בפרשת השבוע מצווים עם ישראל על קורבנות החגים ובפתחם על קורבנות השבת. שמעתי דבר תורה מהרב מוצפי שליט"א על פרשת בהעלותך שדיבר על ההקבלה בין המנורה, שבעניינה פותחת פרשת בהעלותך, לשבת. כמו שכל הנרות פונים אל הנר האמצעי – כך כל הימים של השבוע מקבלים את השפע שלהם משבת קודש.
בעקבות הדברים התעוררתי לחשוב על כך שבשנתיים הבאות היום הראשון של ראש השנה חל בשבת קודש.
בשיחה מיוחדת שמסר מרן פוסק הדור הגר"מ שטרנבוך שליט"א לתלמידיו, האריך בעניין 'ראש השנה שחל להיות בשבת', והביא את דבריו של ה'חתם סופר' שבשנה זו שלא תוקעים בשופר ביום הראשון של ראש השנה, צריכים את זכות השבת כדי שתגן על עם ישראל במקום השופר.
לאחר מכן הביא דברים מבהילים של רבי יעקב אטלינגר זצ"ל בעל הערוך לנר בספרו מנחת עני על התורה (פרשת האזינו) שמצאנו ששנים שרעות ביותר ושנים שטובות ביותר היה ראש השנה בשבת, דשני שנים שנחרב בית המקדש היה ראש השנה בשבת. ובשנים שיותר טובות מצינו שמחילת עוון העגל היו בראש השנה שחל בשבת, וכן הקמת המשכן, וכן שנה שנכנסו לארץ היה גם כן בשבת.
ובטעם הדבר, שכיון שבשנים אלו אין תקיעת שופר וצריכים אנו את זכות השבת במקום השופר, אם כן הדבר תלוי בישראל, שבשנים ששמרו את השבת כראוי אזי אכן השבת ממליצה טוב על ישראל, אך אם ח"ו לא שמרו שבת כראוי, לא זכו לכך וממילא לא בטלו המקטרגים.
הוא הביא משל ל-2 שרים שחטאו למלך ובשעת הדין לא היה מי שימליץ עליהם. אחד השרים היה מכבד ומייקר את אשתו, וכשהיא ראתה את המצב, מרוב אהבתה אליו, החליטה ללכת בעצמה לפני המלך להתחנן שיחנון את בעלה. ואכן נכמרו רחמי המלך והוא חרץ את המשפט לזכותו של השר.
כשראה את זאת השר השני, ביקש מאשתו שתלך גם היא לדבר אל המלך. אולם השר הזה היה סר וזעף והיה נוהג להכות את אשתו בחמת זעמו. כשראה אותה המלך, מלאה כולה בסימני מכות, חמתו בערה בו ואמר לה שנעשתה לבעלה לקטגור במקום לסנגור ומיד חרץ את דינו לחובה.
בראש השנה שחל בשבת, אין את הסנגור הרגיל שהוא השופר. השבת היא בת הזוג של עם ישראל ואם עם ישראל משמרים את השבת ומכבדים ומיקרים אותה – הרי היא יכולה ללכת לסנגר עליהם בשמיים.. ואנחנו כמובן לא רוצים לחשוב על המצב ההפוך…
אני חושבת שכולנו ראינו בעיננו וחווינו על בשרנו את הדוגמא החזקה ביותר – שמחת תורה של שנת תשפ"ד שהיה גם הוא בשנה שבה חל היום הראשון של ראש השנה בשבת.
לכן הרגשתי ממש חובה לעורר את כל מי שאני יכולה על כך שהולכות להיות לנו שנתיים רצופות שבהן ראש השנה יחול בשבת – ואיך תראינה השנתיים הללו תלוי אך ורק בנו!!!
כמובן שאנחנו רוצים שהשנתיים הללו תהיינה מהסוג של השנים שיכתבו עליהן בספרי ההיסטוריה שקרו בהן אירועים טובים לעם ישראל…
אנחנו רוצים שהשבת תוכל ללמד עלינו זכות לקראת השנה החדשה למרות שאין שופר.
הרב בידרמן בדרשותיו מרבה לדבר על החשיבות של קבלה – אפילו קטנה מאוד – אבל שאפשר להתמיד בה לאורך זמן.
לכן אני מציעה שכל אחד יאסוף את בני משפחתו (כדי שיהיה כוח הציבור, ועזר הדדית בשמירה על הקבלה) ויחשבו ביחד על קבלה קטנה ממש אבל יישימה בקשר שבת קודש, שאנחנו בטוחים שבעזרת השם ובלי נדר תצליחו לעמוד בה.
