זה חיים זה?
זוכרות את השאלה ששאלנו כאן, במדור הזה בדיוק לפני שלוש שנים?
זוכרות…?:) אני יודעת שלא… אפילו אני שכחתי אם לא שהצצתי בארכיון, אבל זה בסדר, לא צריך לזכור הכל, מספיק לשרטט לנו בנפש עוד רושם אחד מהדברים… וכך לאט לאט אור האמת מחלחל לנו פנימה.
וזה מה ששאלנו:
מה התורה רוצה מאיתנו, ש'נחיה עליה'? או 'שנמות עליה'?…'
"זאת התורה אדם כי ימות באוהל" (במדבר י"ט, י"ד)
"אמר ריש לקיש דאמר ריש לקיש במנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה" (ברכות ס"ג)
מול הפסוק (ויקרא י"ח ה'):
"ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם"
אנחנו 'מתים' על התורה, או 'חיים' ממנה???
והבאנו את דבריו הנפלאים של ה'שפת אמת' זצוק"ל:
כפי שממית עצמו עליה כך התורה מחיה אותו דכתיב "תורת ה' תמימה משיבת נפש" וכל הכוחות שאדם ממעט נפשו בשביל התורה משיב התורה אליו, ונמצא מחליף חיות עובר בחיות קיימא לעד.
ברשותכן, אני מבקשת שוב לנשום עמוק את המילים 'ממית עצמו עליה'.
מה זה ההמתה הזאת ששווה לנו כל כך להשיגה – ואשר תמורתה נקבל חיות וקיום עדי נצח?
מאחר ואין כמו התורה לעניין ציווי ושמירה על ערך החיים,
הרי ודאי שהכוונה היא המתה מסוג אחר.
נראה שאפשר לומר, שמדובר בהמתה אישית של כל אחד ואחד – משהו שהוא מוסר לגבוה.
משהו שהוא רוצה. ואוהב. ויש לו חשק גדול לגביו…
ובכל זאת – ממית עצמו שם בדיוק.
זה יכול להיות חשק גדול, יכול להיות נוחות גבוהה, או הרגל רב שנים,
משהו שאני צריכה לשרש מעצמי ולמסור אותו למען התורה, למען חיי תורה, למען חלקי שלי בנצחיות התורה.
****
השבוע התקיימה אסיפה משמעותית מאד של מרנן ורבנן חברי מועצות גדולי התורה.
הם התאספו כדי לחזק נקודה יסודית ומהותית בהגנה על עם ישראל בדור הקשה שלנו –
הגנה על הסידור ההיסטורי של 'הקומה הכשרה'.
אני חושבת שיש יתרון גדול לבני הדור שלנו שלא היה כמוהו, וגם לא יהיה כנראה –
המציאות שלנו בצומת דרכים מכריעה – בין שני עולמות.
העולם הישן שהתנהל בעצמאות הבסיסית של כל פרט ופרט.
בחיי שלווה וחופש, עצמאות ושחרור. (יחסית. כן?)
מול עולם בו האנושות כולה מחוברת למרכז בקרה כובל,
שליטה בכח של מערכות הרסניות המכריעות את כוחו ומוחו של היחיד,
ועל כבישת הלבבות בדרך שאי אפשר לסרב לה.
חסל מושג העצמאות, הפרטיות, הזמן החופשי, המרחב האישי.
כל ילד בגיל 10 נרשם במערכת, מקבל אזיקים דיגיטליים ונושא אותם צמוד אליו לכל מקום אשר ינוע בו.
אנחנו יחסית עומדות בתצפית המשקיפה על המרחב משני צידיו.
רואות את אלו הנמצאים בהר, חיים חיי רוגע ושליטה, מול אלו הנמצאים במאסר בית –
אלו שמסרו נשמתם למכשירים…
****
אבל… וכאן מגיע האבל הגדול… להחלטה על ההימצאות על ההר יש מחיר.
מחיר אפילו כבד לעיתים.
אחרי הכל, מכשיר הוא לא באמת בצורת אזיקים, עם שוטר שמצמיד אותם מאחורי הגב.
מכשיר הוא מגניב, הוא מלהיב, הוא נח, הוא פונקציונאלי, הוא חסכוני, הוא מנצל כל רגע פנוי, הוא סטטוס, הוא פוזה, הוא עוזר, הוא מציל, הוא כייפי והוא כאן.
את קולטת?…
ודווקא אנחנו, החשופות לכל כך הרבה מסביבנו שבלי המכשיר הם לא קיימים,
דווקא אנחנו שלפעמים באמת צריכים את הפונקציונליות ואת מה שיש למכשיר להציע,
דווקא אנחנו המתזזות באלף חזיתות – ויכולות להשלות את עצמנו שמכשיר כזה יביא לנו רק תועלת…
דווקא לנו הרבה פעמים קשה ההחלטה,
לפעמים זה באמת הרגשה של להמית עצמנו עליה…
מה, לא נהיה מחוברות לכל הקבוצות החשובות?
