לכתך אחרי במדבר
בעז"ה ובתפילה שכל העניינים ילכו כשורה,
נצא מטעם 'שמורה' יחד עם חברותינו מ'הנבחרת' לתפילה במקומות הקדושים.
בערב, עם דמדומי חמה – נשב על שפת הכינרת בס"ד,
וננסה ללמוד יחד ולהבין לעומק,
על מהות- ההשתוקקות.
מדובר במערך נפלא של רעיונות גבוהים, ששיתפה אותי אחותי המחנכת הגב' מוריה לוי,
ואני מבקשת כאן, בשורות הללו להטעים לכן מעט מהרעיונות הגדולים.
חשבתן פעם על מילות הפסוק: "וארשתיך לי לעולם" (הושע ב' כ"א)
תגידו, האם יש כלה אחת בעולם שתרצה להיות מאורסת ל-ע-ו-ל-ם???
ודאי שאין אחת כזאת…
תקופת האירוסין היא תקופה מתוקה, אבל… מה שנקרא "היה טוב וטוב שנגמר"
אף אחד לא רוצה להיות מאורסת לעולם…
אז מה המשמעות של הנבואה הזאת של "וארשתיך לי לעולם"???
מסביר על זה הרב טודרוס מילר שליט"א דברים נפלאים, על בסיס המהר"ל, בנתיבות עולם:
וידוע כי המתנועע אל דבר הוא דבקות גמור עם המתנועע ממי שהוא קרוב לו כבר, כי המתנועע אל דבר הרי אינו עמו ועם כל זה הוא הולך אליו וזהו דביקות וחיבור גמור.
תשמעו איזה דבר מדהים והבנה עמוקה בנפש האדם:
יש שלב של השתוקקות וכיסופין, ויש מצב של השגת הדבר.
שלב ההשתוקקות והכיסופין גורם לדבקות גבוהה יותר מהשלב בו משיגים כבר את מה שהשתוקקנו אליו!!!
ההשתוקקות, ההליכה לקראת, הספירה טרום הדבר – במובן מסויים יותר מחוברת אל הדבר מאשר ההגעה אליו!
נפלא עד מאד…
ומה אנחנו לומדות מכל זה?
יש הרבה מה ללמוד. הלוואי ונזכה ללמוד יחד עם המשתתפות את הנושא, ואולי אפילו נוכל להעלות את השיחה בקו… (ומי שרוצה יכולה להירשם לצינתוקים) אבל בכל מקרה, גם בלי להעמיק עוד קילומטרים פנימה – אפשר לדלות אוצרות:
ימי הספירה וההכנה יש להם תפקיד גדול! אנחנו מחזקות את רגשות הדבקות – מתוך הציפייה והספירה!
ארבעים ושניים ימים צעדנו שלב אחר שלב במסלול העולה בהר.
כל כך הרבה כיסופין מתעוררים לנו בימים הללו.
הרוממות, הגדלות, הטוהר, האצילות, הנוי, ההדר…
הזכות! הזכות להיות בנות לעם היהודי…
נותרו לנו עוד שבעה ימים…
שבעה ימים של התבוננות, של קרבה, של אהבה
בואו ננצל את הימים הגדולים הללו,
ונבין שהציפיה עצמה – היא היא הדרגה!!!
והאמת… אולי בזכות זה אפשר להבין עוד משמעות לשכר שנוטלות הנשים, בעבור "הממתינות לבעליהן שישובו מבית המדרש", ההמתנה הזאת – היא היא הדבר! הרגש המתפתח בהמתנה – עליו מקבלים שכר…
ואפשר עוד משהו?
הרבה פעמים כשאני כותבת שורות מהסוג הזה, אני מרגישה שצריך בעצם להמשיך ולפתח.
לכתוב גם למי שעדיין לא שם… שכן הולכת לישון בלי 'להמתין לבעלה שישוב מבית המדרש'…
אבל היום – היום מרגיש לי שאין צורך!!!
האור החדש שזורח עלינו בעקבות הדברים הנפלאים של המהר"ל, מלטף ומחמם – דווקא את מי שממתינה! יש דברים שאפשר לפתח – דווקא בעקבות המתנה…
השבוע אנחנו יוצאים למסע,
מסע אחרי ה' יתברך במדבר.
לא יודעים מה נאכל, היכן נחנה, את מי נפגוש ומתי תסתיים הדרך.
מה כן יודעים?
יודעים שהולכים א ח ר י ו במדבר…
אצל בורא עולם, ההליכה הזאת, היא הדבר היקר ביותר שיכול להיות,
זה מה שהוא זוכר לנו – כאהבת נעורים…
אנחנו עם של צעידה במדבר,
עם של כיסופין,
עם של געגועים…
עם שיודע להמשיך עם עוצמת הרגש של האירוסין – גם אחרי החתונה…
מאחלת לכל אחת ואחת ,
שתזכה לחוש את דבקות וקרבת הבורא,
מתוך עושר, שמחה, רחבות, רווחה וכל הברכות שבעולם-
במהרה בימינו. אמן!!!
