שלום יקרות,
בשלושת השבועות הקרובים לא נפגש שוב במסגרת 'חלקינו'
והאמת, ששלושת הפרשות הללו הן רצף אחד של הפרידה של העם ממשה רבינו – הרועה הנאמן
הוא היה זה שגאל אותנו מתוך מ"ט שערי הטומאה של מצרים,
הוציא אותנו באותות ובמופתים
עלה למרום,
הוריד לנו את התורה הקדושה במעמד הנשגב בהר סיני,
ליווה אותנו בבניית המשכן, ובחניכתו
ונשא אותנו על כתפיו במדבר כל אותם שנים מכריעות.
משה רבינו נפרד בפרידה מרגשת מהעם,
הוא מכין אותנו לקראת העובדה שיבוא יום ואנו נשבע מטוב הארץ ונעזוב את דרך הישר,
והעמיד לנו את השירה הזאת לעד – ולעוגן חזרה לה' יתברך.
עם מה מסיימת התורה בדברי השבח על אבי הנביאים?
על מי שלא קם בישראל עוד כמותו?
וְלֹא־קָ֨ם נָבִ֥יא ע֛וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל כְּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁר֙ יְדָע֣וֹ יה' פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים׃ לְכׇל־הָ֨אֹתֹ֜ת וְהַמּוֹפְתִ֗ים אֲשֶׁ֤ר שְׁלָחוֹ֙ ה' לַעֲשׂ֖וֹת בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לְפַרְעֹ֥ה וּלְכׇל־עֲבָדָ֖יו וּלְכׇל־אַרְצֽוֹ׃ וּלְכֹל֙ הַיָּ֣ד הַחֲזָקָ֔ה וּלְכֹ֖ל הַמּוֹרָ֣א הַגָּד֑וֹל אֲשֶׁר֙ עָשָׂ֣ה מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י כׇּל־יִשְׂרָאֵֽל׃
מהי אותה "יד חזקה" שהפגין משה רבינו לעיני כל ישראל, שזהו השבח הגדול מכולם שהתורה בוחרת לסיים בו?
רש"י: לעיני כל ישראל – שֶׁנְּשָׂאוֹ לִבּוֹ לִשְׁבֹּר הַלּוּחוֹת לְעֵינֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר "וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם" וְהִסְכִּימָה דַעַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדַעְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ" — יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ:
משה רבינו לימד את התורה כולה לכלל ישראל, אבל הלימוד המשמעותי הגדול שהיה "לעיני כל ישראל", היה דווקא שבירת הלוחות!
משה רבינו שמע את קול ההוללות סביב העגל,
שמע את הסגידה שלהם לשיתוף בעבודת ה' –
ולזה הוא לא יכל להסכים!
משה רבינו לימד אותנו בהירות מוחלטת בקבלת התורה!
אין 'גם וגם'
אם אתם לא שומרים את התורה בדיוק כפי שהקב"ה מורה לנו,
אם יש בעם סטייה בהנהגה-
אין מקום ללוחות…
זאת התורה, ואין בלתה.
בשבוע הקרוב אנחנו מתקרבות לימים האחרונים מתוך ארבעים ימי התחינה של משה רבינו על העם,
הבקשה לסליחה ומחילה אחרי האירוע הקשה הזה.
נכון,
שוב ושוב אנחנו כושלות בדרכים…
שוב מתבלבלות,
שוב תוהות
ושוב טועות…
אבל משה רבינו, הרועה הנאמן, הביא לנו מתנה מופלאה –
מתנת הסליחה!
מתנת הטיהור והזיכוך…
רק אתמול עמדנו, כל אחת בפינתה אשר זימן לה הבורא, והצטרפנו למעמד ההמלכה הגדול
כל שנה מחדש יש לנו את הזכות לבחון עצמינו ולהחליט – כן! אנחנו מקבלות באהבה וברצון את מלכותו יתברך
עכשיו,
אחרי שניקינו עד כמה שיכולנו גורמים זרים שיימלכו עלינו-
קל לנו יותר להשיל מעצמנו שכבות של חטאים….
זכה העם וקיבל את הסליחה המיוחלת כבר אז,
ולנו יש עד היום את מתנת המחילה המטהרת הזאת,
מאחלת לכולנו לזכות לנצל את הימים הגדולים הללו
ולהגיע ליום הקדוש הרבה יותר בהירות
ומטוהרות
כל טוב וגמר חתימה טובה!