מה, נצטרך להסתרבל עם שני מכשירים. אחד לדיבור ואחד לשימושים הקריטיים?
מה, נניח על השולחן בחדר הישיבות את המכשיר הקטנצ'יק מימי המנדט?
כן!
אנחנו נעשה את זה…
נצעד בדיוק לאורם של גדולי ישראל,
הקוראים גם לנו להיות אלו המגינים על העם והעולם מהשיטפון האדיר, ומחיי המוות…
זה עלול להיות קשה, לפעמים מסורבל, לפעמים אולי באמת פחות נעים…
אבל התמורה – שווה את הכל!
"רמי מנשה בר באייה דרבי יהושע בן לוי אמר: מצינו שכל מי שרואה דבר ערווה ואינו זן עיניו ממנו זוכה להקביל פני שכינה (ישעיהו ל"ג, ט"ו) "ועוצם עיניו מראות ברע" מה כתיב בתריה (שם י"ז) "מלך ביופיו תחזינה עינך" (מדרש ויקרא כ"ג, י"ג)
תחשבי על כרטיס בשורה הראשונה בעמדת תצפית מצוינת- לטקס הכתרת מלך אנגליה…
כרטיס הלוך ושוב, ומקום בשורה ראשונה…
חשבת?
אז זה עוד כלום לעומת – היופי הגדול של מלך העולם.
וכל זה על מה זוכים, תמורת הימנעות קטנה ממבט של מראה אסור…
אם כך, בואי נחשוב – כמה רווח יהיה לנו בעז"ה על ההחלטה לא להיסחף אחר העולם, בדרדור הגדול של כולם?…
וזה עוד לפני הרווח העכשווי – של חיי שחרור ורוגע:)
****
אדם כי ימית עצמו,
זה לא רק על הבעלים, האבות ועל עמלי התורה,
זה על כל אחד ואחד, כל אחת ואחת – המתנזרת ממשהו ומוסרת אותו למען חיים גבוהים יותר!
זוכרות את הילד ההולנדי שהציל עם האצבע שלו בתוך הסכר את הכפר כולו?
גם אנחנו נהיה אלו שנציל עם האצבעות שלנו את הכפר והעולם כולו…
בואו לא ניתן לאצבעות ללכת במקומנו-
להקביל פני משיח צדקנו…
אנחנו בעז"ה נגיע לשם בלייב!
נשאיר לאחרים שיצפו על זה מהמכשיר:)
כל טובו שבת שלום!
לאה
זוכרות את השאלה ששאלנו כאן, במדור הזה בדיוק לפני שלוש שנים?
זוכרות…?:) אני יודעת שלא… אפילו אני שכחתי אם לא שהצצתי בארכיון, אבל זה בסדר, לא צריך לזכור הכל, מספיק לשרטט לנו בנפש עוד רושם אחד מהדברים… וכך לאט לאט אור האמת מחלחל לנו פנימה.
וזה מה ששאלנו:
מה התורה רוצה מאיתנו, ש'נחיה עליה'? או 'שנמות עליה'?…'
"זאת התורה אדם כי ימות באוהל" (במדבר י"ט, י"ד)
"אמר ריש לקיש דאמר ריש לקיש במנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה" (ברכות ס"ג)
מול הפסוק (ויקרא י"ח ה'):
"ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם"
אנחנו 'מתים' על התורה, או 'חיים' ממנה???
והבאנו את דבריו הנפלאים של ה'שפת אמת' זצוק"ל:
כפי שממית עצמו עליה כך התורה מחיה אותו דכתיב "תורת ה' תמימה משיבת נפש" וכל הכוחות שאדם ממעט נפשו בשביל התורה משיב התורה אליו, ונמצא מחליף חיות עובר בחיות קיימא לעד.
ברשותכן, אני מבקשת שוב לנשום עמוק את המילים 'ממית עצמו עליה'.
מה זה ההמתה הזאת ששווה לנו כל כך להשיגה – ואשר תמורתה נקבל חיות וקיום עדי נצח?
מאחר ואין כמו התורה לעניין ציווי ושמירה על ערך החיים,
הרי ודאי שהכוונה היא המתה מסוג אחר.
נראה שאפשר לומר, שמדובר בהמתה אישית של כל אחד ואחד – משהו שהוא מוסר לגבוה.
משהו שהוא רוצה. ואוהב. ויש לו חשק גדול לגביו…
ובכל זאת – ממית עצמו שם בדיוק.
זה יכול להיות חשק גדול, יכול להיות נוחות גבוהה, או הרגל רב שנים,
משהו שאני צריכה לשרש מעצמי ולמסור אותו למען התורה, למען חיי תורה, למען חלקי שלי בנצחיות התורה.
****
השבוע התקיימה אסיפה משמעותית מאד של מרנן ורבנן חברי מועצות גדולי התורה.
