כל בוקר אני נמצאת בקופת החולים. לא בהקשר לקו הבריאות שלי, אלא שם אני עובדת. מזכירה רפואית. העבודה נחמדה ומלאת סיפוק, תחושת שליחות לעזור לאנשים ולקצר תהליכים. חברותי לצוות נשים טובות ואיכותיות.
עם הצוות הרפואי, שהוא על סקלת מסורתי עד אינו דתי, היחסים אדיבים אך לא חבריים. כבוד הדדי נשמר לטובת כולם.
לפני כמה ימים ניגשה אלי אחת האחיות ובפיה בקשה: ביישוב שהיא גרה נערכת מסיבת פורים הכוללת תחרות תחפושות. הרעיון אותו בחרה לתחפושת הוא… גבר חסידי. היא רוצה את עזרתי בהשגת פרטי לבוש תואמים. היא לא רוצה אביזרים של פורים, היא רוצה תחפושת הכי אותנטית!
התגובה הראשונית שלי היתה: בשמחה, יש לי בבית את השטריימל הקודם של בעלי, שעבר למדף המשחקים. הבטחתי להביא לה למחר. מהמזכירה השניה היא ביקשה שתתלווה אליה לחנות הלבשה קרובה לקנות כיפה וגרביים.
המזכירה ההיא התחמקה בתירוץ כלשהו, ואחר כך לחשה לעברי: מי אמר שזה בכלל מותר?…
וואו, לא חשבתי על זה.
התקשרנו לשאול רב, והוא אמר שאסור לאישה להתחפש לגבר, זה איסור "לא תלבש". ואם מדובר בפרטי לבוש שאינם צנועים כמו מכנסים, יש בזה איסור של "לפני עיוור".
לא ידעתי איך להשיב את פניה ריקם, אחרי שכבר נידבתי את עזרתי…
כששאלתי את בעלי, הוא הסתייג מאד גם מסיבה אחרת. מעבר לפן ההלכתי, הוא אמר לי, איך יעלה על הדעת שנסייע למסיבת פריצות שכזאת. מרוב שאת חיה בעולם אחר, הוא הסביר לי, את לא מבינה באיזה אירוע מדובר… בוודאי שלא מתאים להביא לה שום פריט לבוש לכזאת מטרה, גם אם היה מדובר בפפיון.
היה לי כל כך לא נעים, איך אני אומרת לה עכשיו 'בסוף לא'?
הגעתי למחרת לעבודה, והחלטנו יחד, המזכירות, שההסבר הכי טוב יהיה לומר לה את דבריו של הרב. אמרנו לה, כי מבחינה הלכתית אסור לאישה להתחפש לגבר, ולכן לא נוכל להביא לה את פרטי הלבוש שהיא רוצה. היא דווקא לא הופתעה, אמרה שחששה שזה יקרה… והיא כבר תסתדר לבד…
ממש ריחמתי עליה. היא יודעת שזה אסור, וזה לא מונע אותה.
למחרת המסיבה שמעתי אותה מספרת לאחות השניה, שאתמול היא לא הרגישה טוב, ממש לא היתה מסוגלת לקום מהמיטה, ולא השתתפה במסיבה.
שמחתי בשבילה, חבל שהיא לא יודעת להודות על מה שקרה לה.
אמנם היא עוד לא זוכה לחיים של תורה ומצוות, אבל לפחות קיבלה פה עזרה, עזרה ראשונה.
עזרה, בדיוק מה שהיא ביקשה.