אַחַת שֶׁל דְּבַשׁ, אַחַת שֶׁל זֶבֶל – פרשת חקת
שלום כולן,
מאות התגובות, מכל הסוגים, הסגנונות וה'ווליומים' שהגיעו לשמורה בעקבות הפרסום של יום שלישי תופסים אותי מכל כיוון אפשרי.
האמת, תכננתי את השבוע הזה לעניין אחר לגמרי, אנחנו ב'מרתון' הכנות לקראת ימי הנופש והעיון וממש בניתי על הימים הללו לגיבוש ועריכת חומרים…
רק מה, הפונה פנתה למוקד וביקשה לשוחח איתי אישית. היא ידעה כנראה שיש נושאים שהלב שלי נמס בפניהם… כמו הקושי שהיא העלתה.
מאחורי הקלעים אני יכולה לשתף שהסתובבנו, בעלי ואני, בבתי גורמים שונים שאולי יש להם השפעה…
זה נשמע הזוי, אבל בעלי אמר לי "בואי, תעמדי כאן, כי כשיציצו ב'קוקר' ויראו רק אותי, לא יפתחו… כשיראו זוג אולי יפתחו לנו…":)
הרגשנו ממש כמו 'עניים בפתח' העוברים ומנסים 'לשנורר' עזרה – שמשהו יעזור בזה…
ב"ה העניין ההוא הסתדר (פירוט וחלק ממאות התגובות, בעז"ה, ביום שלישי הקרוב)
אבל ברמה האישית היתה לי שאלה גדולה על כמה עניינים 'משיקים'.
האם לדבר עליהם?
האם להשאיר את הנושאים הללו לגורמים אחרים?
ואז, תוך כדי תפילה חמה לה' הטוב שינחיני במילים הנכונות להיאמר בבמה הקדושה הזאת,
גיליתי את המתיקות הזאת.
זה כל כך מדוייק, כל כך נוגע, כל כך עונה על כל מיני שאלות-
שאין לי ספק שזה ממש קול מיוחד ישר ממעמד הר סיני – אלינו…
את הקשר לנושאים שהועלו? תעשינה לבד…
ובכן:
"זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' לאמר… ויקחו אליך פרה אדומה" (במדבר י"ט א')
שואל על כך האור החיים הקדוש שאלה מעניינת:
מדוע נקרא עניין "פרה אדומה" חוקת התורה?
האם החוקים הללו הם – חוקי התורה?
מדוע לא "חוקי הטהרה" או "חוקי הטומאה" – כמו שיש "חוקי הפסח".
מדוע מכונה החוק הזה "חוק התורה"
ועונה על כך ביסוד נפלא המאיר עיננו לסוגיות חיים רבות ומקרין אור בהיר על מערך החיים כולו:
כידוע, טומאת מת חלה רק על יהודי.
יהודי שמת – הרי שיוצאת ממנו טומאה, שכל הנודע בה, או המקרב אליה – נטמא גם הוא.
גוי שמת לא מטמא!
מדוע?
האם גוי מת טמא פחות מיהודי מת???
התשובה היא:
כן!!! "ישראל מטמא באוהל ואין אומות העולם מטמאין באוהל"
יהודי מת מטמא. גוי מת הוא כמו נבלה של בהמה – שלא מטמאית.
ועכשיו בואו יחד ונראה את הודם וזיוום של המילים הקדושות:
…וכבר המשלתי במקום אחר ענין זה לב' כלים שהיו אצל בעל הבית.
אחת מלאה דבש ואחת מלאה זבל.
ופינה אותם והוציאם לחוץ מהחדר
אותה שהיתה מלאה דבש מתקבצים לה כל הזבובים והרמשים
ואותה שהיתה מלאה זבל, הגם שיכנסו לה קצת מהרמשים, לא ישווה לשל דבש,
כמו כן אדם מישראל שמת
להיותו מלא קדושה המתוקה והעריבה,
בצאת הנפש ונתרוקן הגוף יתקבצו הקליפות לאין קץ
שהם כוחות הטומאה התאבים תמיד להדבק בקדושה ליהנות מהעָרֵב…
שמתן לב?
שואלים אותנו:
"מה? אתם לא יכולים טיפה להיחשף ל… לראות את… לחבור עם…"??
אתם כאלו חלשים? אין לכם יכולת התגברות?
והתשובה היא בדיוק ההבדל בין "כלי של דבש" ל"כלי של זבל"
כלי של דבש צריך הרבה יותר זהירות שלא יתקבצו לו זבובים ורמשים…
ככל שהקדושה גבוהה יותר, כוחות הטומאה מבקשים 'להידבק' אליה יותר.
מדוע כל זה קורה? מדוע הטומאה כל כך נמשכת אליהם?
"פירוש חקה זו של הטומאה ותנאי טהרתה תסובב מהתורה,
כי על ידי שקבלו התורה נעשו עם בני ישראל
דבר שהרוחנים השפלים תאבים להדבק בהם "…
זאת אומרת – התורה הקדושה היא זאת המושכת את כח הטומאה אלינו,
והיא היא, כמובן, גם המגינה עלינו כל עוד אנחנו חיים – מאותם כוחות של טומאה.
