ה' הוא נחלתה
שלום יקרות
כשקראתי את המילים המטלטלות שהגיעו אלי תחת השם התמים 'סיפור אישי' הרגשתי,
יחד עם הצער הענק והכאב העמוק – התפעלות אדירה.
נמצאת בת ישראל בימים הכי סוערים שיכולים להיות,
בתוך שבר נורא ואי ודאות סמיכה מאד
ועל מה היא חושבת???
מה הדברים שעולים לה בראש. ובלב?
עליו.
על בורא עולם הטוב והמטיב, האבא הרחמן שלעולם לעולם לא עוזב אף אחד מהבנים שלו.
תקראו לבד ותרגישו גם אתן כמה יופי יש אצלכן, נשות ובנות ישראל הטהורות והקדושות….
כי אין בכל העולם כולו עוד מציאות כזאת… לבקש את בורא עולם, את האמת המזוקקת-
גם בתוך הקשיים הכי גדולים.
ורגע לפני שאני מעבירה לאפרת המופלאה את רשות הדיוור,
אני רוצה לאחל לכל אחת ואחת מאיתנו
חודש רחמים וסליחות – מלא בקרבה ואהבת ה'!
אולי את עסוקה בלארוז מזוודה, להכין חבילות גדושות באהבת תורה ואהבת אם או אחות, לתכנן את קבלת הפנים לכבוד 'יום ראשון של זמן' של בעל או אבא, לזמזם ניגוני סליחות שעוד רגע קט יתחילו להישמע בבקרים (ותודו שאין על פיוטי עדות המזרח!!!) או להכניס ללב קולות שופר שיתחילו להישמע ברקע…
ואולי את בכלל במירוץ חיים מסוג אחר, ובתוך הלב שלך מתרחש סיפור ייחודי ודיבור אישי וקרוב עם בורא עולם – כזה שלא מדובר בכותרות ובדוגמאות הקלאסיות…
לא משנה מה-
בכל מקום שהוא, בכל מסלול שהוא-
יש לך היום הגדול הזה את הזכות לפתוח דף נקי
ולהתחיל את המסלול מחדש!
והנה המילים של אפרת והמחשבה היפה והטובה שהיא מטעימה לכולנו:
חברות יקרות לשמורה,
לפני שבועיים התהפכו עלינו השמים. באופן פתאומי איבדנו את בעלי היקר, הרב בנימין פרגא, תלמיד חכם, עובד ה', איש חינוך שאין כדוגמתו, איש אמת ורודף חסד, אדם שתמיד שם את צרכי זולתו לפני צרכיו שלו. ודאי שמעתן עליו, ולא על כך רציתי לכתוב מעל במה זו. רציתי לשתף במשהו אחר.
היו רגעים קשים רבים , ואני בטוחה שעוד יהיו, אבל אחד הקשים, היה הרגע, בתום השבעה, בו רוקנו את תיבת הדואר שהתמלאה במהלך השבוע, ושם, בעלונים השכונתיים, הופיעה ההודעה על הקמת הקרן.
דיברו איתי מראש. התנגדתי מיד. אני עובדת, יש לי הכנסה, בשביל מה צריך קרן? נכון שגם לבעלי היתה בשנים האחרונות הכנסה, אך כל מי שמכיר את התחום, יודע שבעבודתו של רב'ה, וגם של מפקח, אין גודל התמורה כגודל ההשקעה. אין אופק חדש, אין גמולי השתלמות, והמשכורת – צנועה למדי. המשכורת שלי הייתה תמיד ההכנסה העיקרית בבית. נכון שתמיד בסוף הכסף נשאר עוד הרבה חודש, אבל לא חיינו במצוקה כלכלית. הסבירו לי בטוב טעם על המציאות שהשתנתה, על הצרכים הנוספים, ובעיקר, על חתונות הילדים, שבט גדול ב"ה. ומה שהכריע, בסופו של דבר, היתה דעתו של ראש הישיבה. איתו תמיד התייעץ בעלי.
