שלושה יסודות זהב, חוצב המלבי"ם מדבריו הכל כך מפורסמים של מרדכי היהודי,
כשפונה לאחייניתו המפוחדת, המיטלטלת בין הרצון להיטיב עם עמה לבין הפחד מבית המלך:
ובמילותיו הקדושות של המלבי"ם: הודיע לה בשליחות הזה כמה פנות יקרות:
א. בכל אירוע חריג, היוצא מגדר הטבע והרגילות, צריכים אנו לשית על לב, כי ה' עשהו להיות זה אמצעי אצלו לתכלית השגחיי וסיבה לאיזה מסובב.
הגעת אסתר לגדולתה היא מאורע מופלא, ומכיוון שמיד אח"כ התגלגלה הגזירה על עם ישראל – הרי שניתן להסיק שעליתה לגדולה אינה אלא לשם ההצלה מהגזרה.
ב. לכל צרה הבאה על עם ישראל, אם לא יוושעו על ידי סיבה אחת, בהכרח יעמיד להם ה' סיבה אחרת להצלתם כי לא יטוש ה' עמו!
ג. כל דבר הנוצר עבור תכלית, אם בטלה סיבת התכלית – בטל הדבר. במילא צריך לה לחשוב כי מציאותה בגדולה וכבוד היא רק בעבור שיהיה על ידה ההצלה … עתה, ואם תעבור העת ההיא ולא תעזור חיל להציל… יגיעו הסיבות האחרות כי לא יעזוב ה' נחלתו ביד אישה אחת שיש לה בחירה לטוב ורע ובהכרח יש עוד סיבות ואז לא יצטרך לך אחר שכבר תגיע הישועה ממקום אחר.
טוב, כשהדברים מופנים כלפי 'אישה אחת' ושמה אסתר, הכל הרבה יותר קל לנו…
"אל תדמי בנפשך להימלט… רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר… מי יודע אם לא לעת כזאת הגעת למלכות" (אסתר ד' י"ג-י"ד)
ומה אם 'האישה האחת' היא אני???
כי הרי כל אחת ואחת מאיתנו, יש לה את האחריות עליה ועל עתיד זרעה עד ביאת גואל צדק…
אולי יחד ננסה להגיע ל'שלושת הפינות' היסודיות ולבחון אותם לאור מציאות חיינו:
ה'פינה האחת':
אין ספק שמהלך התקופה האחרונה, בה נשים עוזבות את מקומם הטבעי – בחיק המשפחה ובגידול הבית, ונדדו לעבר בתי 'מלוכה' גויים – הם הפך הטבע האנושי שבורא עולם טבע בעולם.
ולפי מה שנראה העולם – סובבה ההשגחה העליונה שחלקים נכבדים מסלתה ושמנה של העם היהודי – חי בהיפוך הטבע הזה.
ומהי 'התכלית ההשגחתית' של מציאות חיים זו?
ודאי וברור מעל לכל ספק – שיש תכלית ברורה להיפוך הטבע האנושי, והיא למען פניות נפשם של לומדי התורה הקדושים – לעסוק בתורה!
'לעסוק בתורה' דהיינו, להרבות תורה בעולם. בין אם על ידי אלו המקדישים כל חייהם לתורה, בין אם על ידי אלו המגבילים מלאכתם למען הרחבת עיתים לתורה ובין אם על ידי מי מאיתנו המכינה עצמה לקראת הקמת בית כזה שיש בו קדושת ה' וריבוי כבוד שמים בעולם.
והגזרה?
היא נוכחת מכדי שיהיה צורך לדבר עליה…
עולם התורה נמצא במוקד של מאמץ מוגבר מצד כוחות הרשע: להשמיד, להרוג ולאבד…
נסיונות של 'סיכול ממוקד' ללומדי התורה עם מלחמות מכל הכיוונים.
בזירה הפוליטית מנסים להצר צעדי לומדי התורה,
בזירה האזורית – איומים בטחוניים מכל עבר,
ובזירה הערכית – מלחמה עזה ניטשת. כל בית בישראל, כל אדם באשר הוא – כולנו בחזית מול איומים ערכיים על הצביון היהודי.
ואנחנו?
אנחנו נשלחנו בשליחות מיוחדת לעת הזאת,
לסייע ולעמוד לימין לומדי התורה, חרף כל הקשיים והנסיונות.
כבוד ה' ותורתו – זוהי ה-'סיבה', התכלית.
אנחנו, ה-'מסובב'.
ה'פינה השניה':
"כי לא יטוש ה' עמו" "כי לא תשכח מפי זרעו"!!!
אל לנו לחשוב לרגע קט שיש לנו 'בעלות' על התורה, שקיומה תלוי ביחיד כזה או אחר.
כל כך הרבה בנות הגיבו לי על ה'כי לא תשכח מפי זרעו או מפי זרעינו', והזכירו שוב ושוב – שהתורה לא תלויה בשום 'אישה יחידה כזו או אחרת'. תורת ישראל ועם ישראל ודאי ישרדו גם את השעות הכי קשות:
רציתי להוסיף סיפורון חזק ששמעתי, שעומד מול עיני ומנחה אותי בהרבה צמתים
והוא בדיוק מה שהזכרת בחיזוק הנוכחי, שיש לו מקור…
בתקופת השואה, אולי קצת לאחריה, כאשר מצב החינוך באמריקה היה בכי רע
התאספה קבוצת רבנים חשובה בראשות הרב אהרן קוטלר זצוק"ל, מקים עולם החינוך באמריקה,
בתחילת האסיפה קם אחד הרבנים ונאם בפאתוס ,"התאספנו כאן כדי להבטיח את העתיד של כלל ישראל!"
קם מיד רבי אהרן קוטלר ואמר, "לא, על עתיד כלל ישראל יש כבר הבטחה
התאספנו כאן כדי להבטיח שגם הילדים שלנו יהיו חלק מאותו עתיד" – – –
ו'הפינה השלישית', הפינה הכי 'מציקה'… הפינה הזאת שאנחנו מתעלמות ממנה לעיתים, בסערות הזמנים:
בורא עולם שם אותנו בכל מיני פוזיציות, משרות או תפקידים, אבל הם אינם המטרה, הם משרתים תכלית שהיא: ריבוי כבוד שמים והגדלת תורה בעולם. אם חלילה 'נפספס' את התכלית, לבורא עולם יש דרכים אחרות כדי לגרום לתכלית העולמית להתקיים. לנו, יש את ההזדמנות 'לתפוס' ולהיות חלק – אבל זאת הזדמנות, שאם חלילה נחמיץ – היא פשוט תעבור, חלילה, למישהו אחר… |
