ברוכה הבאה אגם! האזינו להקלטה המטלטלת
שלום כולן,
גם אתן מרגישות היום התרגשות מיוחדת?
בעזרת ה' יתברך, בעוד מספר שעות, אמורה להשתחרר אגם.
גיבורה אמיתית שהיתה סמל ודוגמא בעם ובעולם,
לגבורה יהודית אמיתית-
היא והאם היקרה-
שעושות כל כך הרבה, כדי לחזק לבבות ולקרבן לאבינו שבשמים.
רוצה לשתף אתכן קצת מהתחושות שהיו לי במוצאי שבת האחרון.
גם אני, כמו רבים אחרים, הייתי בטוחה שהנה הנה, אגם משתחררת סוף סוף.
התרגשתי מקריאתה של האם ומתחנוניה שלא לחלל את השבת,
והרגשתי, אני קצת מתביישת לומר, שהנה,
סוג של 'בינגו' כזה…
בטח עכשיו היא משתחררת – איך לא?….
במוצש"ק, כמה דקות אחרי הבדלה, התקשרתי לקו המידע בו אני נוהגת להתעדכן בחדשות,
הרגשתי סוג של כעס על הקריין.
למה אתה לא מכריז מייד שהנה, ב"ה, אגם ברגר שוחררה?
הקשבתי להקראת השמות.
שם אחר.
רגע, זאת לא אגם?
והשניה, והשלישית… ואפילו הרביעית…
לא!
אגם לא השתחררה…
בום! צניחה!
זה לא יכול להיות…
ה'… "לא לנו ה' לא לנו… כי לשמך תן כבוד"…
קשה לי לתאר את הכאב, האכזבה, צער…
לא יודעת איך עמדה בכל זה האם המופלאה…
אבל היא עמדה!
אני בטוחה שהיא עמדה בזה!
והנה 'טוויסט' מפתיע
בעז"ה היום,
בצאת ישראל… בית יעקב מעם לועז…
ההפכי הצור אגם מים…
כי לשמך תן כבוד!!!
אגם, שהיתה סמל של עמידה על המשמר,
שכל כל הרבה מאתנו ממש – זכו לרגעי חיזוק מופלאים – בזכותה
צפויה בעזרת ה' יתברך – להשתחרר ממש בשעות הללו.
פתאום אני מסתכלת על איך שאני ראיתי את התמונה, ומרגישה קטנה…
קטנה. קטנה. קטנה.
מה? לא ברור לנו שבורא עולם אוהב, רוצה ויכול – הרבה יותר מאיתנו?
וכשהוא לא עושה… הוא כנראה רוצה מאיתנו
עוד משהו.
עוד שריר בלתי מפותח צריך לקבל מתיחה.
עוד חלקה בלתי מעובדת צריכה להיות כשירה לצמיחה.
עוד לא הבנו? קל כך קטנת אמונה?….
***
במוצאי שבת ההיא, הרגשתי שהרעיון שגיליתי בשבת-
לקראת הכתיבה השבוע
מדברים אלי יותר מתמיד.
אז ברשותכן רוצה לחלוק עמכן את הדברים:
בואו נחזור במנהרת הזמן כמה אלפי שנים אחורה.
לא. לא לרגעים של 'בצאת ישראל ממצרים'
קצת קודם.
ניסיתן פעם להיכנס 'לראש' של בני ישראל אי אז תוך כדי המכות?
היום, כשה'הפי אנד' גלוי וידוע לכולנו, זאת ראיה אחרת לגמרי.
אבל בואו נקפוץ לדקה אחרי מכת חושך.
תשע פעמים משה רבינו מגיע למצריים.
תשע סבבים של משא ומתן
תשע איומים על מצרים
ו… ברשותכן, בואו – בראש של מי שלא חווה עדיין את הגאולה, רק גלות, גלות, גלות…קשה וכואבת
תשע פעמים שפרעה מתגבר על המכה והעם המצרי מתאושש…
והנה, מכה תשיעית, חושך אדיר מכסה את מצרים
וגם על כלל ישראל
המצרים סבלו והיתה להם מכה של חושך, אבל אחרי שבוע התגברו.
