שלום כולן,

כולנו עכשיו במצב 'הטענה'
בין אם תוך כדי טיול בנחלי הגולן, מילוי דליי חול עם הילדים על שפת הים או בריחה לחדרים ממוזגים באזור רותח כלשהו בארץ…
אז בואו לרגע של מחשבה על מה שהכי עושה לנו כח…

המחשבה הזאת יכולה לצוץ לנו באלף הזדמנויות. אותי היא תפסה השבוע כשהסתכלתי באולם בית המדרש העמוס רוקדים משולהבים לכבודה של תורה, מתקשים להיפרד מספר התורה שזה עתה הוכנס בתהלוכה חגיגית. הם היו כולם עם חליפות וכובעים, מזג אויר – נו… אתן מתארות לבד… צפיפות גדולה מאד, ותנאי שטח – לא משהו…
אבל הם כולם רקדו במלוא הכח, עוד ועוד ועוד…
ואני עומדת מהצד תמהה – מאות בחורים, אברכים ובעלים בעמיהם מקפצים ומפזזים כאילו הם נערים צעירים, או לפחות כאלו שפעם בשבוע יוצאים לאימון גופני:)
איך הם עושים את זה?
איך יש להם כם???

ואז האירה בי שוב ההרגשה הזאת,
שכח זה לא רק פונקציה של תנאים פיזיים…
כח זה משהו הרבה יותר מהותי ורוחני, וכל כך מתאים לפסוק הנפלא שנמצא בדיוק בפרשה שלנו:

"וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל" (דברים ח' י"ח)

זה מקרא מפורש… לא משהו שצריך אותי כדי להמציא… הכח לעשות חיל זה משהו מאד פנימי ועמוק.
בתוך כל מכונה משוכללת יש מנוע, המנוע הזה הוא מה שנותן את הכח לפעול.
מה נותן לך את הכח לעשות חיל?
ודאי שגם תנאים פיזיים. בריאות, מנוחה, התאווררות.
אבל עמוק עמוק בפנים צריך משהו שידליק את כל המנגנון…
המנוע הפנימי פנימי שמפעיל את כל המערכות כולם:
הוא! הנותן לך כח לעשות חיל.
יש נקודת חיבור למקור 'ההוא' הגדול – המפעיל את כל המערכות שלנו…
והוא הוא סוד ויסוד הכוחות כולם…

אפשר להרחיב על זה המון, אבל אין לכן זמן אלי היום:)
אני יודעת… כולן עמוסות בלהיטען ולמלא כח…
אבל משהו אחד אני לא מתאפקת…
להתחיל לחשוף לכן את ההפתעה הגדולה של השנה…
כי בדיוק על זה אנחנו עומדות בעזרת ה' לדבר השנה,
על המנוע הזה, הפנימי, האישי…
ההוא שאחראי על האנרגיות,
על הכוחות שאצליח להפיק מעצמי,
ועל מה שבעזרת הנותן כח – אוכל לעשות חיל…

מתרגשת לחשוף בפניכן את דרישת השלום הראשונה מהכנס הקרב ובא:)

והכי חשוב:

המשכנה לעשות חיל…

ולהיטען בהרבה כח!

בעז"ה,עוד נשתמע…

לאה