בוקר טוב
וכן… אני יודעת שזה כבר לא כל כך בוקר (לצערי, למרות שאני תמיד רוצה שזה יהיה:(
אבל כן אני רוצה היום להקדיש כמה דקות ל:
בוקר טוב!
התורה הקדושה מרחיבה לנו מאד על הסיפור של מחלוקת קורח ועדתו
בעצם, זאת לא היתה מחלוקת 'קורח ומשה רבינו' אלא 'קרח ועדתו' נגד דבר ה' ר"ל
ובכל זאת, למרות שמדובר היה בדור שכולו ראו אך זה עתה את ההתגלות הכי בהירה בעולם-
מעמד הר סיני!
ולמרות שהיו כולם דור שחווה ניסים גלויים
בכל זאת-
כל כך בקלות – פשוט הגיעו לטעות איומה כל כך…
אז ראשית,
כשאני מרגישה איך הלב שלי מתכווץ מכך שהעולם כל כך מבולבל,
אני אומרת לעצמי: זה כנראה רצון ה', שנפלס לעצמנו דרך מתוך חשכה,
כי תמיד בעולם הזה יש מציאות של טעות!
וגם,
אני משתדלת לנסות לקחת איזה 'הכוונה' משהו מתוך מה שהעם שלנו עבר עד היום,
מתוך מה שהתורה הקדושה מלמדת אותנו-
כדי להאיר ולהחזיק אותי, זאת שנולדה אי אז בשנים הכל כך מאוחרות,
כמעט ב'קץ הימים'…
"וישמע משה ויפול על פניו: וידבר אל קרח ואל כל עדתו בקר ויודע ה' אשר לו" (במדבר ט"ז ד' ה')
עכשיו יש בלבול וחוסר בהירות, העם לא יודע מה ועם מי האמת…
אז חכו בבקשה,
עוד מעט יהיה בוקר.
בבוקר הקב"ה יודיע לכם כבר – "את אשר לו", היכן האמת והיכן השקר והמחלוקת על דבר ה'.
***
אז בואו נדבר שניה על בוקר.
מה זה בוקר?
אומר על הפסוק הכלי יקר:
"… הבוקר יברר ויאמת הדין עם מי… כי כל דבר הניתן בבוקר הוא הדבר הניתן בשמחה ובפנים מאירות, וזה הוראה שהנתינה דבר הגון כמו שפירש רש"י בפרשת המן שניתן 'בבוקר'"
אני בטוחה, שאם תהיה לנו רשימה של אלף דברים – מה אנחנו רוצות לזכות לקבל מבורא עולם,
"שמחה והארת פנים" תהיה הדבר הראשון שידבר אלינו…
אז ראשית, טוב שנדע שאכן קיימים שתי סוג נתינה מעם הקב"ה
נתינה של בוקר
ונתינה של ערב, של לילה
יש "נתינה של בוקר", נתינה של שמחה והארת פנים… ויש נתינה של חושך.
המן, כאמור, ניתן בבוקר.
ומה ניתן בערב?
לעומת המן, האוכל הרוחני הכי גבוה, יש את השליו, הבשר אליו 'נתאוו תאווה' בני ישראל,
שהוא מסמל את ההפך מהמן, את ה'שקיעה בגשמיות' אל מול חיים רוחניות של המן.
ואכן, השליו ניתן ב… ערב (שמות ט"ז ד')
 ע"כ ניתן המן בבוקר בבוקר בהטיבם לשאול כהוגן, אבל השליו היה מאכל גס וחומרי על כן ניתן בערב, כי השכל מתיחס לבוקר והחומר לערב
כולנו שואפות לזכות ל'הארת פנים' מהקב"ה, כולנו רוצות לחיות חיים כאלו של בהירות והרגשת שמחה "ולישרי לב שמחה"
ומהי הדרך לזכות לכך?
אומר לנו הכלי יקר מה ההבדל בין שתי סוגי ההנהגות:
הדבר ההכרחי שהאדם שואל כהוגן ניתן לו בבוקר, בפנים מאירות ואותו יאכל, היינו כדי אכילתו, ולשון עד, היינו שלעולם אינו חסר לנפשו מאומה אלא ניתן לו לעד ולנצח, אמנם לערב, היינו המותרות שהאדם שואל שלא כהוגן, ניתן לו בערב בפנים חשוכות, והוא הדבר אשר יחלק לזולתו, ועזב לאחרים חילו, והוא יהיה משולל ומרוחק מקנינו כהוראת לשון שלל, ועוד שלא ניתן לו הדבר כי אם לפי שעה…
הכלי יקר מחלק בין 'ההכרח' לבין 'מותרות'
העולם המבלבל מראה לנו כאילו שמחה ועונג יהיו לנו דרך "מותרות"
והאמת היא שזה בדיוק ההפך…
כשאנחנו מבקשות מהקב"ה 'מותרות',
או נשארות מלא שעות בעבודה – של אקסטרא מיותרות
או מחפשות קידום שהוא עובר את הגבול של הנצרך וההכרח… ועובר לעודפים
אנחנו מזמינות בעצם הנהגה של 'פנים חשוכות'…
טמון כאן יסוד משמעותי וגדול שיכול לכוון אותנו בדרכים החשוכות…
ולהביא אותנו לאזור המואר של החיים!

אני יודעת שלכתוב את זה לוקח שעה, לקרוא – דקה
אבל ליישם – זה משימת חיים…
אני יודעת…
זה לא פשוט…
אבל כדאי דבר ראשון שנהיה מודעות לאמת הבסיסית הזאת.
"הדבר ההכרחי שאדם שואל כהוגן" – וכל אחד ה'הכרחי' שלו הוא -שלו…
אותו נקבל מבורא עולם ב'פנים מאירות'
אבל… כשנעבור את הגבול…
נתבלבל…
נבקש עוד ועוד-'מותרות'
אז אנחנו מסתכנות כבר ב'חיי לילה' חשוכים ולא נעימים…

טוב,
זה נושא ענק
אבל נקודה למחשבה…

ושיהיה לכולנו
ימים של בוקר והארה
והלוואי ונזכה ויחדש עלינו הקב"ה את החודש הזה
לטובה ולברכה, לששון ולשמחה,
לישועה ולנחמה, לפרנסה ולכלכלה…
ולגאולה קרובה!!!
אמן ואמן!

שבת שלום,
לאה