בקרובי אקדש
שלום יקרות,
אני פותחת את החומש, קוראת, מעיינת, מדפדפת,
ודומעת…
לא יכול להיות משהו כל כך מתוזמן כמו הפרשה הזאת.
פרשת השבוע האחרון שלנו.
אני מנסה לעצום עיניים ולדמיין בעיני רוחי את המעמד,
נראה אולי שזה המעמד המשמעותי הראשון מאז מעמד הר סיני.
עם ישראל מתאסף כולו ביום הגדול
אחרי ההירתמות המיוחדת והעבודה המופלאה של בניית המשכן-
זמן המעמד הנשגב: חנוכת המשכן.
קטונתי מלתאר, זה ברור.
אבל בואו רק נקרא יחד את הפסוקים המתארים את המעמד שאחרי הקרבת הקורבנות:
נקרא פעם אחת, ועוד אחת ועוד (שמות ט' כ"ג כ"ד)
ויבא משה ואהרן אל־אהל מועד ויצאו ויברכו את־העם
וירא כבוד־ה' אל־כל־העם;
רש"י הקדוש:
ויצאו ויברכו את העם – אמרו: "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו" (- יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם.) לפי שכל שבעת ימי המלואים, שהעמידוֹ משה למשכן ושימש בו ופרקו בכל יום, לא שרתה בו שכינה, והיו ישראל נכלמים ואומרים למשה: משה רבינו, כל הטורח שטרחנו שתשרה שכינה בינינו ונדע שנתכפר לנו על עון העגל! לפיכך אמר להם היום הזה: "זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'; אהרן אחי כְּדַי וחשוב ממני, שעל ידי קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם, ותדעו שהקדוש ברוך הוא בחר בו.
ננסה לנגן את השיר 'ויהי נועם'… כמה כיסופים הוא מציף לנו בלב… זה רק דוגמית, של דוגמית, של דוגמית, של צל של הרגשה – מהמעמד ההוא…
לחשוב על ענוותנותו של משה רבינו, שמסיט את הוד המעמד לכיוונו של אהרון הכהן…
מדהים…
ומיד אחר כך, הרגע המרגש:
ותצא אש מלפני ה' ותאכל על־המזבח את־העלה ואת־החלבים
וירא כל־העם וירנו ויפלו על־פניהם:
רגעי שיא של קרבת אלוקים,
חיבוק גדול מה' הטוב
הנה – יש השראת שכינה בישראל…
וירא כל העם
וירונו
ויפלו על פניהם.
ואז…
ואז…
דברים פתאום מתהפכים:
ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימתו לפני ה': ויאמר משה….
בקרבי אקדש ועל־פני כל־העם אכבד וידם אהרן: (ויקרא פרק י פסוק ג)
זה מרגיש לנו מוכר עד כאב,
רגעים של קרבה וקדושה
בדיוק כמו שחווינו השבוע הזה-
רגעי השיא של פורים הקדוש, ולפתע – נשבה ארון האלוקים.
וכמו שדיברנו כבר,
חשנו את זה היטב השנה, גם ברגעים הגדולים של הילולת התנא קדישא במירון,
ומ"ה שה' לקח מאיתנו תוך כדי המעמד העילאי ההוא…
ואנחנו מנסות טיפה להבין וללמוד,
מה הדבר שה' רוצה מאיתנו בעת הזאת???
אני קוראת שוב ושוב את הפרשה ומגלה הארה חדשה
(וסליחה מכל מי שאצלה זה חי וידוע… לי יש עוד הרבה מה ללמוד)
אמר משה לאהרון, אהרון אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך
מה אנחנו לומדות מהרש"י הזה?
אולי, שרגש של אהבת ה', עזה ככל שתהיה – היא נכונה, מהותית ויקרה עד מאד.
אבל היא לא מספקת.
