משנכנס אדר מרבים בשמחה.

א.   אסור לרקוד בשבת, או למחוא כפים, להכות כף על ירך, להכות ברגל בצורה שמשמיעה קול, להכות באצבע צרידה, כאשר עושה כן לפי קצב שיר או באופן של ניגון.  כל אלה אסורים מדרבנן, מגזירה שמא יבוא לתקן כלי נגינה. [1]
ולבני אשכנז יש למקילים על מי לסמוך, ומ"מ כתב המשנ"ב שאין כדאי להקל אלא לצורך מצווה.
ומחיאת כף בשינוי,  מותרת לכל הדיעות.
לתופף על השולחן לפי קצב השיר אסור גם לבני אשכנז,  ואפ' אם מתופף באצבע אחת אסור.
וכן להכות עם כלי על כלי אחר, כגון שמכה עם כף על השולחן, או על כוס וכדו', בדרך שיר אסור אפ' בשינוי, [וזה גם לבני אשכנז]
וכן לקשקש או להרעיש עם כל דבר אחר, אפ' עם אגוז, או אלו שמשפשפים את שפת הכוס ויוצרים ניגון  בצורה של שיר אסור אפ' בשינוי.
בכל האופנים הנ"ל אם עושה כן שלא בדרך שיר,  אלא לקרוא לחבירו או להשתיק אנשים, שלא בדרך שיר,[2] מעיקר הדין מותר וכן נוהגים העולם. [3]  .

ב.   בשונה מהאמור לעיל שנאסר רק בדרך שיר,  כלים שמיועדים להשמעת קול כגון משרוקית, רעשן, פעמון, חצוצרה, שופר, פעמונים כעין מובייל שתלוים בכניסה לבית,  וכדו' אסור להשמיע בהם קול אפ' קול שאינו של שיר,  והכלים האלו אסורים בטלטול בשבת כדין מוקצה של כלי שמלאכתו לאיסור,
לבני ספרד יש מקילים שרעשן או פעמון וכדו' שלא נועדו להיות קול של שיר, מותר להשתמש בהם, ולכן ילדים שמשחקים במשחקים כאלו שמשמיעים רעש שאינו קול של שיר, לא צריך למחות בהם, וכן יש להקל לבני אשכנז בשעת הדחק או צורך גדול וכתב הביה"ל שיותר טוב שישתמש בהם בשינוי.
ולכן אם הילדים שחקו ברעשן או פעמון וכדו'  והניחו אותו בסלון אין לטלטלו אלא א"כ צריך את מקומו, (או לצורך שימוש מותר בגוף הרעשן) ואחר שלקח את הכלי בהיתר יכול ללכת אתו עד מקום שרוצה להניחו שם ואינו חייב להניחו מיד. ובני ספרד יכולים להקל לטלטל בשעת הצורך גם שלא לצורך מקומו.
לשרוק בפה מותר אפ' בדרך שיר.[4]

המקור לחלק הראשון: סימן שלט ב"י שו"ע ביה"ל ושעה"צ. וס' תרח סע' ב . ולחלק השני: של כלים שמיועדים להשמיע קול, ושריקה, ס' שלח ב"י שו"ע משנב ואחרונים ויעוין גם בחיד"א ובכה"ח ואורל"צ חב לט ושם ס' כו בהערות.
[1] ובשמחת תורה מותר גם לבני ספרד לרקוד ולמחוא כפים לכבוד התורה, אבל דווקא שמחת תורה ולא שמחת חתן וכלה או שאר מצוות. ומ"מ מי שמיקל בשמחת חתן וכלה יש לו על מי לסמוך.
[2] אם התינוק בוכה מאוד ואי אפשר להרגיעו בלי הקשה בקצב השיר, או השמעת קול אחר במשחק שמיועד לכך מותר.
[3] ויש לדעת שיש בגמ' מי שהחמיר שאסור להשמיע אפ' קול לא בדרך שיר, וקילל את מי שדפק בדלת, ולכן בסביבת אותו חכם לא היו נוקשים בדלת אלא משמיעים קול בפה, ואף היה אמורא שישן על השער בחוץ כי בני ביתו ישנו ולא רצה לדפוק בדלת. והגר"א פסק כך, ומעיקר הדין הדבר מותר וכך מנהג העולם.  והמחמיר לדפוק בשינוי, תבוא עליו ברכת טוב.
[4]  יש מי שהחמיר בזה יעוין כה"ח. אבל המשנ"ב סתם כדעת רוב הפוסקים שהתירו בזה. ויעוין אורחות שבת פ' כא הערה ס' שהביאו בשם החזו"א שכיום גם בחול אין לשרוק.