כל דבר שאינו כלי ואינו אוכל הרי הוא מוקצה מחמת גופו ואסור לטלטלו (אלא רק טלטול בגופו או מן הצד)

עלים, ענפים , ואף עצים או שיחי בר שאינם מיועדים לריח הינם מוקצה מחמת גופו.

ואף פירות שנשרו מן העץ בשבת, או ספק אם נשרו בשבת הינם מוקצה

ולכן מי שהולך בגינה ויש שיח בר שמפריע לו לעבור, אסור להזיז השיח בידו (אלא בגופו או ע"י חפץ אחר)

כמו"כ אם יש עלים או לכלוכים על הספסל, אסור להזיזם בידו (אלא אם זה מאוס ונחשב גרף של רעי, אבל אם אינו מאוס ורק מפריע לו לשבת – אסור) מאחר ומוקצה מחמת גופו אסור בטלטול בידו אפילו לצורך מקומו.

אמנם מוקצה מחמת גופו מותר לטלטול בגופו, אבל מדובר רק בדברים שאין הדרך לטלטלם בגופו, אך בדברים שהדרך לטלטלם בגופו אסור לטלטלם באופן זה. לדוגמא אבנים קטנות, עלים וכדו' שהדרך לטלטלם ברגליו, אסור לגרור אותם או לבעוט בהם ברגליו.

בעלי חיים נחשבים למוקצה מחמת גופו, ולכן אסור לטלטל שום בעל חיים בידיו, וגם ליטוף אם מזיז את שערות הבע"ח יש להחמיר בכך.

בעלי חיים שמיועדים לשעשוע, נחלקו הראשונים האם הם מוקצה כמו שאר חיות, או שזה שמיועדים לשעשוע מחשיב אותם לכלי. למעשה האחרונים החמירו בזה*.

בטלטול לצורך צער בע"ח נחלקו האחרונים.

הגרש"ז אוירבך כתב שבמקרים בהם הבע"ח משמש ככלי – אינו מוקצה, לדוגמא כלב נחייה של עיוור אינו נחשב מוקצה, ולכן יהיה מותר לכל אדם לטלטל כלב זה בידיו.

פח אשפה בד"כ מה שבתוכו מאוס ומחמת זה גם הדברים הטובים שבו נמאסים, ולכן הוא מוקצה מחמת גופו ואסור לטלטלו ביד, אלא יטלטלו ברגלו. אבל אם יודעים שיש בפח משהו שראוי לשימוש ולא נמאס, דהיינו שאדם רגיל יכול להוציאו מן הפח ולהשתמש בו, מותר לטלטלו בידיו כהרגלו כיון שהוא בסיס להיתר ולאיסור, וההיתר חשוב מן האיסור

כמובן שאם הפח מלא ומאוס מותר להוציאו כהרגלו מדין גרף של רעי.

המקור ס' ש"ח שו"ע ומשנ"ב ובאחרונים שם.

*בבע"ח המיועד לשעשוע אם יש צורך כגון להאכיל את הבע"ח, התירו האחרונים לטלטל רק חלק מאיברי הבע"ח ולא את כולו.