לכן חוקי הטומאה והטהרה נקראים "חוקי התורה" – התורה היא הסיבה לכל זה…
***
עכשיו אנחנו גם יכולים לראות באור חדש את ההקפדה והדאגה של גדולי כל הדורות לשמירה התורה בטהרתה. ללא שום נגיעה חיצונית…
ואפילו אלף בתים מְקוּרִים ואחת פתוחה לחברתה
הטומאה תמלא כל החלל הַמְּקוּרֶה,
אלף בתים קדושים וטהורים, אלף שיעורי גמרא, משנה ותורה בטהרה –
ואחת פתוחה לחברתה הטומאה
תמלא את כל החלל המקורה.
אחת פתוחה לחברתה הטומאה
תמלא את כל החלל המקורה.
אחת פתוחה לחברתה הטומאה
תמלא את כל החלל המקורה.
****
העולם תמה ושואל:
העולם כולו מצוי בשפל מדרגה מוסרית
אבל כשזה מגיע לישראל – זה חמור שבעתיים… ואידך זיל גמור…
עכשיו הכל מובן
כח הטומאה נמשך דווקא לכח הקדושה!
מחכה לרגע בו התורה עוזבת כדי להימשך אליו!!!
ככל שאנחנו מקדושים יותר – יש לנו להגן על עצמנו עשרת מונים מכל נגיעה ב'חברתה הטומאה'
כן! יש בהחלט משמעות בלהיות "כלי של דבש" ולא "כלי של זבל"…
***
כך נשמר את אותו דבש שזכינו לו:
"והנה ההבדל שבו הורמו עם בני ישראל משאר הגוים הוא באמצעות קבלת התורה שזולת זה הנה ככל הגוים בית ישראל, ומעתה טעמנו צוף דבש אמרי אל"
כך נשמר אלף בתים קדושים וטהורים, אלף שיעורי גמרא, משנה, ותורה בטהרה –
שלא תהיה אפילו אחת פתוחה לחברתה הטומאה…
אין לי ספק שלכל אחת ואחת מאיתנו יש את הכח והיכולת לשמר את הדבר הזה
גם אם נראה שהמצב סביב מאתגר וכמעט בלתי מאפשר
יש לנו את התורה הקדושה,
טעמנו וזכינו לצוף הדבש – המאפשר לנו את יכולת ההישרדות היהודית בקדושה ובטהרה,
לא נעזוב אותה,
והיא לא תעזבנו…
שבת שלום,
לאה
שלום כולן,
מאות התגובות, מכל הסוגים, הסגנונות וה'ווליומים' שהגיעו לשמורה בעקבות הפרסום של יום שלישי תופסים אותי מכל כיוון אפשרי.
האמת, תכננתי את השבוע הזה לעניין אחר לגמרי, אנחנו ב'מרתון' הכנות לקראת ימי הנופש והעיון וממש בניתי על הימים הללו לגיבוש ועריכת חומרים…
רק מה, הפונה פנתה למוקד וביקשה לשוחח איתי אישית. היא ידעה כנראה שיש נושאים שהלב שלי נמס בפניהם… כמו הקושי שהיא העלתה.
מאחורי הקלעים אני יכולה לשתף שהסתובבנו, בעלי ואני, בבתי גורמים שונים שאולי יש להם השפעה…
זה נשמע הזוי, אבל בעלי אמר לי "בואי, תעמדי כאן, כי כשיציצו ב'קוקר' ויראו רק אותי, לא יפתחו… כשיראו זוג אולי יפתחו לנו…":)
הרגשנו ממש כמו 'עניים בפתח' העוברים ומנסים 'לשנורר' עזרה – שמשהו יעזור בזה…
ב"ה העניין ההוא הסתדר (פירוט וחלק ממאות התגובות, בעז"ה, ביום שלישי הקרוב)
אבל ברמה האישית היתה לי שאלה גדולה על כמה עניינים 'משיקים'.
האם לדבר עליהם?
האם להשאיר את הנושאים הללו לגורמים אחרים?
ואז, תוך כדי תפילה חמה לה' הטוב שינחיני במילים הנכונות להיאמר בבמה הקדושה הזאת,
גיליתי את המתיקות הזאת.
זה כל כך מדוייק, כל כך נוגע, כל כך עונה על כל מיני שאלות-
שאין לי ספק שזה ממש קול מיוחד ישר ממעמד הר סיני – אלינו…
את הקשר לנושאים שהועלו? תעשינה לבד…
ובכן:
"זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' לאמר… ויקחו אליך פרה אדומה" (במדבר י"ט א')
שואל על כך האור החיים הקדוש שאלה מעניינת:
מדוע נקרא עניין "פרה אדומה" חוקת התורה?
האם החוקים הללו הם – חוקי התורה?
מדוע לא "חוקי הטהרה" או "חוקי הטומאה" – כמו שיש "חוקי הפסח".
