בואו נעשה חידון קצר:
ממה התלהב בלק כשראה את מחנה ישראל?
בטח, מזה שפתחיהן אינן מכוונים זה כנגד זה.
על זה גם נאמר "מה טובו אהליך יעקב". זה ברור, וזה באמת אחד מהדברים הכי הכי הכי נפלאים שקיימים רק אצלינו – בתצורה המושלמת שלהם. קדושת התא המשפחתי וכל החיים השזורים ונוסעים מכך.
זה הדבר. נכון?
יש מי שחושבת אחרת?
האמת, גם אני עד הרגע חשבתי שזה הדבר. בשבילי הרבה מדברי בלעם היה הרעיון של ה"מה טובו אהליך יעקב" והייתי בטוחה שכשהגיע בלעם למחנה ישראל וראה את העובדה שהם חיים נפרדים 'למשפחותם' – מבלי שהאוהלים מעורבבים זה בזה – הוא כל כך התפעל מהנקודההזו, שיצא לו נאום שלם מלא הערצה וברכה.
זה מה שחשבתי עד היום. פתאום היום גיליתי משהו חדש.
לא רק האוהלים היחודיים תפסו את עינו של בלעם, היתה נקודה נוספת שגרמה להתפעלותו:

"וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים" (במדבר כ"ד, ב')

הדבר הראשון שבלעם ראה זאת העובדה שעם ישראל מחולק לשבטים!!!
זה מדהים… אפשר היה לחשוב שהחלוקה לשבטים זה איזשהו עניין פרקטי כדי להתנהל עם אומה גדולה… אבל כאן בפרשה אנחנו רואים שלא!
החלוקה לשבטים זה לא סתם מטעמי נוחות, זוהי אחת מנקודות הכח הגדולות שלנו כעם!!!

וזה ממש רש"י מפורש: "ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין…"
כמובן שגם ראה את הפתחים שאינם מעורבבים, אבל לפני ההפרדה המשפחתית – יש עוד הפרדה מובנית בתוך העם שלנו – הפרדה לשבטים!

ומביא האור החיים הקדוש:

וירא וגו' לשבטיו ותהי עליו וגו'. פירוש שראה בהם ב' ענינים גדולים א' שוכן כל שבט ושבט בפני עצמו, ב' ותהי עליו וגו' שהיתה שורה שכינה על כל שבט בפני עצמו… והטעם שכל שבט יש לו הדרגה בפני עצמו, או לצד הזכות שיש לאחד יותר מחבירו, או לפי המנין.. שאמרו שבאמצעות שנסדרו ישראל בדרך זה כל שבט בפני עצמו שכנה עליהם שכינה ונעשו מרכבה לה…

בשבילי זה היה חדש, ושוב, אני מתנצלת מאלו שזכו ודבריו של רש"י הקדוש שגורים על פיהם ואין להם מה להתחדש ממנו. כי אני ממשיכה כל שנה למצוא יהלומים חדשים… וקצת מתפלאה על עצמי – איפה הייתי שנה שעברה:(
תמיד חשבתי שהיופי שלנו כעם המשתקף בפרשה הזאת – זה החוסן המשפחתי המבודד שלנו, אבל היום אני מגלה שזה הרבה יותר עמוק – זה מתחיל מחוסן שבטי!

פתאום אני חושבת לעצמי, שאולי אם היינו זוכרים את היופי והחשיבות של החלוקה לשבטים, היינו מונעים הרבה צער וקשיים של מחלוקת.
הרבה פעמים זה שאנחנו שונים, זה לא טעות! זאת לא עילה למחלוקת! זאת התוכנית האלוקית!!! במחשבים אנחנו קוראים לזה: זה לא באג, זה פיצ'ר…:)

כשנצא מתוך התפיסה הזאת – הרבה דברים 'ירגעו' לנו בלב.
כל עוד כולנו חותרים למטרה אחת – לזכות להיות מרכבה לשכינה הקדושה, אז זה בסדר גמור שהדרך שלנו – היא אחרת… גם תכונות הנפש שלנו אחרות, גם האופי שלנו אחר…

אולי אפשר לומר, שהסיבה היא כזאת:
התפקיד של עם ישראל בעולם – להרבות כבוד שמים בעולם – הוא תפקיד גדול. גדול מאד מאד. זה לא משהו שאפשר שמשהו אחד יצליח בו.
הקב"ה כלכך נשגב ואדיר והתפיסה שלנו בו כל כך מזערית, שלא שייך להשיג – כי אם חלק קטן מהמציאות האין סופית הזאת.
ולכן, המטרה הזאת נופלת על עם שלם.
והעם הזה – כל חלק ממנו – מקבל תפקיד ייחודי ואחר בהמלכת כבוד שמים בעולם.

החכמה היא לדעת שאנחנו אכן מחולקים לשבטים – אנחנו אחרים האחד ממשנהו,
וזה בסדר…
ועם זאת, יש לנו את הזכות גם ליהנות ולנצל את הטוב המצוי בכל שבט – ולאמץ אלינו מרוחו.

***

אמש התאספנו בבני ברק למפגש מנחות – סיום שנת 'יקיר לי'. עלתה שם סביב השולחן השאלה – מהי בדיוק 'רוח שמורה'. היו שטענו שהיא ליטאית, היו שאמרו שאש חסידית מרצדת בה, והיה מי שראה בה דווקא חום ותום של עדות המזרח.

מה באמת יש בה?

יש בה את הקריאה לכל אחת ואחת באשר היא לדבוק ולהצמד לאוהל הטוב שלה.
ול'שבט' הטוב – ממנו היא באה
ועם זאת – לנצל את ההזדמנות שלנו, ואת העובדה שאנחנו לא חיות בדור בו נשים הן רק באוהל – אלא יוצאות ומקדישות שעות רבות גם בחברה בעבודה- ולקבל את הרוח והיחודיות והנופך האישי שיש גם אצל אלו שמקבוצות ההולכות בדרך ה' – אבל קצת אחרת ממני…

כך נוכל לחזור חזרה בכל יום מחדש,
ולזכות לתואר:
"מה טובו אהליך יעקב"
יחד עם "משכנותיך ישראל"

כל טוב ושבת שלום

לאה