שלום כולן,
נראה שאין מתאים מפרשת 'בלק' לתאר את המציאות המורכבת שאנחנו חיות בה היום.
פחד לאומי וחשש מפני "העם היוצא ממצרים ויכס את עין הארץ" (במדבר כ"ב י"א)
ועידות, שולחנות עגולים, מחקרים, דיונים ופתרונות: "ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה… אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ…" (שם ו')
וכל השתלשלות העניין מול בלק, הרצון לקלל, הבלימה על ידי האתון, הברכה ו… עד לסוף המר – נפילת העם בבעל פעור.
ואנחנו עומדות ותמהות:
איך?
איך ייתכן בפרשה אחת – שהעם מתואר בנשגבים שבתיאורים:
"לא הביט עוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלוקיו עימו" (שם כ"ג כ"א)
"מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" (שם כ"ד ה')
מגיע כל כך מהר לתיאורים הכל כך כואבים של:
"וישב ישראל בשיטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב… ותראנה לעם לזביע אלוהיהן… ויצמד ישראל לבעל פעור" (במדבר כ"ה)
בעל פעור.
התמוהה שבסוגיות.
עבודה זרה שכל כולה סחי ומיאוס.
איך יתכן שיש לבן אנוש משיכה פנימית לגועל שכזה?
מסביר על זה הגאון רבי חיים שמואלביץ זצוק"ל בביאור מופלא (מאמר פ"ד):
וביאור הדברים הוא שמהות הע"ז של בעל פעור היתה פריצת כל הגדרים, כי אף עובדי ע"ז גדורים הם וחייבים לכבד את אלוהיהם,
לעומת זאת עובדי בעל פעור אין להם שום גדרים, אף את אלילם מבזים הם עד לעפר. לדעתם אין שום ערך שחייבים לכבדו ולהעריכו
ויותר מכך: הם יצרו אליל שכל עבודתו היא בביזויו, וכל כמה שמבזין אותו יותר, יותר מכבדים אותו בכך…וממשיך בדברים הנכונים היום עשרת מונים מהזמן שנאמרו, לצערינו…:
ומובן היטב כח משיכתה של ע"ז זו, שהרי עניינה שהכל הפקר לאדם, ואינו גדור בשום גדר, ובודאי שיש בזה כח משיכה גדול מאד, וכמו שרואים אנו שאף בזמנינו קיימת השקפת עולם כזו, ואף שביטלו אנשי כנסת הגדולה את יצרא דע"ז והנה יצר זה קיים גם בזמנינו, ועוד מוסיף כח וכובד את צעירי אומות העולם, אין שום איסור ואין שום מעצור למה שחפצים לעשות.חצי יובל עבר מאז שנאמרו הדברים ותראו לאיזה תהומות התדרדר העולם כולו – ושורש הדברים" פריצת גדר!לפעמים עולה מולינו השאלה: למה עד כדי כך?
ואנחנו יודעות ומחזקות לעצמנו את ההרגשה: עד כדי כך!
כאלה אנחנו,
העם המרומם והנבחר, זה שבורא עולם שם את שמו עלינו:
אנחנו עם גדור! עם שסביבנו חומה! עם מובדל מכל העמים!
עם שבתוך מחניהו פנימה – "אין פתחיהם מכוונים זה לזה"
ככה אנחנו בהגדרה…ומכאן נוכל להבין את עוצמת הסירוב שלנו – לכל פריצת גדר באשר היא.
על זה יקום ויפול דבר
על משמר ודקדוק הסייגים כולם!
איך הצליח בלק להפיל את הגדולים שבעם?
בסך הכל אישה זקנה היושבת בפתח האוהל ומציעה סחורה בזול…
רק שבפנים האוהל ישבו 'בנות מואב' שפיתו את העם…
בחוץ היה נראה 'כמעט' תמים לגמרי.
אבל-
מי שפורץ גדר, גם כזה שהוא לא מבין את משמעה – יכול שידרדר לחמורה שבפריצות…***העם היושב בציון מצוי, לכאורה, במסלול התנגשות שלמרבה הכאב רובינו נספוג כפול:
גם כאב על המציאות, גם סנקציות והתעללויות של המדינה וגם… מפגש עם נפגעי ההסתה חסרת הרסן מולינו.
אתמול, במפגש סיום של אחת מקבוצות 'אשמורת' זה עלה שוב. העוינות. ההסתה…
כי זה לא משנה מה שנעשה. תמיד נתקל בעוינות,
גם אם זאת תהיה המחאה הכי מאורגנת וממותגת – כל עוד היא תפריע את 'מנוחת השכנים' או גרוע מזה, תגרום להם להבין שאנחנו באמת נחושים. יהלמו בנו.
וומכיוון שאנחנו באמת נחושים, ואיך אמרה הסוררת המשפטית (על מחאות השמאל כמובן): "אין מחאה אפקטיבית ללא הפרעת הסדר הציבורי" – נראה שהדרך היחידה שלנו לשרוד את הגלות העצובה הזאת – היא לשנות את התפיסה האישית שלנו, להבין על מה המאבק ולמה אין הצלחה גדולה מזו של ציבור ענק המוסר נפש על ערכי האמת שלו!
דווקא משום שאנחנו מתחככות וסופגות את כל המהלומות הישירות, חשוב שנבין מה באמת הבעיה.
זה לא עניין של שירות כזה או אחר
זה עניין של עם גדור מול פרץ וצווחה
רק מי שאין לו שכל בקודקוד לא מבין שפריצת גדר – מוחקת את ההגנה כולה!
כשאנחנו נלחמים על כל 'עריק' אנחנו נלחמים על הלב, על המהות – על העם כולו.
אין דרך ביניים, ויעידו על כל כל מי שרק לפני עשור או שניים היה נראה 'גם וגם'…כל מה שאנחנו צריכות זה לחזק את החוסן הפנימי,
להבין מדוע ולמה אנחנו כל כך נחרצים
ולהרגיש מכל הלב את היופי האמיתי של "גן נעול אחותי כלה"!שבת שלום,
לאהוכמובן – איך אפשר בלי לספר קצת מאחורי הקלעים:
ישיבה סוערת ב'בית שמורה' של החברות מהשיח  המרתק של "אי מזה באת" הננעל אחרי חצות ונשק לבוקר שטוף שמש, ירוק בעניים, שקט, פסטורליה שפגשו אותי בחפץ חיים… כשהגעתי לסגירת פרטים אחרונים ואוטוטו יוצאים לדרך… ממלאים כאן את כל החלל:)
אין לי זמן לכתיבות ודיבורים
אבל כן…
הרגע האחרון כאן
ומי שרוצה להיות חלק מכל זה-
אז היום הזה הוא היום האחרון בהחלט::)))מחכה לראות אתכן,
לאה