כל הדברים קרו כמעט בבת אחת. בשנה האחרונה נקלענו לכמה הוצאות גדולות ובלתי צפויות שנחתו עלינו אחת אחרי השניה. כמו בתזמון, הסתיימה לה הכנסה צדדית קטנה שהיתה לנו, ואני הרגשתי שחשבון הבנק נושף בעורפי.
נלחמתי על כל שעה בעבודה, השקעתי מאמצי על לא להחסיר בכלל, והקפדתי על דוח נוכחות עם מקסימום שעות. עשיתי הכל בשביל להשלים משרה מלאה. זה בהחלט היה קריעה של ממש.
הרגשתי במרוץ חסר נשימה, אבל המשכורת בסוף החודש עמדה כל העת לנגד עיני ולא נתנה לי להרפות. כשפה ושם נאלצתי להחסיר שעות הייתי מתוסכלת. הרגשתי כאילו מושכים לי כסף מהחשבון. חייתי במן תחושה מנותקת מהמציאות האמיתית ומההשקפה הנכונה – כאילו כל שקל שנכנס או חסר תלוי בי.
במבט לאחור, מהמקום בו אני נמצאת היום, אני מסתכלת על חיי המרדף ורגשות התסכול כחוסר אמונה מוחלט, אפילו כפירה. אבל הייתי שם, שקועה עמוק בפנים.
יום למחרת הכנס, בדרכי לעבודה, ישבתי עם עצמי לעבד את המסרים העוצמתיים ששמעתי, ולחשוב איך אני מתרגמת אותם לחיים האישיים שלי.
כמה דקות של שקט פנימי, והבנתי שזו הנקודה.
ככה הקב"ה לא רוצה שאחיה את חיי. לא יתכן.
לא במרדף מתיש אחרי שעות עבודה, שעולה לי במחיר כבד בתפקוד שלי בחזיתות החשובות של החיים כרעיה וכאמא,
וגם לא בתחושה שהפרנסה היא נגזרת ישירה של העבודה שלי, ואני היא זאת שבזכותה או בחובתה יש או חסר כסף בחשבון.
פתאום הבנתי, שאני משקיעה המון אנרגיות ומאמצים, ולא זה מה שהקב"ה רוצה ממני.
לא יכול להיות שהוא הביא אותי לעולם בשביל קריעה כזאת של כל כך הרבה שעות עבודה ביום!
הוא רוצה אותי מאמינה, נשענת עליו, סומכת עליו, משאירה אותו במרכז התמונה, ופונה אליו בכל מה שחסר לי.
הוא רוצה אותי ממלאת באמונה את התפקידים הגדולים שנתן לי בגידול האוצרות היקרים שקיבלתי ממנו,
לא מוכרת את חיי לשעבוד לעבודה, לא מזניחה את הבית והמשפחה, לא נותנת לחיים היפים והיקרים להתבלות על השתדלות חסרת גבולות.
בערב, שוחחתי עם בעלי על הדברים, והחלטנו יחד שאוריד שעות עבודה.
מבחינת ההנהלה – הם לא מעודדים צעד כזה, בלשון המעטה. בטח לא יאהבו לראות את הנוכחות שלי בחודשים הבאים, אבל זה אפשרי מצידם.
אחרי שליבנו יחד את הנושא, והתחזקנו בבטחון, היה לי קל יותר לשחרר. פשוט לא להרגיש שהעול עלי, אני רק עושה השתדלות, ורק כזו שלא מרסקת לי את החיים. כשמסתכלים על העבודה ממקום ששום מאמץ כזה או אחר לא יוסיף ולא יגרע מהחשבון –הכל רגוע מבפנים ושלו.
בהשראת הסיפור האישי בכנס, החלטנו ללמוד יחד כל שבת כמה קטעים בשער הבטחון של חובות הלבבות. גם בשביל לשמור על הבהירות שיש לנו עכשיו, וגם כדי להתחזק עוד במידה היקרה הזאת, שאין סוף לדרגות שלה.