הם התאספו כדי לחזק נקודה יסודית ומהותית בהגנה על עם ישראל בדור הקשה שלנו –
הגנה על הסידור ההיסטורי של 'הקומה הכשרה'.
אני חושבת שיש יתרון גדול לבני הדור שלנו שלא היה כמוהו, וגם לא יהיה כנראה –
המציאות שלנו בצומת דרכים מכריעה – בין שני עולמות.
העולם הישן שהתנהל בעצמאות הבסיסית של כל פרט ופרט.
בחיי שלווה וחופש, עצמאות ושחרור. (יחסית. כן?)
מול עולם בו האנושות כולה מחוברת למרכז בקרה כובל,
שליטה בכח של מערכות הרסניות המכריעות את כוחו ומוחו של היחיד,
ועל כבישת הלבבות בדרך שאי אפשר לסרב לה.
חסל מושג העצמאות, הפרטיות, הזמן החופשי, המרחב האישי.
כל ילד בגיל 10 נרשם במערכת, מקבל אזיקים דיגיטליים ונושא אותם צמוד אליו לכל מקום אשר ינוע בו.
אנחנו יחסית עומדות בתצפית המשקיפה על המרחב משני צידיו.
רואות את אלו הנמצאים בהר, חיים חיי רוגע ושליטה, מול אלו הנמצאים במאסר בית –
אלו שמסרו נשמתם למכשירים…
****
אבל… וכאן מגיע האבל הגדול… להחלטה על ההימצאות על ההר יש מחיר.
מחיר אפילו כבד לעיתים.
אחרי הכל, מכשיר הוא לא באמת בצורת אזיקים, עם שוטר שמצמיד אותם מאחורי הגב.
מכשיר הוא מגניב, הוא מלהיב, הוא נח, הוא פונקציונאלי, הוא חסכוני, הוא מנצל כל רגע פנוי, הוא סטטוס, הוא פוזה, הוא עוזר, הוא מציל, הוא כייפי והוא כאן.
את קולטת?…
ודווקא אנחנו, החשופות לכל כך הרבה מסביבנו שבלי המכשיר הם לא קיימים,
דווקא אנחנו שלפעמים באמת צריכים את הפונקציונליות ואת מה שיש למכשיר להציע,
דווקא אנחנו המתזזות באלף חזיתות – ויכולות להשלות את עצמנו שמכשיר כזה יביא לנו רק תועלת…
דווקא לנו הרבה פעמים קשה ההחלטה,
לפעמים זה באמת הרגשה של להמית עצמנו עליה…
מה, לא נהיה מחוברות לכל הקבוצות החשובות?
מה, נצטרך להסתרבל עם שני מכשירים. אחד לדיבור ואחד לשימושים הקריטיים?
מה, נניח על השולחן בחדר הישיבות את המכשיר הקטנצ'יק מימי המנדט?
כן!
אנחנו נעשה את זה…
נצעד בדיוק לאורם של גדולי ישראל,
הקוראים גם לנו להיות אלו המגינים על העם והעולם מהשיטפון האדיר, ומחיי המוות…
זה עלול להיות קשה, לפעמים מסורבל, לפעמים אולי באמת פחות נעים…
אבל התמורה – שווה את הכל!
"רמי מנשה בר באייה דרבי יהושע בן לוי אמר: מצינו שכל מי שרואה דבר ערווה ואינו זן עיניו ממנו זוכה להקביל פני שכינה (ישעיהו ל"ג, ט"ו) "ועוצם עיניו מראות ברע" מה כתיב בתריה (שם י"ז) "מלך ביופיו תחזינה עינך" (מדרש ויקרא כ"ג, י"ג)
תחשבי על כרטיס בשורה הראשונה בעמדת תצפית מצוינת- לטקס הכתרת מלך אנגליה…
כרטיס הלוך ושוב, ומקום בשורה ראשונה…
חשבת?
אז זה עוד כלום לעומת – היופי הגדול של מלך העולם.
וכל זה על מה זוכים, תמורת הימנעות קטנה ממבט של מראה אסור…
אם כך, בואי נחשוב – כמה רווח יהיה לנו בעז"ה על ההחלטה לא להיסחף אחר העולם, בדרדור הגדול של כולם?…
וזה עוד לפני הרווח העכשווי – של חיי שחרור ורוגע:)
****
אדם כי ימית עצמו,
זה לא רק על הבעלים, האבות ועל עמלי התורה,
זה על כל אחד ואחד, כל אחת ואחת – המתנזרת ממשהו ומוסרת אותו למען חיים גבוהים יותר!
זוכרות את הילד ההולנדי שהציל עם האצבע שלו בתוך הסכר את הכפר כולו?
גם אנחנו נהיה אלו שנציל עם האצבעות שלנו את הכפר והעולם כולו…
בואו לא ניתן לאצבעות ללכת במקומנו-
להקביל פני משיח צדקנו…
אנחנו בעז"ה נגיע לשם בלייב!
נשאיר לאחרים שיצפו על זה מהמכשיר:)
כל טובו שבת שלום!
לאה
