שלום כולן,
מבקשת להתחיל דווקא באחת התגובות שקיבלתי בעקבות הדברים של שבוע שעבר
כקוראת מובהקת שנהנית מכל מילה אני מתנצלת שאני רק מגיבה כשמשהו מפריע לי
אז קודם כל אומר תודה על כל החיזוקים!! יש לכן חלק אדיר ב"סילות" של הדור שלנו!!!
השבוע הרגשתי שהדברים  מידי מחמירים
את שואלת האם כדאי לי לראות את זה?
התשובה היא כן. זה היה מעמד אדיר של כבוד התורה עצום בסדר גודל שלא ראינו כבר הרבה זמן!!
יש כל כך הרבה וויתורים כל הזמן שאנחנו נותנות להקב"ה כשאנחנו לא רואות ולא צופות ולא פותחות
אבל כזה מעמד? צריך להראות אותו לנשות ישראל!!!
מה ייתן כח לאותה אשת אברך צדיקה, אם לא מעמד רב רושם כזה שמגדיל ומרומם את ערך התורה של בעלה??
כמובן, שתמצא דרך מותרת,
אפילו הייתי אומרת שתחפש דרך מותרת.
כזה מעמד מצווה לראות! 
את שואלת אם כדאי? אני אומרת שכן.…

אז ראשית, תודה לכל המגיבות (תמיד! לא רק הפעם! אני משתדלת לקרוא כל תגובה ומעריכה ומייקרת מאד גם את התגובות המאירות זוויות שלא חשבתי עליהן!!)
אכן, מי שתחת גדרים וסייגים רואה את ההסרטות מרחיבות הלב הללו – נראה שבדור שלנו היא יכולה עדיין להיות בקטגוריה של 'שמן זית זך'!
אגב, מי שמשתתפת ביקיר לי יודעת שיש לנו הרבה דיבור גם על אותם הדברים שלא מומלץ לעשות – שמא נשבר ונפסיד הרבה יותר…
הכוונה היתה רק להביא את הרעיון שיש זהב – ויש זהב טהור, כל אחת בדרגתה היא!!!
ואין מתאים מהדברים הללו כדי לקשר עם הפרשה שלנו:
"ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" (שמות כ"ז ב')
רש"י: … היה כותש במכתשת כדי שלא יהיו בו שמרים ואחר שהוציא טיפה ראשונה מכניסן לריחים וטוחנן. והשמן השני פסול למנורה וכשר למנחות.
רבינו בחיי מציין נקודה מעניינת, הפער בין הטיפה הראשונה שהיא מיועדת ומיוחדת למנורה, לבין שאר הטיפות של 'שמן הזית הזך':
"ומנהג העולם, מי שיש לו שמן רע דולקו בנר, ומי שיש לו שמן טוב נותנו לתבשיל ואוכלו, אבל כאן בהפך הראשון שהוא הזך – למאור והשני למנחות"
ואמר לנו על זה רבי שטרנבוך זצ"ל: המנורה היא סמל לאור התורה, בדברים הקשורים לתורה מבקשים את ההידור הגדול ביותר! כמובן שמנחות אותם אוכל הכהן הגדול – מאכל נעלה וקדוש! אבל הטיפה המובחרת ביותר – זאת שהיתה יוצאת מהכתישה המתישה במכתשת – היא ראויה להדליק את 'אור התורה' .
***
מדרש נפלא נוסף, המתאים כל כך לתקופתינו
"הה"ד "זית רענן יפה פרי תואר"… מה הזית הזה.. מורידין אותו והוא נחבט, ומשחובטין אותו … נותנים אותו במטחן וטוחנים אותו, ואח"כ מקיפין אותו בחבלים ומביאים אבנים…ואחר כך נותנים את שמנן
כך ישראל, באין אומות העולם וחובטין אותם ממקום למקום וחובשין אותן וכופתים אותם בקולרין (קולר כלי להוצאה להורג) ומקיפים אותם בטרטיוטין אח"כ עושים תשובה ומתכפר להן (ב"ר ל"ו א')

דווקא בימים האלו בהם בני התורה נרדפים, מוכים, נכתשים, נטחנים, מובלים בקולר ובאזיקים ועוד גזרות מגזרות שונות… זה הזמן להתחזק ולדעת- שאור התורה יוצא דווקא מתוך הקושי והסבל.בספר 'דרכי מוסר' מביא הגר"י ניימן (ראיתי ב'לקח טוב') גמרא על 2 אמוראים שירדו לבבל מתוך קושי וצער ופגש אותם בדרך רבי זירא ואמר להם עניין מהלכות טריפות 'ערקואי כזית שאמרו במקום מרה ובמקום חיותא' ושואלים על זה: וכי בתוך הגלות והסבל שהם עברו, זה מה שהיה מתאים לומר להם-חידוש מעניין טריפות?
והתשובה – בא רבי זירא והזכיר להם שכמו שהזית מאיר רק אחרי היסורים שהוא עבר-כך גם אור התורה בוקע מתלמידי החכמים דווקא מתוך צרות ויסורים

הימים הגדולים של פורים העומדים לפתחינו מראים בדיוק את זה-
האושר הגדול, הימים בהם השמחה מתפשטת ופורצת כל כך, הגיעו דווקא אחרי הימים הקשים והגזירות שגזרו 'להשמיד לאבד ולהרוג'
אחרי הגזירות?
היה עוד משהו בדרך…
היתה מסירות הנפש של אסתר, היו ימי צום ותפילה של כולם, הייתה החזרה בתשובה וההחלטה לעזוב את מנעמי 'סעודת המלך' – והיתה התקרבות וקבלת התורה מאהבה –
ניתוק הלב היהודי 'מהנאה מסעודת אחשורוש' –
ואז זכו להצלה הגדולה.

ידענו שהיו תקופות קשות של צער הגוף
והיו הצרות שלנו- איומים מפגעי הזמן על הרוח היהודית
והיום-
היום יש לנו את שתיהם
גזרות והצקות גדולות על 'הגוף' מחד
וסיכון גדול ונסיונות עצומים על 'הרוח'
מי יודע מה ילד יום? ומה עם ילדי היום הבא?
אבל לנו יש את אור התורה המנחה אותנו – איך לשרוד תקופות קשות…
הלוואי ונזכה גם אנחנו לשִחרור מהעול המעיק של 'אומות העולם' וזרועותיהם בערב רב של ימינו-
נזכה לקחת את אותם ייסורים וחבטות ודרכם לשוב בתשובה אל ה'
להגיע לדרגות זוך וטוהר
שמהם יצא בעז"ה אור גדול
אור שיהיה 'נר תמיד'-
שתהא השלהבת עולה מאליה…

פורים שמח,
פורים שתמשך ממנו השמחה מאליה לאורך השנה כולה
שבת שלום,

לאה