יש להדגיש שכל הנידון הוא לאחר שכבו הנרות שאסור לטלטל את הפמוטים משום שהיו מוקצה בבין השמשות. אבל לפני שכבו הנרות בד"כ אסור להזיזם מפני שהוא גורם להם לכבות קצת.
האופן המותר: להניח מראש את הפמוטות על מגש שלא מיוחד לנרות, ויניחו עליו לפני ההדלקה את הגביע או שעון או תכשיט שנצרכים להם לשבת זו (או שאר דברים של היתר שנצרכים להם בשבת יותר מהפמוטים) וכך אפשר לטלטל את המגש עם הפמוטות, כיון שבבין השמשות היה מיוחד לאיסור ולהיתר, שההיתר יותר חשוב.
[לאחר בין השמשות אפשר לקחת את התכשיטים, וי"א שלפני שמטלטל את המגש יחזיר שוב את התכשיטים]
מגש שמיוחד לפמוטים לא מועיל לשים עליו דבר היתר יותר חשוב, ומה שאפשר לעשות זה לשים מגש אחר מתחתיו ואז להניח על המגש התחתון גם דבר היתר וגם את המגש עם הפמוטים ויוכלו לטלטלם כדלעיל.
לבני אשכנז זה ההיתר היחיד, ולדעתם אין אפשרות לטלטל את הפמוטים עצמם בלי המגש.
לבני ספרד יש עוד אפשרות פשוטה, לעשות תנאי לפני שמדליקה שרוצה לטלטל את הנר לאחר שיכבה ואפשר לומר כן אפ' פעם בשנה ואז מותר לטלטל את הפמוטים עצמם לאחר שכבו הנרות.*
ויש לאפשרות הזאת שתי הגבלות, א. שתנאי מועיל רק בפמוטים שאינם יקרים מאוד, מפני שאם הם יקרים מאוד נחשבים למוקצה מחמת חסרון כיס ולא מועיל תנאי.
ב. התנאי מועיל רק בפמוטים שעשויים מקשה אחת. אבל פמוטים שיש בהם חריצים, ונראים כאילו הם כמה חלקים מחוברים (מצוי בזמננו הרבה), אותם אסור לטלטל אפ' אם לא הדליקו בהם נרות [מחמת גזירת חז"ל שלא לטלטלם שמא יטלטל פמוט שבאמת עשוי מכמה חלקים ויתפרק לו ויבוא לחברו בשבת] אמנם י"א שבימינו אין את הגזירה ומותר לטלטל גם פמוטים שיש בהם חריצים. בכל אופן בני ספרד יכולים לעשות כמו הפתרון הראשון עם המגש.
_
_________________________________________
* לדעת המשנ"ב והכה"ח מותר לטלטל את הפמוטים רק לצורך שימוש במקומם או בגופם כגון שרוצים להחליף מפה, אבל אם רוצה להזיזם שלא יפלו או ישברו וכדו' אסור, (אא"כ יניחם על מגש שאז מותר כדלעיל). ולדעת הגר"ע יוסף והמנוח"א מותר להזיזם לכל צורך שרוצה.
המקור: שבת מה מו, וכן בגמ' ביצה כא: טוש"ע סי' רע"ז סע' ג. וסי' רעט סע' ג. ד. נרות דולקים עפ"י רוב אסור להזיזם ויש אפשרות שמותר יעוין בסי' רעז. מגש מיוחד לנרות דינו כפמוט בשו"ע סע' ג. ולענין אם צריך את הדבר המותר גם בשעת הטלטול. הפמ"ג בא"א סס"י רעט כתב שצריך ואסור לטלטל בלא זה, אבל בגר"ז סי' רע"ז סע' ו כתב שסגי שיהא שם בבין השמשות וכן משמעות המשנ"ב בס"ק יח וכן משמעות עוד פוסקים. לגבי הנחת דבר היתר על המגש, נחלקו הפוסקים אם צריך יותר יקר בשווי, או שאפ' אינו יקר רק יותר נצרך לו לשבת כגון חלה או יין ג"כ מותר, וכן עיקר, שכן נראה מהמג"א, ופמ"ג, ושו"ע הרב, ומשנ"ב לעיל רע"ז ס"ק יז. ובאג"מ או"ח ה סי' כבי ז כתב שהכל לפי הצורך ולא לפי שווי ממוני כלל, וכעין ז בשבה"ל ח"ח נב וכן בשש"כ פ"כ הע' רג ומאידך יעוין בשו"ש סי שי ס"ק ח. (וראה עוד ברשב"א קמב. ובכלבו סי' לא ובב"י סי' רעט בשם ריב"ש) ויש לדעת שמי שיש לו הרבה חלות שאינו צריך דווקא את החלה שהניח שם אז שוב הנרות הם יותר חשובים ואסור לטלטל המגש. עפ"י הגרע"א בשם ריב"ש. ולגבי תנאי וכן הנחת דבר היתר ע"ג המגש אפשר לומר לפני בין השמשות אפ' לאחר שהדליקה ויותר עדיף לפני הדלקה. ואפשר להתנות פעם בשנה. ברכ"י. ולגבי פמוטים עם חריצים שנראים כחוליות השו"ע שם בסע' ז אוסר, וכן פסק האור לציון ח"ב פ' יח והמתירים בפמוטים של זמנינו, הם הגר"ז בעל התניא, ויעוין עוד במשנ"ב סי' שיג ס"ק מה. וי"א שכל פמוט או חנוכיה קטנה שאפשר לטלטלם ביד אחת מותר משום שאז יש בזה את דעת הרי"ף והרמב"ם שמתירים ויש לצרף זאת לסברא שלא שייך בימינו שישבר.
לשאלות/הערות/הארות- hilchotshabatn@gmail.com