עשי מאהבה!
אני עדיין תחת הרושם של שיחת טלפון מעוררת השראה שהיתה לי עכשיו עם שמורה יקרה שמרגישה (מי לא…?) קצת מבולבלת. מותר מחשב? או אסור? עבודה מהבית? או לא? כן קופת חולים? ובנק? קניות? וזום ל'חינוך ילדים' עירוני? וצ'אט עם חברות? ו…
ברור. כמה היה קל ונעים לו הייה לנו וויז לחיים… אבל אז – לא היתה בחירה.
שוב ושוב אנחנו חשות את עצמת הבלבול והתהיות. כן? לא? אסור? מותר?…
כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לְבֵ֣ית יַעֲקֹ֔ב וְתַגֵּ֖יד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
רש"י הקדוש: לבית יעקב. אֵלּוּ הַנָּשִׁים, תֹּאמַר לָהֶן בְּלָשׁוֹן רַכָּה (מכילתא):תגיד לבני ישראל. עֳנָשִׁין וְדִקְדּוּקִים פָּרֵשׁ לַזְּכָרִים, דְּבָרִים הַקָּשִׁין כְּגִידִין (שבת פ"ז):
יש בתורה עונשים ודקדוקים, בהחלט. אבל כדי להצמיח צריך לרכך את הקרקע – וז הבדיוק התפקיד המופלא שתפור בול למידות שלנו. למידות, לתכונות ולטבעים.
מה זה אומר "לשון רכה". אולי לשון רכה זה לא הטרמינולוגיה של 'אסור ומותר', אלא משהו רך ומתקבל על הלב? אולי… "כדאי לי" ו"לא כדאי לי" למשל?
הרב מילר זצ"ל מגיטסהד (אביו של הרב מילר מהשיעורים בקו) היה אומר שוב ושוב בשיעורים הנפלאים שזכינו להם:
"עשה מאהבה ועשה מיראה עשה מאהבה שאם באת לשנוא דע כי אתה אוהב ואין אוהב שונא. עשה מיראה שאם באת לבעט דע שאתה ירא ואין ירא מבעט" (ירושלמי)
לפני שאנחנו באים לעשות מיראה, עלינו לעשות מאהבה.
לפני ה"תגד לבני ישראל" – היתה נדרשת הכנת הלב – על ידי ה"כה תאמר לבית יעקב"!
אנחנו הוזמנו ראשונות, ישבנו וטעמנו את מתיקות דברי התורה – כי רק על ידי הכנה מתוך אהבה, אפשר להגיע לקבלה מיראה – עד דקדוקי הפרטים הקשים כגידים…
יש שאלות ובלבול? יש תחומים אפורים בחיים?
לא תמיד זה המקום של אסור או מותר, הרבה פעמים זה המקום של 'לשון רכה'-גם לעצמינו. לדבר אל עצמנו בלשון רכה…
כאן המקום שמתגלה כמה אנחנו אוהבות את ה' יתברך. מה אנחנו עושות בשביל לצאת ידי חובה, ומה מתוך אהבה וכמיהה לזכות ולחוש את ה'קרבת אלוקים לי טוב'.
איזו בחורה אני רוצה להיות? איזה בית אני רוצה לגדל? איזה מקום אני מתכננת לי אחרי מאה עשרים?
לא לכל שאלה יש תשובה של אסור ומותר! יש תנועות שאי אפשר לעשות אותם בנוקשות, צריכים דווקא את הגמישות והרכות. אבל, כל עוד מדובר בגמישות שמטרתה הכנה לקבלת תורה…
גם מתוך המציאות הכי מבלבלת, תמיד נוכל לארגן לעצמנו ולמצוא את קוי הגבול – מה מתקרב ל'אסור' ומה ל'מותר'. דווקא לנו, הנשים, ניתן הכח וההרגש לחוש את הדברים – גם כשהם בשטח לכאורה אפור.
