לא נודעתי – שיעוררו רחמים
חברות יקרות,
מה לא עבר עלינו מ"חלקנו" המטלטל של שבוע שעבר?
ימים סוערים בארץ,
ימים סוערים כציבור,
ימים סוערים כקהילה.
יש זמנים של שגרה, בהם אנחנו שוקעות עד צוואר באשליית הביטחון המדומה והמרדף אחרי הפרטים הקטנים של יום יום.
ויש תקופות מאתגרות כאלו, בהן אנחנו מרגישות כי משמיים מנערים…
מערערים..
קוראים לנו להרים מבט אל השמים, לבקש ישועה. להבין עד כמה אנחנו צריכים לה. לצעוק כבר את הצעקה..
"וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בקל שקי, ושמי ה' לא נודעתי להם" (שמות ו', ג')
מבאר על כך האור החיים הקדוש דבר פלא:
"בא האדון ברוך הוא להשיב למשה על ששלחו קודם הקץ.
ואמר כי הגם ששם קץ לחושך לצאת בני ישראל מארץ מצריים והקץ עדיין לא נשלם- יש לך לדעת כי הקץ שעשיתי להאבות הוא בחינת קל שקי, ובו שמתי לגלות גבול ואמרתי לו די.
אבל בחינה אחרת לא נודעתי, פירוש- לא אמרתי להם הקץ שיהיה באמצעות הרחמים.
אם יבקשו ויעוררו רחמים כמו שעשו ישראל, וידפקו על דלתי הרחמים קודם הקץ, הגם שלא שלמו ימי העינוי והצרה – אף על פי כן ריחמתי עליהם בשם הוי"ה".
חברות יקרות, כמה אנחנו שואלות מה יהיה? מה יהיה הסוף?..
כמה אנחנו מוכנות לתת כדי לדעת מתי כבר יגיע הקץ לכאב ולשמועות הקשות, מתי כבר יגיע היום המאושר הזה, בו יתגשם האיחול לו אנחנו מייחלות- היום בו ימחה ה' את כל הדמעות?
אומר האור החיים הקדוש- לא משנה מה הקץ שקבע הקב"ה מראש בשם ש-קי, בו יאמר די לצרות…
יש קץ נוסף שתלוי בנו- בידינו המפתחות!!
באנה ניקח את תערובת הרגשות המתערבלים, את ים הכאב, הצער והחוסר אונים, את כל עייפות נפשנו מהלחץ ומן העבודה – ונתרגם אותם סוף סוף לצעקה של תפילה.
צעקה שתקרב לנו קץ במהרה, קץ של רחמים,
צעקה של ילדים לאבא – שעוקפת את כל החשבונות ופותחת את השערים.
"והראנו בנחמת ציון עירך, ובבנין ירושלים עיר קדשך, כי אתה הוא בעל הישועות ובעל הנחמות" (נוסח "רצה" לשבת)
שנזכה לחזות במהרה יחד בנחמה!
בשורות טובות
ושבת שלום,
אביגיל
חברות יקרות,
מה לא עבר עלינו מ"חלקנו" המטלטל של שבוע שעבר?
ימים סוערים בארץ,
ימים סוערים כציבור,
ימים סוערים כקהילה.
יש זמנים של שגרה, בהם אנחנו שוקעות עד צוואר באשליית הביטחון המדומה והמרדף אחרי הפרטים הקטנים של יום יום.
ויש תקופות מאתגרות כאלו, בהן אנחנו מרגישות כי משמיים מנערים…
מערערים..
קוראים לנו להרים מבט אל השמים, לבקש ישועה. להבין עד כמה אנחנו צריכים לה. לצעוק כבר את הצעקה..
"וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בקל שקי, ושמי ה' לא נודעתי להם" (שמות ו', ג')
מבאר על כך האור החיים הקדוש דבר פלא:
"בא האדון ברוך הוא להשיב למשה על ששלחו קודם הקץ.
ואמר כי הגם ששם קץ לחושך לצאת בני ישראל מארץ מצריים והקץ עדיין לא נשלם- יש לך לדעת כי הקץ שעשיתי להאבות הוא בחינת קל שקי, ובו שמתי לגלות גבול ואמרתי לו די.
אבל בחינה אחרת לא נודעתי, פירוש- לא אמרתי להם הקץ שיהיה באמצעות הרחמים.
אם יבקשו ויעוררו רחמים כמו שעשו ישראל, וידפקו על דלתי הרחמים קודם הקץ, הגם שלא שלמו ימי העינוי והצרה – אף על פי כן ריחמתי עליהם בשם הוי"ה".
חברות יקרות, כמה אנחנו שואלות מה יהיה? מה יהיה הסוף?..
כמה אנחנו מוכנות לתת כדי לדעת מתי כבר יגיע הקץ לכאב ולשמועות הקשות, מתי כבר יגיע היום המאושר הזה, בו יתגשם האיחול לו אנחנו מייחלות- היום בו ימחה ה' את כל הדמעות?
אומר האור החיים הקדוש- לא משנה מה הקץ שקבע הקב"ה מראש בשם ש-קי, בו יאמר די לצרות…
יש קץ נוסף שתלוי בנו- בידינו המפתחות!!
באנה ניקח את תערובת הרגשות המתערבלים, את ים הכאב, הצער והחוסר אונים, את כל עייפות נפשנו מהלחץ ומן העבודה – ונתרגם אותם סוף סוף לצעקה של תפילה.
צעקה שתקרב לנו קץ במהרה, קץ של רחמים,
צעקה של ילדים לאבא – שעוקפת את כל החשבונות ופותחת את השערים.
"והראנו בנחמת ציון עירך, ובבנין ירושלים עיר קדשך, כי אתה הוא בעל הישועות ובעל הנחמות" (נוסח "רצה" לשבת)
שנזכה לחזות במהרה יחד בנחמה!
בשורות טובות
ושבת שלום,
אביגיל