עוד לא עבר מספיק זמן בשביל שאספר על חיים שהתהפכו, אבל אני בטוחה שזה מה שיקרה. שינוי מהותי כבר בטח מורגש בשטח. מה שאני כן יכולה לספר, ואני אישה פשוטה, לא אחת של סיפורי מופת, זה שמאד מהר התחלנו לראות השגחה מדהימה: פתאום קיבלתי החזר של 400 ₪ מאיזה קורס שעשיתי פעם, ולא הצלחתי להבין מה בדיוק הסיבה, מישהו החזיר לנו חוב ישן של כמה מאות שקלים, שלא היה ברור אם הוא אכן חייב לנו, כל מיני מקרים קטנים מפה ומשם שחסכו לנו הוצאות כספיות, ופשוט ראינו בחוש כמה לא חסר לנו למרות שהפחתתי שעות עבודה.
______
אני יודעת שלא בכל מקום מתאפשר להוריד שעות עבודה. יש מנהלים שקשוחים עם זה מאד, ויש חברות שאין על מה לדבר. אבל הנה ראש השנה לפנינו – יום הדין בו הכל פתוח וניתן מחדש: החיים בעצמם, בריאות, פרנסה, שמחות, הצלחה, נחת, מה יקרה לכל אחד בכל יום בשנה, הכל! גם כמה גמישות תהיה לנו עם שעות העבודה, וכמה לחץ או עומס יתלווה אליהן.
תמיד אפשר להתפלל, אבל עכשיו, בימים האלו – כשהכל בשעת הכתיבה ולפני החתימה, וה'קראוון' מהמשל של הרב פינקוס עוד לא הונח על הקרקע, זו ההזדמנות הטובה ביותר לבקש מראש! להתחנן! אלו לא בקשות פרטיות של עולם הזה, עליהן חלוקות הדעות אם מתאים או לא לבקש ביום המלכת ה', אלו הן בקשות רוחניות לכל דבר! מה אנחנו רוצות? לזכות לגדל משפחה מתוך מנוחת הנפש ופניות נצרכת לתפקיד העצום הזה! לגדל את עצמינו ואת הדור הבא להיות עובדי ה'! היש בקשה רוחנית מזו?
ואם דיברנו על פרנסה והשתדלות – בעוד במשך השנה כל מאמץ להגדיל את חשבון הבנק נע בין פעולה מיותרת לחובת השתדלות ותו לא, הרי שבראש השנה זה הזמן האמיתי לבקש על זה! עכשיו בדיוק נגזר עלינו איך נסיים את החודש בחשוון, כמה יתרה תהיה בשבט, האם יהיו לנו חובות בניסן, ואיך יראה המאזן בתמוז.
גם בקשה זו, כפי שמסבירים לנו גדולי הדורות, יכולה להפוך לרוחנית – אם המטרה שלנו היא לחיות חיי תורה ועבודת ה' בלי לחץ ועול כלכלי, ולא סתם בשביל רמת חיים, קלות או נוחות.
אני הייתי שקועה במאמצים מסחררים להרוויח כמה שיותר. זה נכון שצריך להשקיע, אבל לא אז, עכשיו, ביום הדין.
זה העיתוי הנכון, זו ההשקעה האמיתית, לבקש בימים האלו, שמשליכים על כל השנה כולה. מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה עד ראש השנה. שקל יותר אני לא ארוויח ולא יחסר לי. ואף שעת עבודה לא תעלה או תוריד.
סליחה שכתבתי ארוך, פשוט שפכתי כל מה שהיה לי בלב.
שנזכה כולנו לשנה טובה ומתוקה,
שנה של גאולה וישועה! וכמה לא צריך להמחיש את משמעות המילים לאף אחד…
גזרות טובות, בשורות טובות.
נתפלל שנזכה לקבל עוד שנה של תפקיד בממלכת ה',
ושיהיו לנו את כל הכוחות והיכולות לבצע אותו בשלמות,
מתוך מנוחת הנפש ושמחה.
עכשיו הזמן לבקש ולהתחנן, כשהכל פתוח.