א-ב-ל,
מליוני יהודים מתו במכת חושך!!!!
וכי קלה היא בעיננו?
מ-ל-י-ו-נ-י יהודים…
נכון, היום אנחנו יודעים שמדובר בכל אלו שלא הגיע להם הגאולה
אבל זה לא היה ברור אז.
ממש לא…
להמשיך ולהאמין בבורא עולם, אלוקי סבא אברהם, יצחק ויעקב-
היה לא מובן מאליו…
אני מתקשה להיכנס לעוצמת הכאב, הכאוס, הבלבול והתהיות שודאי היה להם מקום אי אז במצריים.
ואז הגיע הציווי.
יהודים,
קחו את אלילי מצריים,
שחטו אותם לעינהם,
לא לא לא… לא בחשאי ובסתר,
תעשו את זה בפרהסיה ובדרך הכי מתריסה שיכולה להיות.
את הדם מרחו על המשקופים
מבחוץ!
את הבשר תצלו. אבל, לאט לאט –
שהריח יתפשט בנחירי כל מצרי פוטנציאלי להלקאה על גבכם השחוח…
אתם מוכנים???
אתם כאן בשביל עוד 'קווטש' של מסירות נפש?
????
כן?
עכשיו אתם ראויים להיגאל!!!
בדמדומי שבת שעברה, כשראיתי שכך יוצא בפשטות מהפסוקים הקדושים
הרגשתי שנשימתי נעצרת לשניה.
עד היום דמיינתי:
גלות, גלות, גלות.
צעקה לה'
ו-גאולה.
פתאום אני רואה שפספסתי שלב מהותי וחשוב:
שלב מסירות הנפש!!!
כן,
כל גאולה עוברת דרך שלב – של מסירות מצידנו…
בורא עולם, הטוב, הרחמן, האוהב, והכל יכול
רוצה אותנו מתקרבים עוד יותר קרוב ועוד יותר קרוב
(זה עובד מצוין עם המנגינה…תנסו:
את ה' יתברך, יהודי תמיד אוהב ורוצה אליו תמיד להתקרב…
… ועוד יותר קרוב, ועוד יותר קרוב…כדי שלנצח יהיה לנו רק טוב!!!
:)
***
אין לנו עסק בנסתרות,
הנה, ביום ראשון, כשהשחתי ליבי בפני ידידה, היא אמרה לי מיד:
כנראה הקב"ה רוצה עוד קצת אמונה…
וב"ה נראה שברגעים הללו שאתן מקבלות היום את המייל-
אנחנו זוכים לראות בשחרורה של הגיבורה הלאומית שלנו!
אין לנו עסק בנסתרות,
אבל בנגלות כן…
בורא עולם רוצה אותנו עוד יותר קרובות ועוד יותר קרובות…
אז הנה, אנחנו מצרפות לכן את הקטע המרגש מתוך כנס אלול
סיפורה של חברתינו היקרה רבקה מדן
על היציאה שלה מהשבי
בעקבותיה של אגם…
…אמרתי לעצמי, ריבונו של עולם, יושבת לך ילדה, בשבי,
ומוסרת את הנפש כדי לשמור שבת, בשבי… אז אני לא אעשה את זה???
האזינו להקלטה המטלטלת (7 דק') מתוך הכנס 'שובי נפשי' >>>>
ובדיוק כמו שאמרנו אז,
כך גם היום…
לכל אחת יש את ה'שבי האישי' שלה…
בו בורא עולם מביט עליה, באהבה,
וממתין לה – שתעשה את הצעד (הקשה!) ליציאה מהשבי…
ובעז"ה,
כמו הנס הגדול שאנחנו חוות היום,
נזכה ויקוימו בננו במהרה דברי הנביא:
כימי צאתך מארץ מצריים אראנו נפלאות
במהרה בימינו אמן!!!
ושיהיו הדברים, והקבלות הטובות,
וכל ההקרבות וההתקרבויות לבורא עולם
לזכות לכל השבויים באשר הם.
הלוואי ונזכה במהרה ל'יום שכולו שבת',
ושיקויים בנו:
וְהַנְחִילֵנוּ ה' אלוקינו בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ
וְיָנוּחוּ בוֹ כל יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ
שבת שלום,
לאה
שלום כולן,
גם אתן מרגישות היום התרגשות מיוחדת?
