שלום כולן!

היום אני רוצה לסגור מעגל.

לא תכננתי אחד כזה, כתבתי 'בתום לב' על כח התורה הקדושה ולומדיה המגינים האמיתיים של העם,
המשכתי כמענה לתגובות – לחזק את עצמנו על כך שאחרי הכל – אנחנו זכינו להיות ממתי המעט המחזיקים את העולם – בניגוד ל'הרבה מכעיסים ובאים'… ולתת לעצמנו סוג של 'טפיחה על השכם'
והיום,
היום אני רוצה כן לדבר על חלקנו במערכה.
כי אין חולק על כך, שמעבר ל-לטפוח לעצמנו על השכם (שזה ממש חשוב מפעם לפעם!!) התפקיד האמיתי שלנו זה – לעבוד! להתקדם… להתאמץ… ולתרום את חלקנו במערכה הגדולה.

באחד הסמינרים השבוע אמרה לי בת חמודה, שהיא לא יודעת מה עונים לקולגה שמספר על שלושה בנים ושלושה חתנים בעזה…
נתון מצמרר לכל הדעות…
אז נכון שאנחנו יכולים לומר על הרבה אנשים שיש להם אפילו יותר משלושה בנים ושלושה חתנים בבית המדרש, אבל זה לא מספיק!!!
אני מרגישה שבעת הזאת נעשה שקר בנפשנו אם לא נעצור שניה ונעשה בדק בית אישי – כל אחת לעצמה, האם אכן השירות שלי למען הצלת עם ישראל בעת הקשה הזאת, אינטנסיבי דיו? האם אנחנו ממלאים את חובתינו היהודית כמו בעת שלום או כמו בעת מלחמה?

ולא. אני לא באה לדבר עכשיו על כמות השעות של אף לומד תורה באשר הוא!
זה לא רק 'לא ענייני' אלא אני באמת כל כך רחוקה מהבנה והשגה של הדבר העצום הזה, שאין לי את הזכות אפילו להרהר בדבר. חשבתי משל לדבר, פעם כשהייתי עסוקה במשרד בתכנון מערך מסובך של ארכיטקטורת מערך הגמלאות בביטוח לאומי. הייתי יושבת על כסא מרופד ונח, לוגמת כוס קפה להנאתי, משרבטת בקלילות קשקושים אין סופיים, ו… טוב… לא אמשיך לתאר – אתן יודעות לבד:)
כל צהרים היה נכנס פועל ערבי. היה נראה מזיע ממאמץ, גורר שקי זבל מפה לשם, מזיז רהיטים כבדים ושוטף משטחי רצפה ענקיים.
הייתי חושבת לעצמי – מה הוא חושב בראש ה'פועלי' שלו?
בטח הוא זועם על חבורת הבטלנים, שנחה כל היום, מסתובבת עם אף למעלה ומרוויחה כספים פי 4 או 5 ממנו…
אבל אני ידעתי מה שהוא לא היה מסוגל להבין – מה שעושה 'חבורת הבטלניות' משמעותי לעין ערוך מעבודות התחזוקה והנקיון – וזאת מבלי להמעיט כמובן מנחיצות עבודות התחזוקה והניקיון למען 'שלום הציבור'…
אז זה בדיוק מה שאני מרגישה כלפי לומדי תורה, להבדיל אלף אלפי הבדלות כמובן, משום שהמרחק בין פועל נקיון לאיש הייטק – הוא קטן בסדרי גודל מהמרחק בין איש הייטק ללומד התורה…
כשאני רואה איך אני בקושי מתמודדת עם הבנה של רש"י, או מאמר מוסרי כזה או אחר – ואז מסתכלת על כמויות הספרים התורניים, העמוסים כל כך, כשאני רק מעבירה במחשבתי את מאגרי התורה שבעל פה המצויים איתנו –
אני מתכווצת ומרגישה כמה אנחנו קטנים, אפילו אל מול ילד חיידר ממוצע בן 13…

