עולם מאושר
שלום כולן,
השבוע אנחנו מתחילות חומש חדש, חומש דברים.
רוצה לשתף אתכן ברעיון יפה ששמעתי בזמנו מהרב טודרוס מילר בגיטסהד, שהסביר לנו מה מיוחד בחומש זה בשונה משאר חומשים:
החומש נקרא 'משנה תורה', 'ספר הישר', הוא מכוון לדור באי הארץ ולא לדור המדבר ומשה רבינו אמר אותו (לכאורה) 'מפי עצמו'. כל הנקודות הללו – בשורשן הם רעיון אחד.
על הקללות שבחומש דברים אומרת הגמרא ש"משה מפי עצמו אמרן".
האם אכן?
והלא הרמב"ם אומר במפורש שכל התורה כולה ניתנה מפי הגבורה, והאומר אין התורה מפי ה' אפילו תיבה אחת… אם אמר משה אמרו מפי עצמו הרי זה כופר בתורה (הלכות תשובה).
אם כך, מה פרוש ה'אמרן מפי עצמו'?
והתשובה:
בעם ישראל היו שתי תקופות.
תקופת עם ישראל במדבר. ותקופת עם ישראל מאז שנכנסו לארץ.
דור המדבר היה דור של גילויים ניסיים, הכל היה ברור להם "אתם ראיתם" הם ראו את מציאות ה' בחוש ממש, ולא הוצרכו בעבודה כדי להגיע לדרגות הגבוהות.
אם משהו לא היה ברור להם בתורה ובהלכה, מיד היו הולכים ושואלים את משה רבינו ששאל את פי הגבורה.
מרגע שנכנסו לארץ – הם התחילו מהות חדשה של עבודת ה'.
מהות של עבודה עצמית.
חיי מעשה, מלחמות וכיבוש, זריעה וקצירה…
חיים – כמו שאנחנו מכירים אותם. חיי עמל.
עמל הארץ – ובעיקר עמל התורה!
ואכן, כבר בימי אבלו של משה רבינו נשתכחו הלכות, והיה צריך את פלפולו של עתניאל בן קנז – כדי להגיע אליהם מחדש.
זה הדרך שה' רוצה אותנו כאן בעולם.
חיים חיי עשייה ומשיגים תוצאות אחרי עמל.
ואיך הדרך להגיע לתוצאות ולמטרות הגבוהות גם מתוך חיי המעשה?
דרך 'משנה תורה'! החזרה שוב ושוב על היסודות הקיימים, על דברי התורה שנמסרו לנו – היא ערובה להצלחה גם מתוך אתגרים והתמודדויות.
בדור המדבר קיבלנו את התורה, את בהירות האמונה, את יסודות האמת ועקרונות החיים.
כשאנחנו מתחילים לחיות את חיי המעשה – אנחנו נצמדים לאותם ערכים.
חוזרים שוב על אותה תורה!
'הפוך בה והפוך בה – דכולא בה'!
בכל דור, בכל תקופה – אפשר ללמוד אורחות חיים הרלוונטיים לתקופה – מתוך הדברים שנמסרו לנו אי אז במעמד התהוות האומה.
כשיש לי קו בין שתי נקודות ואנחנו חוזרים עליו שוב ושוב – מקבלים קו 'ישר'
בלי סטיות, בלי עיקולים.
ספר דברים נקרא 'ספר הישר' משום שהוא זה שמסמל את ההמשכיות של התורה גם לשאר התקופות.
הוא זה שהופך את התורה לתורה נצחית.
השבוע התכתבתי עם מישהי לעניין שיתוף שלה בסיפורי השמורות ב'כנס אלול'.
היא הוסיפה כמה שורות בסוף שבעיני הם משפטי מפתח:
אבל זה עדיין לא כמו הסיפורים של…
ואני רוצה להיות הרבה יותר טובה,
ויש לי מיליון ניסיונות ולא בכולם אני ממש מצליחה…
אנחנו צריכות להפנים את המציאות:
ה' רוצה אותנו כאלו…
כאלו שרוצות להיות הרבה יותר טובות
וכאלו של מיליון ניסיונות!
לנסות שוב ושוב ללכת בדרך ההיא, הנחשקת…
גם אם לא בכולם ממש נצליח!
בעז"ה, בא תבוא הגאולה ונהיה בעולם של רק טוב,
ועד אז – נמשיך להתמודד, ליפול – ולקום מחדש.
העיקר שלעולם לא נאבד את הנקודה הפנימית-
את ה'רוצה להיות הרבה יותר טובה'!!!
מוקדש באהבה לכל הרוצות להיות יותר טובות-
הן כבר יותר טובות… זה בטוח!!
