אם יש גוונים לירוקה-חדשה, אז אני הייתי צבועה בגוון הכי טרי ומהסס, כשפסעתי לראשונה במשרד אליו התקבלתי. הגעתי ישר מהסמינר, כמעט לבושה בחצאית קפלים, ורגילה לסדר יום שתחום בצלצולי תחילת וסוף שיעור.
הבנות שעבדו שם היו מגובשות מאד ומבוגרות ממני בהרבה. כמה שם יכלו בקלות להיות אימהות שלי, והצעירה מביניהן נולדה עשר שנים לפני.
הייתי ממש חסרת בטחון לאור חוסר השפשוף שלי בעולם התעסוקה וגם בגלל הפער הגילאי.
ואז נגשה אלי בחמימות רבה אחת העובדות, וקיבלה את פני בלבביות מיוחדת. היא העניקה לי הרגשה טובה כל כך, ופשוט הרגשתי איך היא ממוססת לי את כל האבנים המאיימות שישבו לי על הלב. היא גלגלה איתי שיחה בגובה העיניים, נתנה לי תחושה של שווה בין שווים, ושידרה לי בטחון – שאין סיבה שלא אצליח כאן, בעז"ה.
ההנהלה מאד העריכה אותה, והתיעצו איתה הרבה, אך האחריות שהיא גילתה כלפי לא הגיעה מסמכות ניהולית, והיא לא היתה ממונה לקבל אותי. זה פשוט הגיע ישר מהלב החם שלה. היא נהגה כך כלפי כל החדשות שהגיעו עם הזמן, ובאישיות המדהימה שלה יצרה אווירה אוהבת ומכבדת. שמתי לב שבזכותה גם האחרות למדו לקבל כך את החדשות, והתרקמו יחסי צוות מדהימים בין כולן.
מלבד המעמד המוברג שלה בעבודה, היא היתה אשת תלמיד חכם חשוב, בת גדולים מגזע תרשישים, ולמרות זאת לא היה קמצוץ של התנשאות בהתנהגות שלה. סמל ודוגמא לבין אדם לחברו. עבודת ה' שלה היתה גם בעבודה.
עד היום אני מרגישה את ההכרת הטוב הגדולה שיש לי כלפיה, ואני משתדלת ללמוד ממעשיה המיוחדים.
למרבה הצער והכאב היא נקטפה מעמנו בדמי ימיה, הרבנית גיטל קפלן ע"ה.
אשת חבר לרה"ג ר' ניסן קפלן שליט"א, ביתו של הרה"ג ר' אברהם גורביץ שליט"א ראש ישיבת גייטסהד, ונכדתו של הרה"צ ר' אליהו לופיאן זצ"ל.
היא הלכה לעולם שכולו טוב, וכל כך הרבה טוב השאירה אחריה בעולם.
יהיו הדברים לעילוי נשמתה של גיטל בת אברהם.
ת.נ.צ.ב.ה.
