שלום כולן,

שוב מקדישה התורה הקדושה כל כך הרבה פסוקים על מניית בני ישראל "למשפחותם לבית אבותם".

את כל־העדה הקהילו באחד לחדש השני ויתילדו על־משפחתם לבית אבותם במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה לגלגלתם:

רש"י: הביאו ספרי יוחסיהם ועידי חזקת לידתם כל אחד ואחד, להתיחס על השבט.

'מיוחסת' זה לא איזה תיאור השמור ל'יחסניות' בלבד… זה מושג משמעותי מאד ובסיסי עבור כולנו. גם במתן תורה מתאר המדרש שכאשר אומות העולם נתקנאו בישראל – אמר להם ה': "הביאו ספר יוחסין שלכם".

מה מיוחד כל כך בייחוס שלנו כעם?

והתשובה היא שהייחוס שלנו מביע "זכות אבות".

או כדברי הרב דסלר במאמרו המפורסם – שענייני 'זכות אבות' זה ה'זַכּות' שזכינו לה מעצם היותינו בנים לאבות הקדושים.

ולא רק להם, במהלך הדורות יגעו אבותינו בעבודת ה' וכל אחת ואחת מוסיף משהו לתכונות המיוחדות שלנו.

החיבור שלנו לעם – זה חיבור לתכונות הנפש הנשגבות המסורות לנו מדור לדור.

זאת ספירה אחת שאנחנו מתיחסים אליה

והשניה – איש לפי שבטו.

לפי תפקידיו המיוחדים המוטלים עליו.

אנחנו לא סתם 'עם' המושגח בהשגחה כללית,

אלא, "בנים לה'" כל אחת עם שם משלו, תכונות אישיות ותפקיד ייעודי עבורו.

האין זה נפלא?

בעוד כשבוע נעמוד בעז"ה שוב לפני היום הגדול – חג מתן תורה.

הידיעה שהתורה העצומה הזאת, העמוקה מני ים והרחבה מארץ מידה-

מותאמת במיוחד עבורי,

היא מרגשת.

אין דבר שאני צריכה לעשות – ואין לי את הכלים להצליח…

הלוואי ונזכה לחוג את החג בירושלים הבנויה עם הגאולה השלמה

כל טוב ושבת שלום

לאה