אני יודעת שהוא רוצה שאמשיך לנהוג לפי דעת תורה, ולא לפי נטיית ליבי.
אבל ברגע הזה, בכיתי תמרורים. בתוך הבכי הבנתי, שנכון, זו גם הבושה, להזדקק למתנת בשר ודם, אבל, יש פה עוד מעבר לכך.
עבדתי מאז שסיימתי את הסמינר, לאורך כל השנים שבעלי קיבל רק מלגה צנועה, ואחר כך, כשהחל ללמד. שימשתי גם בתור ה"גזברית" בבית. בטבלאות אקסל מסודרות ניהלתי מאזן של הכנסות והוצאות וניסיתי לשמור על המסגרת.
כשהמשפחה גדלה, והיה צורך להרחיב את גבולנו ולבנות, אני טיפלתי בחישובים, בהלוואות ובהחזרים. מיחזרתי את המשכנתא כשהיה נכון לעשות זאת וכשזכינו להשיא את בכורתנו, ניהלתי את כל ענייני הכספים: חישבנתי, רשמתי הוצאות, וארגנתי הלוואות. בעלי הגיע לבנק לחתום, התרוצץ להחתים ערבים, ותמך נפשית, אבל עם הסכומים והחישובים – מעולם לא התעסק.
והנה, לפתע, עם כל הרצפה שנשמטה תחת רגלי, נלקחה ממני גם גאווות המפרנסת. אמשיך לעבוד בעז"ה, שרק ייתן ה' כח ובריאות, אבל תושייתי הפיננסית המהוללת כבר לא תידרש כדי לחתן את הילדים – יש קרן.
כן, היה לי קשה לתת שם להרגשה, אבל הבנתי שזה כך. תמיד אמרתי שפרנסה משמים, והתפללתי על כך, אבל עמוק בלב – זה היה קיים.
אני כותבת לכן, ומתפללת בכל ליבי, שאף אחת מכן לא תעבור ניסיון דומה לשלי, אבל כיוון שכפי הנראה רובכן הגדול מפרנסות יחידות/עיקריות, רציתי לשתף אתכן בהבנה שלי.
לא מספיק לומר זאת, צריך להרגיש את זה, באמת ובתמים. אנחנו לא המפרנסות, גם אם יש לנו מקום עבודה מסודר ומשכורת שמתקתקת. אנחנו רק שולחות יד אנושית חלשה להשתדל לפתוח את צינור השפע. אז צינור השפע שלי, לצערי, השתנה, והוא עובר דרך מתנת בשר ודם, אבל זה עדיין צינור של שפע משמים, ואין לי את הזכות למנוע את השפע הזה מילדיו האהובים של הבורא.
בעלי סיים את דף הקשר האחרון בחייו במילים:
"הארכנו רבות בעניין הגאולה הממשמשת ובאה, שאין לנו שום אפשרות לתאר לעצמנו את השפע והאור הגדול כשישוב אלינו אבינו מלכינו,
בתפילה שנזכה לראות מהרה בשוב האדון אל היכלו"
ואין לי אלא להצטרף בדמעות לתפילה, ולחכות ולראות במהרה את השחר העולה ואת השפע והאור הגדול היורדים מלמעלה, הלוואי שנזכה לכך ממש בקרוב.
כל מילה נוספת מיותרת…
אוכל רק להוסיף שורה אחת – למרות שהיא ביקשה ממני לא… כי אני חושבת שבכל מקרה לגדל 11 ילדים לבד – אפרת היקרה לא תוכל לזנוח את 'תושייתה הפיננסית'… אז מי שצינורות השפע שלה פתוחים, וליבה פתוח, יכולה לתרום בקישור הזה
מאחלת לאפרת חברתינו,
ולכל אחת ואחת שרוח גבוהה בה ומחשבות טובות בליבה
יחד עם עם ישראל כולו,
חודש טוב ושבת שלום!
