בשעות הקטנות של ליל אמש התעורר כאן שיח מעניין.

היה זה בתוך פגישת עבודה, בה התקבצו ובאו קבוצת חברות איכותית, כל ה'מי ומי' של ההוגות והכותבות המובחרות, שנירתמו להפקת הדבר שאני חולמת עליו כבר שנה שלמה… – כנס שמורה של חיבור ועוצמה קהילתית.

וואו… כמה מוטציות התוכן הזה עבר,

מכנס חזרה לשגרה של אחר קורונה, מצאנו עצמנו דנות בטלטלות מירון, וטרם יבשו הדמעות סער הלב בחרדת הטילים, פחדי הפרעות ו… בנפילה הקשה של ערב החג.

המפגש בין נשות הגות למפיקות במה הביא אותנו כמובן לדיון על האסון האחרון.

כל כך מתבקש היה להזכיר ש'בואו לא נסתכל על המקל',
נישא עיננו לשמים ונראה מי מניף אותו מעלינו,

אבל אז הבנו שדווקא מפיקות כנסים חייבות להפיק מאסון כזה את חובת הזהירות הנדרשת בהקמת במות.

חשבתי לעצמי שבעצם, מתוך החובה הקדושה של גילוי יד ה' בכל דבר, בדיוק משם אנחנו צריכות כל אחת ואחת, להבין מה היא יכולה לתרגם לעצמה מהאסון הציבורי לזירה הפרטית שלה.

"לא תשים דמים בביתך" זאת מצווה. האם הבית שלנו בטוח לחלוטין?

נקודות חשמל חשופות? מעקה רופף? מדרגה שבורה?

כל אחת במקום שלה, בתפקיד שלה, בעיסוק שלה-

בבדק – בית הפרטי שלה…

ואז,

אפשר ללכת צעד קדימה:

משום ש'בדק בית' זה עניין פרטי, גם בבית הרוחני שלנו.

וכשמצאתי את ה'אור החיים' היפה הזה בפרשה, הרגשתי שה' שולח לנו מסר,

על היחס הפרטי הנדרש מכל אחד,

גם בזמנים של הקרבת 'קורבנות ציבור':

האור החיים נדרש לעניין מדוע התורה חוזרת שוב ושוב על קורבנות הנשיאים,

ומפרטת, למרות כל מה שאנחנו יודעות שאין תג מיותר בתורה הקדושה,

את אותו התיאור י"ב פעמים

אומר האור החיים הקדוש שבכל קרבן יש שתי בחינות,

הקרבן עצמו, ועבודת ה' המתלווה לקרבן:

ותדע כי עם קרבן האדם יתייחדו ויתועדו כוחות הקדושה אשר סובבו ממנו ואשר אליו, עוד לצד כי בחינת הקרבן יפעיל הקרבת ענפי הקדושה

ועכשיו ברור מדוע התורה מתייחסת לכל קרבן בנפרד:

פירוש הצריך להקריב מניצוצי הקדושה וענפיה הקריב וייחד יחד כל הצריך להתקרב ולהתיחד מבחינתו, והוא מאמר המקריב את קרבנו, וזה יעשה בכח ובכוונה בהבאת הקרבן:

אנחנו בתקופה מטלטלת מבחינה ציבורית,

אולם על כל יחיד מוטלת החובה לייחד את כל הצריך להתקרב מבחינתו…

אם התורה הקדישה כל כך הרבה פסוקים לתאר קרבנות לכאורה זהים,

בוודאי שיש ערך לכוונה ולעבודת ה' המתלווה לכל יחיד בפני עצמו.

גדולי הדור ותלמידי החכמים חוזרים שוב ושוב על כך שכל אחד יודע ומכיר את מר ליבו,

יש מקומות, בחורים ובסדקים, שהדרך להגיע אליהם זה רק בנר דקיק המאיר את הפינות…

והלוואי

ויקבל ה' יתברך את ייחוד כוונותינו,

נזכה כולנו להתקרב עוד ועוד,

מתוך שמחה וטוב לבב,

ויאמר המקום די לצרותינו,

ונזכה, כולנו, בכל מקומות מושבותינו,

עוד השבת,

למנוחת שלום ושלווה והשקט ובטח,

שבת שלום,

לאה