הקב"ה רוצה אותנו מלאים באהבת ה'
אבל יחד עם זה-
ביראת ה'
נראה שמה שמשה רבינו אומר זה שפסגת כבוד ה' שנראית על העם, תמצית קדושת ה' – חייבת שתהיה עם ביטוי של "להתקדש במיודעיו של מקום"
זה מבהיל ממש,
שמשה רבינו עשה וטרח והתפלל והכין הכל ויודע היה שאו הוא או אחיו,
יתקדשו ויעלו השמיימה,
וזה משמעות קידוש ה' המוחלט
המסירה המושלמת שלנו, בניו של ה' יתברך –
אל הקדוש ברוך הוא.
אולי זה הלימוד שאנחנו יכולות לקחת מהשבוע העצוב הזה, בשעת סילוקו של צדיק.
לדעת שכל אהבת הבורא – צריכה שתהיה מהולה ביראה
כי זה הקדושה האמיתית
מסירה מוחלטת של האני האישי שלנו – לרצון ה'.
באהבה.
וביראה.
כל יום ויום הוא יום של בניית משכן
בין אם בנייה בפועל, או הכנה לקראת
ובכל יום כזה מעורבים לנו
רגעים של עמל ועבודה,
רגעים של כלימה: האם נועם ה' עלינו אחר טרחה שטרחנו?
רגעים של "וירונו ויפלו על פניהם": הודיה ושמחה המציפה את הלב
ויש גם… רגעים של כאב וצער… וידום אהרון
בכל זמן שהוא נשים על לב ונזכור תמיד-
לקדש את הרגע הזה
מתוך אהבת הבורא
ויראתו
לא נדרש מאיתנו מסירת כל כולנו, ואנחנו לא בדרגות הגבוהות של אהרון הכהן,
גם לא בדרגות וסיפורים המבהילים שאנחנו שומעות על גדלות מרן שר התורה זצוק"ל…
אבל כן ננסה להתקדם,
להתעלות,
לעשות עוד פסיעה,
עוד מסירת משהו מתוכנו –
למען שמו באהבה
וביראה…
שבת שלום,
שבת של גאולה,
שבת שנזכה סוף סוף להתגשמות מלאה ומחודשת של
"ויהי נועם ה' עלינו"
וירא כבוד ה' אל כל העם…
שבת שלום,
לאה
שלום יקרות,
אני פותחת את החומש, קוראת, מעיינת, מדפדפת,
ודומעת…
לא יכול להיות משהו כל כך מתוזמן כמו הפרשה הזאת.
פרשת השבוע האחרון שלנו.
אני מנסה לעצום עיניים ולדמיין בעיני רוחי את המעמד,
נראה אולי שזה המעמד המשמעותי הראשון מאז מעמד הר סיני.
עם ישראל מתאסף כולו ביום הגדול
אחרי ההירתמות המיוחדת והעבודה המופלאה של בניית המשכן-
זמן המעמד הנשגב: חנוכת המשכן.
קטונתי מלתאר, זה ברור.
אבל בואו רק נקרא יחד את הפסוקים המתארים את המעמד שאחרי הקרבת הקורבנות:
נקרא פעם אחת, ועוד אחת ועוד (שמות ט' כ"ג כ"ד)
ויבא משה ואהרן אל־אהל מועד ויצאו ויברכו את־העם
וירא כבוד־ה' אל־כל־העם;
רש"י הקדוש:
ויצאו ויברכו את העם – אמרו: "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו" (- יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם.) לפי שכל שבעת ימי המלואים, שהעמידוֹ משה למשכן ושימש בו ופרקו בכל יום, לא שרתה בו שכינה, והיו ישראל נכלמים ואומרים למשה: משה רבינו, כל הטורח שטרחנו שתשרה שכינה בינינו ונדע שנתכפר לנו על עון העגל! לפיכך אמר להם היום הזה: "זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'; אהרן אחי כְּדַי וחשוב ממני, שעל ידי קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם, ותדעו שהקדוש ברוך הוא בחר בו.