לאה
שלום יקרות
כשקראתי את המילים המטלטלות שהגיעו אלי תחת השם התמים 'סיפור אישי' הרגשתי,
יחד עם הצער הענק והכאב העמוק – התפעלות אדירה.
נמצאת בת ישראל בימים הכי סוערים שיכולים להיות,
בתוך שבר נורא ואי ודאות סמיכה מאד
ועל מה היא חושבת???
מה הדברים שעולים לה בראש. ובלב?
עליו.
על בורא עולם הטוב והמטיב, האבא הרחמן שלעולם לעולם לא עוזב אף אחד מהבנים שלו.
תקראו לבד ותרגישו גם אתן כמה יופי יש אצלכן, נשות ובנות ישראל הטהורות והקדושות….
כי אין בכל העולם כולו עוד מציאות כזאת… לבקש את בורא עולם, את האמת המזוקקת-
גם בתוך הקשיים הכי גדולים.
ורגע לפני שאני מעבירה לאפרת המופלאה את רשות הדיוור,
אני רוצה לאחל לכל אחת ואחת מאיתנו
חודש רחמים וסליחות – מלא בקרבה ואהבת ה'!
אולי את עסוקה בלארוז מזוודה, להכין חבילות גדושות באהבת תורה ואהבת אם או אחות, לתכנן את קבלת הפנים לכבוד 'יום ראשון של זמן' של בעל או אבא, לזמזם ניגוני סליחות שעוד רגע קט יתחילו להישמע בבקרים (ותודו שאין על פיוטי עדות המזרח!!!) או להכניס ללב קולות שופר שיתחילו להישמע ברקע…
ואולי את בכלל במירוץ חיים מסוג אחר, ובתוך הלב שלך מתרחש סיפור ייחודי ודיבור אישי וקרוב עם בורא עולם – כזה שלא מדובר בכותרות ובדוגמאות הקלאסיות…
לא משנה מה-
בכל מקום שהוא, בכל מסלול שהוא-
יש לך היום הגדול הזה את הזכות לפתוח דף נקי
ולהתחיל את המסלול מחדש!
והנה המילים של אפרת והמחשבה היפה והטובה שהיא מטעימה לכולנו:
חברות יקרות לשמורה,
לפני שבועיים התהפכו עלינו השמים. באופן פתאומי איבדנו את בעלי היקר, הרב בנימין פרגא, תלמיד חכם, עובד ה', איש חינוך שאין כדוגמתו, איש אמת ורודף חסד, אדם שתמיד שם את צרכי זולתו לפני צרכיו שלו. ודאי שמעתן עליו, ולא על כך רציתי לכתוב מעל במה זו. רציתי לשתף במשהו אחר.
היו רגעים קשים רבים , ואני בטוחה שעוד יהיו, אבל אחד הקשים, היה הרגע, בתום השבעה, בו רוקנו את תיבת הדואר שהתמלאה במהלך השבוע, ושם, בעלונים השכונתיים, הופיעה ההודעה על הקמת הקרן.
דיברו איתי מראש. התנגדתי מיד. אני עובדת, יש לי הכנסה, בשביל מה צריך קרן? נכון שגם לבעלי היתה בשנים האחרונות הכנסה, אך כל מי שמכיר את התחום, יודע שבעבודתו של רב'ה, וגם של מפקח, אין גודל התמורה כגודל ההשקעה. אין אופק חדש, אין גמולי השתלמות, והמשכורת – צנועה למדי. המשכורת שלי הייתה תמיד ההכנסה העיקרית בבית. נכון שתמיד בסוף הכסף נשאר עוד הרבה חודש, אבל לא חיינו במצוקה כלכלית. הסבירו לי בטוב טעם על המציאות שהשתנתה, על הצרכים הנוספים, ובעיקר, על חתונות הילדים, שבט גדול ב"ה. ומה שהכריע, בסופו של דבר, היתה דעתו של ראש הישיבה. איתו תמיד התייעץ בעלי.