כל טוב ושבת שלום
לאה
שלום כולן,
השבוע אנחנו מתחילות חומש חדש, חומש דברים.
רוצה לשתף אתכן ברעיון יפה ששמעתי בזמנו מהרב טודרוס מילר בגיטסהד, שהסביר לנו מה מיוחד בחומש זה בשונה משאר חומשים:
החומש נקרא 'משנה תורה', 'ספר הישר', הוא מכוון לדור באי הארץ ולא לדור המדבר ומשה רבינו אמר אותו (לכאורה) 'מפי עצמו'. כל הנקודות הללו – בשורשן הם רעיון אחד.
על הקללות שבחומש דברים אומרת הגמרא ש"משה מפי עצמו אמרן".
האם אכן?
והלא הרמב"ם אומר במפורש שכל התורה כולה ניתנה מפי הגבורה, והאומר אין התורה מפי ה' אפילו תיבה אחת… אם אמר משה אמרו מפי עצמו הרי זה כופר בתורה (הלכות תשובה).
אם כך, מה פרוש ה'אמרן מפי עצמו'?
והתשובה:
בעם ישראל היו שתי תקופות.
תקופת עם ישראל במדבר. ותקופת עם ישראל מאז שנכנסו לארץ.
דור המדבר היה דור של גילויים ניסיים, הכל היה ברור להם "אתם ראיתם" הם ראו את מציאות ה' בחוש ממש, ולא הוצרכו בעבודה כדי להגיע לדרגות הגבוהות.
אם משהו לא היה ברור להם בתורה ובהלכה, מיד היו הולכים ושואלים את משה רבינו ששאל את פי הגבורה.
מרגע שנכנסו לארץ – הם התחילו מהות חדשה של עבודת ה'.
מהות של עבודה עצמית.
חיי מעשה, מלחמות וכיבוש, זריעה וקצירה…
חיים – כמו שאנחנו מכירים אותם. חיי עמל.
עמל הארץ – ובעיקר עמל התורה!
ואכן, כבר בימי אבלו של משה רבינו נשתכחו הלכות, והיה צריך את פלפולו של עתניאל בן קנז – כדי להגיע אליהם מחדש.
זה הדרך שה' רוצה אותנו כאן בעולם.
חיים חיי עשייה ומשיגים תוצאות אחרי עמל.
ואיך הדרך להגיע לתוצאות ולמטרות הגבוהות גם מתוך חיי המעשה?
דרך 'משנה תורה'! החזרה שוב ושוב על היסודות הקיימים, על דברי התורה שנמסרו לנו – היא ערובה להצלחה גם מתוך אתגרים והתמודדויות.
בדור המדבר קיבלנו את התורה, את בהירות האמונה, את יסודות האמת ועקרונות החיים.
כשאנחנו מתחילים לחיות את חיי המעשה – אנחנו נצמדים לאותם ערכים.
חוזרים שוב על אותה תורה!
'הפוך בה והפוך בה – דכולא בה'!
בכל דור, בכל תקופה – אפשר ללמוד אורחות חיים הרלוונטיים לתקופה – מתוך הדברים שנמסרו לנו אי אז במעמד התהוות האומה.
כשיש לי קו בין שתי נקודות ואנחנו חוזרים עליו שוב ושוב – מקבלים קו 'ישר'
בלי סטיות, בלי עיקולים.
ספר דברים נקרא 'ספר הישר' משום שהוא זה שמסמל את ההמשכיות של התורה גם לשאר התקופות.
הוא זה שהופך את התורה לתורה נצחית.
השבוע התכתבתי עם מישהי לעניין שיתוף שלה בסיפורי השמורות ב'כנס אלול'.
היא הוסיפה כמה שורות בסוף שבעיני הם משפטי מפתח:
אבל זה עדיין לא כמו הסיפורים של…
ואני רוצה להיות הרבה יותר טובה,
ויש לי מיליון ניסיונות ולא בכולם אני ממש מצליחה…
אנחנו צריכות להפנים את המציאות:
ה' רוצה אותנו כאלו…
כאלו שרוצות להיות הרבה יותר טובות
וכאלו של מיליון ניסיונות!
לנסות שוב ושוב ללכת בדרך ההיא, הנחשקת…
גם אם לא בכולם ממש נצליח!
בעז"ה, בא תבוא הגאולה ונהיה בעולם של רק טוב,
ועד אז – נמשיך להתמודד, ליפול – ולקום מחדש.
העיקר שלעולם לא נאבד את הנקודה הפנימית-
את ה'רוצה להיות הרבה יותר טובה'!!!
מוקדש באהבה לכל הרוצות להיות יותר טובות-
הן כבר יותר טובות… זה בטוח!!
כל טוב ושבת שלום
לאה