ננסה לנגן את השיר 'ויהי נועם'… כמה כיסופים הוא מציף לנו בלב… זה רק דוגמית, של דוגמית, של דוגמית, של צל של הרגשה – מהמעמד ההוא…
לחשוב על ענוותנותו של משה רבינו, שמסיט את הוד המעמד לכיוונו של אהרון הכהן…
מדהים…
ומיד אחר כך, הרגע המרגש:
ותצא אש מלפני ה' ותאכל על־המזבח את־העלה ואת־החלבים
וירא כל־העם וירנו ויפלו על־פניהם:
רגעי שיא של קרבת אלוקים,
חיבוק גדול מה' הטוב
הנה – יש השראת שכינה בישראל…
וירא כל העם
וירונו
ויפלו על פניהם.
ואז…
ואז…
דברים פתאום מתהפכים:
ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימתו לפני ה': ויאמר משה….
בקרבי אקדש ועל־פני כל־העם אכבד וידם אהרן: (ויקרא פרק י פסוק ג)
זה מרגיש לנו מוכר עד כאב,
רגעים של קרבה וקדושה
בדיוק כמו שחווינו השבוע הזה-
רגעי השיא של פורים הקדוש, ולפתע – נשבה ארון האלוקים.
וכמו שדיברנו כבר,
חשנו את זה היטב השנה, גם ברגעים הגדולים של הילולת התנא קדישא במירון,
ומ"ה שה' לקח מאיתנו תוך כדי המעמד העילאי ההוא…
ואנחנו מנסות טיפה להבין וללמוד,
מה הדבר שה' רוצה מאיתנו בעת הזאת???
אני קוראת שוב ושוב את הפרשה ומגלה הארה חדשה
(וסליחה מכל מי שאצלה זה חי וידוע… לי יש עוד הרבה מה ללמוד)
אמר משה לאהרון, אהרון אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך
מה אנחנו לומדות מהרש"י הזה?
אולי, שרגש של אהבת ה', עזה ככל שתהיה – היא נכונה, מהותית ויקרה עד מאד.
אבל היא לא מספקת.
הקב"ה רוצה אותנו מלאים באהבת ה'
אבל יחד עם זה-
ביראת ה'
נראה שמה שמשה רבינו אומר זה שפסגת כבוד ה' שנראית על העם, תמצית קדושת ה' – חייבת שתהיה עם ביטוי של "להתקדש במיודעיו של מקום"
זה מבהיל ממש,
שמשה רבינו עשה וטרח והתפלל והכין הכל ויודע היה שאו הוא או אחיו,
יתקדשו ויעלו השמיימה,
וזה משמעות קידוש ה' המוחלט
המסירה המושלמת שלנו, בניו של ה' יתברך –
אל הקדוש ברוך הוא.
אולי זה הלימוד שאנחנו יכולות לקחת מהשבוע העצוב הזה, בשעת סילוקו של צדיק.
לדעת שכל אהבת הבורא – צריכה שתהיה מהולה ביראה
כי זה הקדושה האמיתית
מסירה מוחלטת של האני האישי שלנו – לרצון ה'.
באהבה.
וביראה.
כל יום ויום הוא יום של בניית משכן
בין אם בנייה בפועל, או הכנה לקראת
ובכל יום כזה מעורבים לנו
רגעים של עמל ועבודה,
רגעים של כלימה: האם נועם ה' עלינו אחר טרחה שטרחנו?
רגעים של "וירונו ויפלו על פניהם": הודיה ושמחה המציפה את הלב
ויש גם… רגעים של כאב וצער… וידום אהרון
בכל זמן שהוא נשים על לב ונזכור תמיד-
לקדש את הרגע הזה
מתוך אהבת הבורא
ויראתו
לא נדרש מאיתנו מסירת כל כולנו, ואנחנו לא בדרגות הגבוהות של אהרון הכהן,
גם לא בדרגות וסיפורים המבהילים שאנחנו שומעות על גדלות מרן שר התורה זצוק"ל…
אבל כן ננסה להתקדם,
להתעלות,
לעשות עוד פסיעה,
עוד מסירת משהו מתוכנו –
למען שמו באהבה
וביראה…
שבת שלום,
שבת של גאולה,
שבת שנזכה סוף סוף להתגשמות מלאה ומחודשת של
"ויהי נועם ה' עלינו"
וירא כבוד ה' אל כל העם…
שבת שלום,
לאה