לאה
שלום יקרות,
בשלושת השבועות הקרובים לא נפגש שוב במסגרת 'חלקינו'
והאמת, ששלושת הפרשות הללו הן רצף אחד של הפרידה של העם ממשה רבינו – הרועה הנאמן
הוא היה זה שגאל אותנו מתוך מ"ט שערי הטומאה של מצרים,
הוציא אותנו באותות ובמופתים
עלה למרום,
הוריד לנו את התורה הקדושה במעמד הנשגב בהר סיני,
ליווה אותנו בבניית המשכן, ובחניכתו
ונשא אותנו על כתפיו במדבר כל אותם שנים מכריעות.
משה רבינו נפרד בפרידה מרגשת מהעם,
הוא מכין אותנו לקראת העובדה שיבוא יום ואנו נשבע מטוב הארץ ונעזוב את דרך הישר,
והעמיד לנו את השירה הזאת לעד – ולעוגן חזרה לה' יתברך.
עם מה מסיימת התורה בדברי השבח על אבי הנביאים?
על מי שלא קם בישראל עוד כמותו?
וְלֹא־קָ֨ם נָבִ֥יא ע֛וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל כְּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁר֙ יְדָע֣וֹ יה' פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים׃ לְכׇל־הָ֨אֹתֹ֜ת וְהַמּוֹפְתִ֗ים אֲשֶׁ֤ר שְׁלָחוֹ֙ ה' לַעֲשׂ֖וֹת בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לְפַרְעֹ֥ה וּלְכׇל־עֲבָדָ֖יו וּלְכׇל־אַרְצֽוֹ׃ וּלְכֹל֙ הַיָּ֣ד הַחֲזָקָ֔ה וּלְכֹ֖ל הַמּוֹרָ֣א הַגָּד֑וֹל אֲשֶׁר֙ עָשָׂ֣ה מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י כׇּל־יִשְׂרָאֵֽל׃
מהי אותה "יד חזקה" שהפגין משה רבינו לעיני כל ישראל, שזהו השבח הגדול מכולם שהתורה בוחרת לסיים בו?
רש"י: לעיני כל ישראל – שֶׁנְּשָׂאוֹ לִבּוֹ לִשְׁבֹּר הַלּוּחוֹת לְעֵינֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר "וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם" וְהִסְכִּימָה דַעַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדַעְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ" — יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ:
משה רבינו לימד את התורה כולה לכלל ישראל, אבל הלימוד המשמעותי הגדול שהיה "לעיני כל ישראל", היה דווקא שבירת הלוחות!
משה רבינו שמע את קול ההוללות סביב העגל,
שמע את הסגידה שלהם לשיתוף בעבודת ה' –
ולזה הוא לא יכל להסכים!
משה רבינו לימד אותנו בהירות מוחלטת בקבלת התורה!
אין 'גם וגם'
אם אתם לא שומרים את התורה בדיוק כפי שהקב"ה מורה לנו,
אם יש בעם סטייה בהנהגה-
אין מקום ללוחות…
זאת התורה, ואין בלתה.
בשבוע הקרוב אנחנו מתקרבות לימים האחרונים מתוך ארבעים ימי התחינה של משה רבינו על העם,
הבקשה לסליחה ומחילה אחרי האירוע הקשה הזה.
נכון,
שוב ושוב אנחנו כושלות בדרכים…
שוב מתבלבלות,
שוב תוהות
ושוב טועות…
אבל משה רבינו, הרועה הנאמן, הביא לנו מתנה מופלאה –
מתנת הסליחה!
מתנת הטיהור והזיכוך…
רק אתמול עמדנו, כל אחת בפינתה אשר זימן לה הבורא, והצטרפנו למעמד ההמלכה הגדול
כל שנה מחדש יש לנו את הזכות לבחון עצמינו ולהחליט – כן! אנחנו מקבלות באהבה וברצון את מלכותו יתברך
עכשיו,
אחרי שניקינו עד כמה שיכולנו גורמים זרים שיימלכו עלינו-
קל לנו יותר להשיל מעצמנו שכבות של חטאים….
זכה העם וקיבל את הסליחה המיוחלת כבר אז,
ולנו יש עד היום את מתנת המחילה המטהרת הזאת,
מאחלת לכולנו לזכות לנצל את הימים הגדולים הללו
ולהגיע ליום הקדוש הרבה יותר בהירות
ומטוהרות
כל טוב וגמר חתימה טובה!
לאה
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח.
לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.