו באים להזכיר לעצמנו כבר 3,333 פעם – החל מאותו אירוע בו עמלק ניסה לזנב בנו את כל הנחשלים, ועד היום:
זכור את אשר עשה לך עמלק… אשר קרך בדרך (דברים כ"ה י"ז-י"ח)
רש"י: צננך והפשירך מרתיחתך
כולנו מכירות מצוין את המשל עם האמבטיה הרותחת, לכאורה נראה שעמלק היה פורץ הגדר, זה ש'הסתכל לפחד בעיניים' והראה לכולם שבעצם 'השד לא נורא כל כך'. ככה זה, מישהו אחד מעיז, ורגש הפחד מתמוסס גם לשאר האנשים.
כך נראה ממבט ראשון, וזה מה שכולנו מכירות עוד מימי הגן (פעם היה דבר כזה…)
אבל בואו נתבונן בדברים שוב: תכל'ס, האמבטיה רותחת או לא? נניח יש עמלק אחד שלא אכפת לו מכוויות, אבל לכל השאר – כן אכפת… איזו הקלה יש בסבל שלהם מהכוויה, בעובדה שעמלק נכווה אף הוא?
מדוע זה גורם להם להיכנס למים הרותחים?
אלא מה, ודאי שהמשמעות היא שהכניסה של עמלק קיררה בפועל את ה'אמבטיה הרותחת'
עמלק, כמו שאומר רש"י הקדוש בפירושו הראשון, החטיא בפועל את עם ישראל, החליש אותם והורידם מהדרגה הנשגבה שהיו בה – שלא יכלו לה כל העמים, וכך הצליח לגרום לכולם להיות מסוגלים להילחם עם ישראל.
היינו בדרגה כל כך נעלה ומיוחדת, כל כך קרובים לריבון העולמים, כל כך חמים לדבר ה' עד… עד שבא עמלק והחדיר בכולנו קור בעצמות!!!
קראתי השבוע דיוק נפלא מהרב הצדיק ר' צבי מאיר זילברברג, שמדגיש "אשר קרך" – לא רק אוירה ציבורית של התקררות, אלה קירור של כל אחד ואחד מאיתנו!
זה לא רק לצקצק בלשוננינו ולשחרר אנחה על 'הדור של ימינו' ש'אוי מה היה לנו'…
כל אחד ואחד קיבל כזאת 'כווית קור' מעמלק, הצורבת בבשר החי – עד עצם היום הזה.
יש 'מודל רמזור' מיוחד שהוגדר על ידי החפץ חיים זצוק"ל:
יש יהודים רותחים, יהודים חמים, יהודים פושרים, יהודים קרים ויהודים קפואים…
אם לפני 100 שנה דברו על יהודי קר… מה נאמר אנחנו, אזובי הקיר, בדור שכל כולו קפאון מוות?
מי כמונו, הנאלצות להשתמש בטכנולוגיות, יודעות שבמקרה הכי טוב ניתן להמשיל אותם למזגן קפוא עם כיסוי של נייר על פתחי האוורור…
נעצור שניה וננסה לחשוב כמה קור חדר אלינו רק בתקופת הנגיף?
כמה תכנים שלא היינו מעלים בקצה דעתינו לקרוא בהם – פורצים לליבינו בסערה?
כמה מקומות שנמנענו כל כך מלהיות בהם, מושכים אותנו אט אט…
זה לא שאלה 'עבודה מהבית כן לא', זה קורה גם במשרדים… זאת שאלה של כל ה'עבודה זרה' הנכנסת בעקבות – לתוך הלבבות שלנו.
לב יודע מרת נפשו, וכל אחת יודעת מה הדברים שמקררים את הלב הרותח והחם שלה… כל ה'ירידים הדיגיטליים' שאין לאף אחד פיקוח על התכנים, הקטלוגים המזעזעים שנוחתים לנו בתיבה, הפורומים הרדודים, המסרים הארסניים הנשלחים חדשות לבקרים במסווה תמים… ועוד ועוד ועוד…
קר. קר. קר.
פתאום אני חושבת לעצמי… אולי לכן הקב"ה שולח לנו אלף מדידות חום ביום?…
פשוט לעצור כל פעם ולשאול את עצמנו:
"כמה חום יש לי" – לריבונו של עולם?
כמה מעלות 'חם ליבי בקרבי'? האם 'בהגיגי תבער אש'?….
"כי יד על כס קה מלחמה לה' בעמלק" (שם) רש"י:
ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית
אנחנו בתקופה קשה! קשה ביותר!
החיסונים חשובים, הסגר חשוב, חשוב – אבל לא זה מה שיביא את הישועה
הישועה תבוא מבידוד – מבידוד שלנו מהתרבות המערבית – משרו של עשיו השולטת בכל מקום…
והלוואי ונזכה, עוד השבת הזאת לשבת בה נחוש עם כל הלב,
ועם כל החמימות היהודית הנפלאה-
"ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ"
שבת שלום,
לאה
