"וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת השם מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר" (במדבר י"ח, כ"ו)

נצטוו (הלווים) לתת מכל אשר יטלו מבני ישראל חלק העשירי למשרתים הגדולים (הכהנים), ובכן יתנו אל לבם כי יש גבוהים עליהם, וגבוה מעל לכולם, הוא שומר הכל יתעלה. (ספר החינוך מצוה שצו)

אמנם במצוה זו, תרומת מעשר, נצטוו הלווים לבדם, אולם המשפט הזה הוא משפט מפתח לכל יהודי באשר הוא. ובכן יתנו אל לבם כי יש גבוהים עליהם, וגבוה מעל לכולם, הוא שומר הכל יתעלה.

זהו מתכון לענוות-חן, זהו מרשם הפלאים להכנעת הלב. כך קונים ארך אפים, כך זוכים בלב טוב.

מי שזוכר ומפנים כי יש גבוהים מעליהם – הרי לא לעולם יטור ולא לנצח יריב, והוא אהוב ואוהב, מכיר את מקומו, ופותח את לבו לקנות מאותם גבוהים מלא חופניים אוצרות חכמה.

זהו מצפן בכל פרשיות הדרכים בהן עובר היהודי במעלה העולה בית קל. זהו עמוד הענן אליו הוא נושא את עיניו להורות לו הדרך. בכל מקום ובכל זמן בו נדרשת בחירה, הרי מעל כל הרצונות, מעל כל השיקולים, גבוה מעל לכולם רצונו יתברך.

לא דברים של מה בכך השמיע לנו ספר החינוך, כי אם צרור יהלומים.

לקחת אותם איתנו לכל מקום, למשש בהם שוב ושוב, לחרות אותם היטב אל לוח הלב.

יש גבוהים עליהם, וגבוה מעל לכולם, הוא שומר הכל יתעלה.