אז לא על זה אני רוצה לדבר,
לא 'מרגיש' לי שכאן טמונה ההתחזקות האישית שלנו.
איפה כן?
ראיתי רעיון יפה בשיחה של הרב פינקוס זצ"ל (באהבתה ישגה תמיד) ואני מביאה כאן פירורים מהרעיון:
בשבת בעז"ה נקרא את פרק ו' מפרקי אבות, נגיע למשנה של מ"ח קנייני תורה (שוודאי רבות מכן זכו ללמוד אותה בעיון בקו למען אמהות… או ישירות בספר המופלא של הגאון רבי נח וינברג זצ"ל) ויש שאלה גדולה מאד על כל המשנה:
איך קונים את 'חכמת התורה'?
במיעוט שינה, במיעוט שחוק ועוד 'סיגופים מסיגופים שונים'.
ובאמת, כל חכמה אחרת, כדי לרכוש אותה – יודעים כולם שתנאי מקדים הוא שיהיה שינה טובה, אוכל טוב, חברה נעימה, ברקע אווירת כיף ושחוק וכו' וכו'
איך דווקא בחכמה הכי עיונית וגבוהה – דווקא שם צריך למעט בכל הדברים שלכאורה הם מפתח להצלחה בלימוד?
והתשובה, שהתורה היא לימוד מסוג אחר לגמרי!
התורה, מעצם העובדה שהיא 'חלק אלוק ממעל' היא כלל אינה ניתנת להשגת בני אנוש בדרך הטבע.
כדי להשיג את התורה צריכים 'מסלול' שונה.
ובאמת, אם נחשוב על זה נראה שאין דרך אחרת. לא יכול להיות שבעידן שלנו, בעולם כל כך צבעוני ומנגן – בעולם בו הלמידה נעשית יותר ויותר שטחית – יש עשרות אלפי איש מנער ועד זקן, המצליחים להגיע ללימוד ולעומק העיון ולהשגות הבנה מופלאות…
זה לא טבעי היום, ולא טבעי מאז מתן תורה
היכולת שלנו להיות 'עם לומדי תורה' – היא פלאית!
ואיך קורה הפלא הזה?
מה המנגנון דרכו לימוד תורה עובד?
דרך הדבקות והחיבור לקב"ה!!
חיבור ודבקות, דהיינו – אהבה!!
כשאנחנו מעוררים אהבה ביננו לבין בורא עולם –
נפתח צינור התורה בין אותו אוהב לבין השי"ת,
או אז נחה עליו רוח החכמה, והוא מצליח להגיע להשגות בלימוד תורה.

***

עכשיו, 'חלקנו בתורה' הרבה יותר מובן לנו.
אם בשביל לימוד תורה, צריך 'דבק מיוחד' שזה אהבה ביננו לבין בורא עולם,
כאן – זה כבר ממש ה'מגרש שלנו'
מי שאמון על ריבוי כח האהבה – אלו אנחנו, הנשים…
עכשיו גם מובן לנו ה'נשים במה זכיין' בזה שאנחנו לוקחות באהבה ושולחות בנינו לתורה,
ומחכות במסירות ובכך מקרינות ההערכה ואהבה – ללימוד התורה של הבעל…
אז הנה לנו 'מסר מאדון הכל' עבורינו,
יש לנו יכולת להשפיע על כל המערכה!
יש לנו את הכלים להאדיר ולהעצים את התורה בעולם!
האהבה שלנו – היא זאת שתנצח…

***

ועוד משהו חשוב, ואני מצטטת מדבריו של הרב פינקוס:
"… אהבה פירושה מסירות, חשק, תענוג, אהבה פירושו שאכפת לי, ומעל הכל משמעה "יחידות" כל אהבה צריכה פרטיות אי אפשר לאהוב משהו ויחד עם זה להסתובב ברחבי העולם. צריך להחליט: או שאני אוהב את העולם, או שאני מתמסר להשי"ת! … וידועים דברי הרמב"ם (הלכות תשובה פרק י' הלכה ו') "דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה כמו שצוה ואמר בכל לבבך ובכל נפשך" (נפש שמשון התורה וקנינה, ושיהיו הדברים לע"נ בני היקר אפרים נחום ב"ר חיים זאב, שהספר הזה שלו…)

ועוד משהו לרגל החומש החדש, חומש במדבר:
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" למה במדבר סיני? מכאן שנו חכמים בג' דברים ניתנה התורה באש ובמים ובמדבר … אלא כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה לכך נאמר במדבר סיני. (במדבר רבה א' ז')
הדממה המוחלטת ששרה בעולם כולו בשעת מתן תורה, המציאות של "אלא העולם שותק ומחריש" (שמות רבה כ"ט) – זה לא איזה תנאים טכניים כדי לאפשר שמיעת קול ה', זה בא להביע מציאות: זה או העולם שמדבר, או דבר ה'. אין גם וגם!!!
אז הנה לנו עוד אתגר…
להיות כאלו שלא רק אוהבים 'בשפתיים' אלא אוהבים באמת – אוהבים ויודעים ערך של תורה אל מול אפסיות הבלי העולם הזה…

היום הגדול הזה, של ערב ר"ח סיוון,
ביום בו כבר 'מעלים הילוך' לקראת ימי קבלת התורה הנשגבים העומדים לפתחנו
זה היום בו נשתדל להביא את לבבנו לעוד רמה של אהבת ה' וקרבתו
בשבילנו, בשביל הבית והמשפחהו – שלנו או בבית ההורים…
בשביל נפשות צאצאינו – אלו שאיתנו כאן ואלו שעתידים בעז"ה להיוולד…
ובשביל עם ישראל כולו המצוי במערכה קשה
רוחנית וגשמית
וזקוק כל כך לתורה שלנו…

מאחלת לכן, שבת של מנוחת אהבה…
ושבוע של רוממות וקרבת ה'!
ומצרפת לכן את תפילת השל"ה – סגולה בדוקה לזכות לכל זה…
שבת שלום,

לאה