מדוע מכונה החוק הזה "חוק התורה"
ועונה על כך ביסוד נפלא המאיר עיננו לסוגיות חיים רבות ומקרין אור בהיר על מערך החיים כולו:
כידוע, טומאת מת חלה רק על יהודי.
יהודי שמת – הרי שיוצאת ממנו טומאה, שכל הנודע בה, או המקרב אליה – נטמא גם הוא.
גוי שמת לא מטמא!
מדוע?
האם גוי מת טמא פחות מיהודי מת???
התשובה היא:
כן!!! "ישראל מטמא באוהל ואין אומות העולם מטמאין באוהל"
יהודי מת מטמא. גוי מת הוא כמו נבלה של בהמה – שלא מטמאית.
ועכשיו בואו יחד ונראה את הודם וזיוום של המילים הקדושות:
…וכבר המשלתי במקום אחר ענין זה לב' כלים שהיו אצל בעל הבית.
אחת מלאה דבש ואחת מלאה זבל.
ופינה אותם והוציאם לחוץ מהחדר
אותה שהיתה מלאה דבש מתקבצים לה כל הזבובים והרמשים
ואותה שהיתה מלאה זבל, הגם שיכנסו לה קצת מהרמשים, לא ישווה לשל דבש,
כמו כן אדם מישראל שמת
להיותו מלא קדושה המתוקה והעריבה,
בצאת הנפש ונתרוקן הגוף יתקבצו הקליפות לאין קץ
שהם כוחות הטומאה התאבים תמיד להדבק בקדושה ליהנות מהעָרֵב…
שמתן לב?
שואלים אותנו:
"מה? אתם לא יכולים טיפה להיחשף ל… לראות את… לחבור עם…"??
אתם כאלו חלשים? אין לכם יכולת התגברות?
והתשובה היא בדיוק ההבדל בין "כלי של דבש" ל"כלי של זבל"
כלי של דבש צריך הרבה יותר זהירות שלא יתקבצו לו זבובים ורמשים…
ככל שהקדושה גבוהה יותר, כוחות הטומאה מבקשים 'להידבק' אליה יותר.
מדוע כל זה קורה? מדוע הטומאה כל כך נמשכת אליהם?
"פירוש חקה זו של הטומאה ותנאי טהרתה תסובב מהתורה,
כי על ידי שקבלו התורה נעשו עם בני ישראל
דבר שהרוחנים השפלים תאבים להדבק בהם "…
זאת אומרת – התורה הקדושה היא זאת המושכת את כח הטומאה אלינו,
והיא היא, כמובן, גם המגינה עלינו כל עוד אנחנו חיים – מאותם כוחות של טומאה.
לכן חוקי הטומאה והטהרה נקראים "חוקי התורה" – התורה היא הסיבה לכל זה…
***
עכשיו אנחנו גם יכולים לראות באור חדש את ההקפדה והדאגה של גדולי כל הדורות לשמירה התורה בטהרתה. ללא שום נגיעה חיצונית…
ואפילו אלף בתים מְקוּרִים ואחת פתוחה לחברתה
הטומאה תמלא כל החלל הַמְּקוּרֶה,
אלף בתים קדושים וטהורים, אלף שיעורי גמרא, משנה ותורה בטהרה –
ואחת פתוחה לחברתה הטומאה
תמלא את כל החלל המקורה.
אחת פתוחה לחברתה הטומאה
תמלא את כל החלל המקורה.
אחת פתוחה לחברתה הטומאה
תמלא את כל החלל המקורה.
****
העולם תמה ושואל:
העולם כולו מצוי בשפל מדרגה מוסרית
אבל כשזה מגיע לישראל – זה חמור שבעתיים… ואידך זיל גמור…
עכשיו הכל מובן
כח הטומאה נמשך דווקא לכח הקדושה!
מחכה לרגע בו התורה עוזבת כדי להימשך אליו!!!
ככל שאנחנו מקדושים יותר – יש לנו להגן על עצמנו עשרת מונים מכל נגיעה ב'חברתה הטומאה'
כן! יש בהחלט משמעות בלהיות "כלי של דבש" ולא "כלי של זבל"…
***
כך נשמר את אותו דבש שזכינו לו:
"והנה ההבדל שבו הורמו עם בני ישראל משאר הגוים הוא באמצעות קבלת התורה שזולת זה הנה ככל הגוים בית ישראל, ומעתה טעמנו צוף דבש אמרי אל"
כך נשמר אלף בתים קדושים וטהורים, אלף שיעורי גמרא, משנה, ותורה בטהרה –
שלא תהיה אפילו אחת פתוחה לחברתה הטומאה…
אין לי ספק שלכל אחת ואחת מאיתנו יש את הכח והיכולת לשמר את הדבר הזה
גם אם נראה שהמצב סביב מאתגר וכמעט בלתי מאפשר
יש לנו את התורה הקדושה,
טעמנו וזכינו לצוף הדבש – המאפשר לנו את יכולת ההישרדות היהודית בקדושה ובטהרה,
לא נעזוב אותה,
והיא לא תעזבנו…
שבת שלום,
לאה