שבת שלום וחודש טוב,
לאה
בעז"ה ובתפילה שכל העניינים ילכו כשורה,
נצא מטעם 'שמורה' יחד עם חברותינו מ'הנבחרת' לתפילה במקומות הקדושים.
בערב, עם דמדומי חמה – נשב על שפת הכינרת בס"ד,
וננסה ללמוד יחד ולהבין לעומק,
על מהות- ההשתוקקות.
מדובר במערך נפלא של רעיונות גבוהים, ששיתפה אותי אחותי המחנכת הגב' מוריה לוי,
ואני מבקשת כאן, בשורות הללו להטעים לכן מעט מהרעיונות הגדולים.
חשבתן פעם על מילות הפסוק: "וארשתיך לי לעולם" (הושע ב' כ"א)
תגידו, האם יש כלה אחת בעולם שתרצה להיות מאורסת ל-ע-ו-ל-ם???
ודאי שאין אחת כזאת…
תקופת האירוסין היא תקופה מתוקה, אבל… מה שנקרא "היה טוב וטוב שנגמר"
אף אחד לא רוצה להיות מאורסת לעולם…
אז מה המשמעות של הנבואה הזאת של "וארשתיך לי לעולם"???
מסביר על זה הרב טודרוס מילר שליט"א דברים נפלאים, על בסיס המהר"ל, בנתיבות עולם:
וידוע כי המתנועע אל דבר הוא דבקות גמור עם המתנועע ממי שהוא קרוב לו כבר, כי המתנועע אל דבר הרי אינו עמו ועם כל זה הוא הולך אליו וזהו דביקות וחיבור גמור.
תשמעו איזה דבר מדהים והבנה עמוקה בנפש האדם:
יש שלב של השתוקקות וכיסופין, ויש מצב של השגת הדבר.
שלב ההשתוקקות והכיסופין גורם לדבקות גבוהה יותר מהשלב בו משיגים כבר את מה שהשתוקקנו אליו!!!
ההשתוקקות, ההליכה לקראת, הספירה טרום הדבר – במובן מסויים יותר מחוברת אל הדבר מאשר ההגעה אליו!
נפלא עד מאד…
ומה אנחנו לומדות מכל זה?
יש הרבה מה ללמוד. הלוואי ונזכה ללמוד יחד עם המשתתפות את הנושא, ואולי אפילו נוכל להעלות את השיחה בקו… (ומי שרוצה יכולה להירשם לצינתוקים) אבל בכל מקרה, גם בלי להעמיק עוד קילומטרים פנימה – אפשר לדלות אוצרות:
ימי הספירה וההכנה יש להם תפקיד גדול! אנחנו מחזקות את רגשות הדבקות – מתוך הציפייה והספירה!
ארבעים ושניים ימים צעדנו שלב אחר שלב במסלול העולה בהר.
כל כך הרבה כיסופין מתעוררים לנו בימים הללו.
הרוממות, הגדלות, הטוהר, האצילות, הנוי, ההדר…
הזכות! הזכות להיות בנות לעם היהודי…
נותרו לנו עוד שבעה ימים…
שבעה ימים של התבוננות, של קרבה, של אהבה
בואו ננצל את הימים הגדולים הללו,
ונבין שהציפיה עצמה – היא היא הדרגה!!!
והאמת… אולי בזכות זה אפשר להבין עוד משמעות לשכר שנוטלות הנשים, בעבור "הממתינות לבעליהן שישובו מבית המדרש", ההמתנה הזאת – היא היא הדבר! הרגש המתפתח בהמתנה – עליו מקבלים שכר…
ואפשר עוד משהו?
הרבה פעמים כשאני כותבת שורות מהסוג הזה, אני מרגישה שצריך בעצם להמשיך ולפתח.
לכתוב גם למי שעדיין לא שם… שכן הולכת לישון בלי 'להמתין לבעלה שישוב מבית המדרש'…
אבל היום – היום מרגיש לי שאין צורך!!!
האור החדש שזורח עלינו בעקבות הדברים הנפלאים של המהר"ל, מלטף ומחמם – דווקא את מי שממתינה! יש דברים שאפשר לפתח – דווקא בעקבות המתנה…
השבוע אנחנו יוצאים למסע,
מסע אחרי ה' יתברך במדבר.
לא יודעים מה נאכל, היכן נחנה, את מי נפגוש ומתי תסתיים הדרך.
מה כן יודעים?
יודעים שהולכים א ח ר י ו במדבר…
אצל בורא עולם, ההליכה הזאת, היא הדבר היקר ביותר שיכול להיות,
זה מה שהוא זוכר לנו – כאהבת נעורים…
אנחנו עם של צעידה במדבר,
עם של כיסופין,
עם של געגועים…
עם שיודע להמשיך עם עוצמת הרגש של האירוסין – גם אחרי החתונה…
מאחלת לכל אחת ואחת ,
שתזכה לחוש את דבקות וקרבת הבורא,
מתוך עושר, שמחה, רחבות, רווחה וכל הברכות שבעולם-
במהרה בימינו. אמן!!!
שבת שלום וחודש טוב,
לאה