הלוואי ונזכה לנצל את הכח המיוחד שניתן לנו,
ולהיות אלו המכינות עצמנו ובתינו לאלו הזוכים לקבל את התורה
מידי יום מחדש…
שבת שלום,
לאה
אני עדיין תחת הרושם של שיחת טלפון מעוררת השראה שהיתה לי עכשיו עם שמורה יקרה שמרגישה (מי לא…?) קצת מבולבלת. מותר מחשב? או אסור? עבודה מהבית? או לא? כן קופת חולים? ובנק? קניות? וזום ל'חינוך ילדים' עירוני? וצ'אט עם חברות? ו…
ברור. כמה היה קל ונעים לו הייה לנו וויז לחיים… אבל אז – לא היתה בחירה.
שוב ושוב אנחנו חשות את עצמת הבלבול והתהיות. כן? לא? אסור? מותר?…
כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לְבֵ֣ית יַעֲקֹ֔ב וְתַגֵּ֖יד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
רש"י הקדוש: לבית יעקב. אֵלּוּ הַנָּשִׁים, תֹּאמַר לָהֶן בְּלָשׁוֹן רַכָּה (מכילתא):תגיד לבני ישראל. עֳנָשִׁין וְדִקְדּוּקִים פָּרֵשׁ לַזְּכָרִים, דְּבָרִים הַקָּשִׁין כְּגִידִין (שבת פ"ז):
יש בתורה עונשים ודקדוקים, בהחלט. אבל כדי להצמיח צריך לרכך את הקרקע – וז הבדיוק התפקיד המופלא שתפור בול למידות שלנו. למידות, לתכונות ולטבעים.
מה זה אומר "לשון רכה". אולי לשון רכה זה לא הטרמינולוגיה של 'אסור ומותר', אלא משהו רך ומתקבל על הלב? אולי… "כדאי לי" ו"לא כדאי לי" למשל?
הרב מילר זצ"ל מגיטסהד (אביו של הרב מילר מהשיעורים בקו) היה אומר שוב ושוב בשיעורים הנפלאים שזכינו להם:
"עשה מאהבה ועשה מיראה עשה מאהבה שאם באת לשנוא דע כי אתה אוהב ואין אוהב שונא. עשה מיראה שאם באת לבעט דע שאתה ירא ואין ירא מבעט" (ירושלמי)
לפני שאנחנו באים לעשות מיראה, עלינו לעשות מאהבה.
לפני ה"תגד לבני ישראל" – היתה נדרשת הכנת הלב – על ידי ה"כה תאמר לבית יעקב"!
אנחנו הוזמנו ראשונות, ישבנו וטעמנו את מתיקות דברי התורה – כי רק על ידי הכנה מתוך אהבה, אפשר להגיע לקבלה מיראה – עד דקדוקי הפרטים הקשים כגידים…
יש שאלות ובלבול? יש תחומים אפורים בחיים?
לא תמיד זה המקום של אסור או מותר, הרבה פעמים זה המקום של 'לשון רכה'-גם לעצמינו. לדבר אל עצמנו בלשון רכה…
כאן המקום שמתגלה כמה אנחנו אוהבות את ה' יתברך. מה אנחנו עושות בשביל לצאת ידי חובה, ומה מתוך אהבה וכמיהה לזכות ולחוש את ה'קרבת אלוקים לי טוב'.
איזו בחורה אני רוצה להיות? איזה בית אני רוצה לגדל? איזה מקום אני מתכננת לי אחרי מאה עשרים?
לא לכל שאלה יש תשובה של אסור ומותר! יש תנועות שאי אפשר לעשות אותם בנוקשות, צריכים דווקא את הגמישות והרכות. אבל, כל עוד מדובר בגמישות שמטרתה הכנה לקבלת תורה…
גם מתוך המציאות הכי מבלבלת, תמיד נוכל לארגן לעצמנו ולמצוא את קוי הגבול – מה מתקרב ל'אסור' ומה ל'מותר'. דווקא לנו, הנשים, ניתן הכח וההרגש לחוש את הדברים – גם כשהם בשטח לכאורה אפור.
הלוואי ונזכה לנצל את הכח המיוחד שניתן לנו,
ולהיות אלו המכינות עצמנו ובתינו לאלו הזוכים לקבל את התורה
מידי יום מחדש…
שבת שלום,
לאה