בעזרת ה' יתברך, בעוד מספר שעות, אמורה להשתחרר אגם.
גיבורה אמיתית שהיתה סמל ודוגמא בעם ובעולם,
לגבורה יהודית אמיתית-
היא והאם היקרה-
שעושות כל כך הרבה, כדי לחזק לבבות ולקרבן לאבינו שבשמים.
רוצה לשתף אתכן קצת מהתחושות שהיו לי במוצאי שבת האחרון.
גם אני, כמו רבים אחרים, הייתי בטוחה שהנה הנה, אגם משתחררת סוף סוף.
התרגשתי מקריאתה של האם ומתחנוניה שלא לחלל את השבת,
והרגשתי, אני קצת מתביישת לומר, שהנה,
סוג של 'בינגו' כזה…
בטח עכשיו היא משתחררת – איך לא?….
במוצש"ק, כמה דקות אחרי הבדלה, התקשרתי לקו המידע בו אני נוהגת להתעדכן בחדשות,
הרגשתי סוג של כעס על הקריין.
למה אתה לא מכריז מייד שהנה, ב"ה, אגם ברגר שוחררה?
הקשבתי להקראת השמות.
שם אחר.
רגע, זאת לא אגם?
והשניה, והשלישית… ואפילו הרביעית…
לא!
אגם לא השתחררה…
בום! צניחה!
זה לא יכול להיות…
ה'… "לא לנו ה' לא לנו… כי לשמך תן כבוד"…
קשה לי לתאר את הכאב, האכזבה, צער…
לא יודעת איך עמדה בכל זה האם המופלאה…
אבל היא עמדה!
אני בטוחה שהיא עמדה בזה!
והנה 'טוויסט' מפתיע
בעז"ה היום,
בצאת ישראל… בית יעקב מעם לועז…
ההפכי הצור אגם מים…
כי לשמך תן כבוד!!!
אגם, שהיתה סמל של עמידה על המשמר,
שכל כל הרבה מאתנו ממש – זכו לרגעי חיזוק מופלאים – בזכותה
צפויה בעזרת ה' יתברך – להשתחרר ממש בשעות הללו.
פתאום אני מסתכלת על איך שאני ראיתי את התמונה, ומרגישה קטנה…
קטנה. קטנה. קטנה.
מה? לא ברור לנו שבורא עולם אוהב, רוצה ויכול – הרבה יותר מאיתנו?
וכשהוא לא עושה… הוא כנראה רוצה מאיתנו
עוד משהו.
עוד שריר בלתי מפותח צריך לקבל מתיחה.
עוד חלקה בלתי מעובדת צריכה להיות כשירה לצמיחה.
עוד לא הבנו? קל כך קטנת אמונה?….
***
במוצאי שבת ההיא, הרגשתי שהרעיון שגיליתי בשבת-
לקראת הכתיבה השבוע
מדברים אלי יותר מתמיד.
אז ברשותכן רוצה לחלוק עמכן את הדברים:
בואו נחזור במנהרת הזמן כמה אלפי שנים אחורה.
לא. לא לרגעים של 'בצאת ישראל ממצרים'
קצת קודם.
ניסיתן פעם להיכנס 'לראש' של בני ישראל אי אז תוך כדי המכות?
היום, כשה'הפי אנד' גלוי וידוע לכולנו, זאת ראיה אחרת לגמרי.
אבל בואו נקפוץ לדקה אחרי מכת חושך.
תשע פעמים משה רבינו מגיע למצריים.
תשע סבבים של משא ומתן
תשע איומים על מצרים
ו… ברשותכן, בואו – בראש של מי שלא חווה עדיין את הגאולה, רק גלות, גלות, גלות…קשה וכואבת
תשע פעמים שפרעה מתגבר על המכה והעם המצרי מתאושש…
והנה, מכה תשיעית, חושך אדיר מכסה את מצרים
וגם על כלל ישראל
המצרים סבלו והיתה להם מכה של חושך, אבל אחרי שבוע התגברו.
א-ב-ל,
מליוני יהודים מתו במכת חושך!!!!
