מה עושה יהודיה טובה כשהתוכניות משתבשות?
תכננה ליסוע להורים לסעודת פורים, והאזעקות ריתקו אותה הביתה…
תכננה חתונה בארמונות פרידמן והאולם נסגר…
תכננה להריץ פסח כשהילדים במעון עד ארבע, והפכה להיות מטפלת, מורה ומקייטנת במשרה מלאה…
יהודיה טובה מכופפת את ראשה בענווה ובהכנעה, מנסה למצוא פתרונות חילופיים, ונושאת עיניים אל קל בשמים, היחיד שמנהל פה את העניינים.
"וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַהשם" (ויקרא א, ט)
כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלוקיו, בגופו ובנפשו, וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכפר הקרבן הזה שיהא דמו תחת דמו, נפש תחת נפש, וראשי אברי הקרבן כנגד ראשי אבריו. (רמב"ן שם)
כשיתבונן החוטא כי כל הנעשה בקרבן ראוי היה להיעשות בו, ודאי תתעורר נפשו לשוב בתשובה שלמה ולהכניע ליבו הערל לפני בוראו.
וזה טעמה של האלף הזעירא של ויקרא – החומש העוסק בענייני הקורבנות. התורה רומזת לנו, אומר הגר"י ניימן בספרו 'דרכי מוסר', כי הכלל הראשון בהבאת הקרבן הוא השפלה והכנעה וקניית מידת הענווה. זו הדרך לכפרה ולהסרת שלטון היצר מעלינו, כי הלא בעל גאווה נמסר ביד יצרו, כי אין עזר השם עמו, אחרי אשר הוא תועבת השם. (אורחות צדיקים שער הגאווה)
עבודת חג הפסח גם היא מובילה אותנו בשבילי הענווה.
אנו עמלים להסיר מִבַּתֵּנוּ וּמִלִּבֵּנוּ את החמץ התופח ומִתְגַּבֵּהַ מגאווה, ודבקים במצה הדקיקה שכל מהותה ענווה והשפלה. עמלים לצאת מחדש מעבדות הזמן ולשעבד לבנו אל אבינו שבשמים.
בתפילה לגאולת עולם במהרה, כמו ששנו רבותינו בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר ענוים הגיע זמן גאולתכם! (ילקוט שמעוני ישעיהו ס, רמז תצט)
(ע"פ ילקוט לקח טוב)
