להתיז בושם על גבי בגדים אסור מפני שמוליד ריח בבגד, ורבנן אסרו להוליד דבר חדש, מפני שדומה ליצירת מלאכה חדשה.
להתיז על הפנים והידים נחלקו הפוסקים, ולמעשה לדעת המשנ"ב מותר וכן דעת הרבה פוסקים, וכן מנהג העולם.  והבן איש חי והכה"ח החמירו לאסור. 
על השער ג"כ נחלקו אחרונים יש אסרו ויש שהתירו, ולמעשה הכה"ח והאור לציון החמירו, והגרי"ש אלישיב הסתפק, והגר"ע יוסף התיר. אבל על פאה אסור כמו על בגד.
אם מתיז בושם על הגוף ויודע שיעבור הריח גם לבגדיו נחלקו הפוסקים יש מתירים ויש אוסרים וטוב להחמיר, (אם מתיז ורק אח"כ לובש את הבגד אפשר להקל).  ובדאודורנט גם עם ריח יש להקל. אם מתכוין שיעבור הריח גם לבגדים אסור.
 ______________________________________________
המקור: גמ' ביצה כג. סחופי כסא אשיראי וכו'. והטעם מבואר ברש"י שם והעתיקו במשנ"ב, ובסי' תרנח כתב הטעם שהוי כתיקון מנא, הולדת ריח בגוף משנ"ב סי' קכח ס"ק כ"ג התיר להוליד ריח בידים, ורבו הראיות לזה וראה בחכ"צ סי' צב שאין איסור הולדת ריח בבשר האדם, וכן איתא בראשונים בס' המנהיג וכך נראה מהמג"א קכח.  ודעת הט"ז לאסור והבא"ח ברב פעלים ח"ב או"ח סי' נא להחמיר, וראה בכה"ח בסי' קכח אות מ"ד. וכן במנח"י ח"ו סי' כו.  אבל השבה"ל היקל, וכן הגרש"ז אויערבך. שש"כ פ' יד אות לו. היקל שמותר להוליד ריח בגוף.  וראה עוד ביבי"א ח"ו או"ח סי' לו. שהיקל גם בגוף וגם בשער,  האורל"צ כתב לחלק שבידים ובפנים שהם מגולים מותר ובמקומות מכוסים אסור,     לגבי שער לא דיבר המשנ"ב אבל  גמ' בברכות מג: מחלוקת אם עובר הריח שם, ושם נקטינן לחומרא וראה ביבי"א שהביא מחלוקת הפוסקים והיקל בזה, והאורל"צ החמיר        בושם שיעבור לבגד. נחלקו הראשונים בהולדת ריח בלא כוונה, לדעת הרמב"ן והר"ן שרי וכן פסק הגר"ז בקו"א,  ולדעת רש"י והרשב"א אסור והרוקח ומהרי"ל והרמ"א והמשנ"ב החמירו אפ' באתרוג שלא מתכוין לריח וכ"ש הכא שמתכוין להוליד ריח בגוף.  סי תקי"א וסי' תרנ"ח.     בבושם נכון להחמיר מכיון שנועד לריח ויותר חמור זה מאתרוג על בגד שכתב המשנ"ב להחמיר בתקי"א, אלא שיש לדון שלא דמי לכל המקרים של הולדת בלי כוונה כיון שבכולהו, בחרס ובאתרוג ובפלפל, מתעסק עם הדבר שנולד בו הריח, וכאן אינו מתעסק עמו כלל רק מתיז על גופו והבגד אח"כ קולט הריח ופשיטא שבמה שממשיך ללבוש הבגד אין שום בעיה כמו שפשיטא שמותר לעמוד ליד מקום עם ריח טוב.   דאודורנט יש להקל משום כבוד הבריות, ועוד שנועד לעבורי זוהמא ויש לצרף סברת היעב"ץ שו"ת ח"א סי' מב.  ועוד שרוב האנשים לא אכפ"ל אם עובר לבגדים וחשיב לא ניחא ליה שעובר לבגדים, וזה דומה לפלפלים שהתיר המשנ"ב, ונוסף על כולנה שעיקר האיסור הוא מחלוקת ראשונים ואחרונים בפס"ר בדבר שעיקרו איסור דרבנן קל משאר איסורים ויש להקל.  וכן היקל בשש"כ ולא פ' טעמו.   ויש שהבינו שיש סתירה במשנ"ב שבשכ"ג ס"ק כא התיר לטחון פלפלים בבגד, ובתקי"א אסר לשים אתרוג על בגד, וזה קשה שהרי המשנ"ב גופא הקשה כן על הט"ז ואיך נאמר שגם הוא סותר עצמו בזה. אבל לענ"ד החילוק הוא ברור כמו"ש שפלפל הוי פס"ר דלא ניחא ליה ולכן התיר המשנ"ב, ואילו אתרוג הוי פס"ר דניחא ליה ולכן החמיר, ומשה"ק על הט"ז היה שאם התיר באתרוג כ"ש שיתיר בפלפל. וראה בסי' תרנח בשעה"צ ס"ק ח. 
לשאלות/הערות/הארות- hilchotshabatn@gmail.com