וכי קלה היא בעיננו?
מ-ל-י-ו-נ-י יהודים…
נכון, היום אנחנו יודעים שמדובר בכל אלו שלא הגיע להם הגאולה
אבל זה לא היה ברור אז.
ממש לא…
להמשיך ולהאמין בבורא עולם, אלוקי סבא אברהם, יצחק ויעקב-
היה לא מובן מאליו…
אני מתקשה להיכנס לעוצמת הכאב, הכאוס, הבלבול והתהיות שודאי היה להם מקום אי אז במצריים.
ואז הגיע הציווי.
יהודים,
קחו את אלילי מצריים,
שחטו אותם לעינהם,
לא לא לא… לא בחשאי ובסתר,
תעשו את זה בפרהסיה ובדרך הכי מתריסה שיכולה להיות.
את הדם מרחו על המשקופים
מבחוץ!
את הבשר תצלו. אבל, לאט לאט –
שהריח יתפשט בנחירי כל מצרי פוטנציאלי להלקאה על גבכם השחוח…
אתם מוכנים???
אתם כאן בשביל עוד 'קווטש' של מסירות נפש?
????
כן?
עכשיו אתם ראויים להיגאל!!!
בדמדומי שבת שעברה, כשראיתי שכך יוצא בפשטות מהפסוקים הקדושים
הרגשתי שנשימתי נעצרת לשניה.
עד היום דמיינתי:
גלות, גלות, גלות.
צעקה לה'
ו-גאולה.
פתאום אני רואה שפספסתי שלב מהותי וחשוב:
שלב מסירות הנפש!!!
כן,
כל גאולה עוברת דרך שלב – של מסירות מצידנו…
בורא עולם, הטוב, הרחמן, האוהב, והכל יכול
רוצה אותנו מתקרבים עוד יותר קרוב ועוד יותר קרוב
(זה עובד מצוין עם המנגינה…תנסו:
את ה' יתברך, יהודי תמיד אוהב ורוצה אליו תמיד להתקרב…
… ועוד יותר קרוב, ועוד יותר קרוב…כדי שלנצח יהיה לנו רק טוב!!!
:)
***
אין לנו עסק בנסתרות,
הנה, ביום ראשון, כשהשחתי ליבי בפני ידידה, היא אמרה לי מיד:
כנראה הקב"ה רוצה עוד קצת אמונה…
וב"ה נראה שברגעים הללו שאתן מקבלות היום את המייל-
אנחנו זוכים לראות בשחרורה של הגיבורה הלאומית שלנו!
אין לנו עסק בנסתרות,
אבל בנגלות כן…
בורא עולם רוצה אותנו עוד יותר קרובות ועוד יותר קרובות…
אז הנה, אנחנו מצרפות לכן את הקטע המרגש מתוך כנס אלול
סיפורה של חברתינו היקרה רבקה מדן
על היציאה שלה מהשבי
בעקבותיה של אגם…
…אמרתי לעצמי, ריבונו של עולם, יושבת לך ילדה, בשבי,
ומוסרת את הנפש כדי לשמור שבת, בשבי… אז אני לא אעשה את זה???
האזינו להקלטה המטלטלת (7 דק') מתוך הכנס 'שובי נפשי' >>>>
ובדיוק כמו שאמרנו אז,
כך גם היום…
לכל אחת יש את ה'שבי האישי' שלה…
בו בורא עולם מביט עליה, באהבה,
וממתין לה – שתעשה את הצעד (הקשה!) ליציאה מהשבי…
ובעז"ה,
כמו הנס הגדול שאנחנו חוות היום,
נזכה ויקוימו בננו במהרה דברי הנביא:
כימי צאתך מארץ מצריים אראנו נפלאות
במהרה בימינו אמן!!!
ושיהיו הדברים, והקבלות הטובות,
וכל ההקרבות וההתקרבויות לבורא עולם
לזכות לכל השבויים באשר הם.
הלוואי ונזכה במהרה ל'יום שכולו שבת',
ושיקויים בנו:
וְהַנְחִילֵנוּ ה' אלוקינו בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ
וְיָנוּחוּ בוֹ כל יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ
שבת שלום,
לאה