אני יודעת שהוא רוצה שאמשיך לנהוג לפי דעת תורה, ולא לפי נטיית ליבי.
אבל ברגע הזה, בכיתי תמרורים. בתוך הבכי הבנתי, שנכון, זו גם הבושה, להזדקק למתנת בשר ודם, אבל, יש פה עוד מעבר לכך.
עבדתי מאז שסיימתי את הסמינר, לאורך כל השנים שבעלי קיבל רק מלגה צנועה, ואחר כך, כשהחל ללמד. שימשתי גם בתור ה"גזברית" בבית. בטבלאות אקסל מסודרות ניהלתי מאזן של הכנסות והוצאות וניסיתי לשמור על המסגרת.
כשהמשפחה גדלה, והיה צורך להרחיב את גבולנו ולבנות, אני טיפלתי בחישובים, בהלוואות ובהחזרים. מיחזרתי את המשכנתא כשהיה נכון לעשות זאת וכשזכינו להשיא את בכורתנו, ניהלתי את כל ענייני הכספים: חישבנתי, רשמתי הוצאות, וארגנתי הלוואות. בעלי הגיע לבנק לחתום, התרוצץ להחתים ערבים, ותמך נפשית, אבל עם הסכומים והחישובים – מעולם לא התעסק.
והנה, לפתע, עם כל הרצפה שנשמטה תחת רגלי, נלקחה ממני גם גאווות המפרנסת. אמשיך לעבוד בעז"ה, שרק ייתן ה' כח ובריאות, אבל תושייתי הפיננסית המהוללת כבר לא תידרש כדי לחתן את הילדים – יש קרן.
כן, היה לי קשה לתת שם להרגשה, אבל הבנתי שזה כך. תמיד אמרתי שפרנסה משמים, והתפללתי על כך, אבל עמוק בלב – זה היה קיים.
אני כותבת לכן, ומתפללת בכל ליבי, שאף אחת מכן לא תעבור ניסיון דומה לשלי, אבל כיוון שכפי הנראה רובכן הגדול מפרנסות יחידות/עיקריות, רציתי לשתף אתכן בהבנה שלי.
לא מספיק לומר זאת, צריך להרגיש את זה, באמת ובתמים. אנחנו לא המפרנסות, גם אם יש לנו מקום עבודה מסודר ומשכורת שמתקתקת. אנחנו רק שולחות יד אנושית חלשה להשתדל לפתוח את צינור השפע. אז צינור השפע שלי, לצערי, השתנה, והוא עובר דרך מתנת בשר ודם, אבל זה עדיין צינור של שפע משמים, ואין לי את הזכות למנוע את השפע הזה מילדיו האהובים של הבורא.
בעלי סיים את דף הקשר האחרון בחייו במילים:
"הארכנו רבות בעניין הגאולה הממשמשת ובאה, שאין לנו שום אפשרות לתאר לעצמנו את השפע והאור הגדול כשישוב אלינו אבינו מלכינו,
בתפילה שנזכה לראות מהרה בשוב האדון אל היכלו"
ואין לי אלא להצטרף בדמעות לתפילה, ולחכות ולראות במהרה את השחר העולה ואת השפע והאור הגדול היורדים מלמעלה, הלוואי שנזכה לכך ממש בקרוב.
כל מילה נוספת מיותרת…
אוכל רק להוסיף שורה אחת – למרות שהיא ביקשה ממני לא… כי אני חושבת שבכל מקרה לגדל 11 ילדים לבד – אפרת היקרה לא תוכל לזנוח את 'תושייתה הפיננסית'… אז מי שצינורות השפע שלה פתוחים, וליבה פתוח, יכולה לתרום בקישור הזה
מאחלת לאפרת חברתינו,
ולכל אחת ואחת שרוח גבוהה בה ומחשבות טובות בליבה
יחד עם עם ישראל כולו,
חודש טוב ושבת שלום!
לאה