ולהתחיל בזה כבר מעכשיו – כדי שנאסוף כמה שיותר זכויות לקראת ראש השנה הקרוב.
אני יודעת שראש השנה נראה רחוק אבל היום, יום רביעי בשבת קודש אנחנו בדיוק 100 ימים לפני ראש השנה… נותרו לנו עוד 14 שבתות שבהן אנחנו יכולים לפעול!!!
ואנחנו רוצים שעוד השנה תוכל לבוא השבת הקדושה ולהגיד לה': ריבונו של עולם! תיראה איך בניך האהובים קיבלו עליהם קבלה, ואיך הם דבקים ומשתדלים לעמוד בה!
כל מיני הצעות שחשבתי עליהן:
במהלך השנה כדאי לעשות עצירה ולבדוק מה המצב. אם נראה שהקבלה שקיבלנו על עצמנו לא מאפשרת לנו התמדה – אפשר להחליף.
העיקר לקחת באמת משהו שאנחנו חושבים שאנחנו יכולים להתמיד בו.
וכמובן שאנחנו מקבלים קבלה כדאי לקבל על עצמנו בעזרת השם ובלי נדר בשם כל ישראל.
אני מבקשת מכל מי שיכול להפיץ הלאה את הדברים – במייל/בעל פה/בקרב בני משפחה ומכרים.
בתפילה שנכתב ונחתם ביחד עם כל עם ישראל לחיים טובים ולשלום.
שבת שלום
בפרשת השבוע מצווים עם ישראל על קורבנות החגים ובפתחם על קורבנות השבת. שמעתי דבר תורה מהרב מוצפי שליט"א על פרשת בהעלותך שדיבר על ההקבלה בין המנורה, שבעניינה פותחת פרשת בהעלותך, לשבת. כמו שכל הנרות פונים אל הנר האמצעי – כך כל הימים של השבוע מקבלים את השפע שלהם משבת קודש.
בעקבות הדברים התעוררתי לחשוב על כך שבשנתיים הבאות היום הראשון של ראש השנה חל בשבת קודש.
בשיחה מיוחדת שמסר מרן פוסק הדור הגר"מ שטרנבוך שליט"א לתלמידיו, האריך בעניין 'ראש השנה שחל להיות בשבת', והביא את דבריו של ה'חתם סופר' שבשנה זו שלא תוקעים בשופר ביום הראשון של ראש השנה, צריכים את זכות השבת כדי שתגן על עם ישראל במקום השופר.
לאחר מכן הביא דברים מבהילים של רבי יעקב אטלינגר זצ"ל בעל הערוך לנר בספרו מנחת עני על התורה (פרשת האזינו) שמצאנו ששנים שרעות ביותר ושנים שטובות ביותר היה ראש השנה בשבת, דשני שנים שנחרב בית המקדש היה ראש השנה בשבת. ובשנים שיותר טובות מצינו שמחילת עוון העגל היו בראש השנה שחל בשבת, וכן הקמת המשכן, וכן שנה שנכנסו לארץ היה גם כן בשבת.
ובטעם הדבר, שכיון שבשנים אלו אין תקיעת שופר וצריכים אנו את זכות השבת במקום השופר, אם כן הדבר תלוי בישראל, שבשנים ששמרו את השבת כראוי אזי אכן השבת ממליצה טוב על ישראל, אך אם ח"ו לא שמרו שבת כראוי, לא זכו לכך וממילא לא בטלו המקטרגים.
הוא הביא משל ל-2 שרים שחטאו למלך ובשעת הדין לא היה מי שימליץ עליהם. אחד השרים היה מכבד ומייקר את אשתו, וכשהיא ראתה את המצב, מרוב אהבתה אליו, החליטה ללכת בעצמה לפני המלך להתחנן שיחנון את בעלה. ואכן נכמרו רחמי המלך והוא חרץ את המשפט לזכותו של השר.
כשראה את זאת השר השני, ביקש מאשתו שתלך גם היא לדבר אל המלך. אולם השר הזה היה סר וזעף והיה נוהג להכות את אשתו בחמת זעמו. כשראה אותה המלך, מלאה כולה בסימני מכות, חמתו בערה בו ואמר לה שנעשתה לבעלה לקטגור במקום לסנגור ומיד חרץ את דינו לחובה.
בראש השנה שחל בשבת, אין את הסנגור הרגיל שהוא השופר. השבת היא בת הזוג של עם ישראל ואם עם ישראל משמרים את השבת ומכבדים ומיקרים אותה – הרי היא יכולה ללכת לסנגר עליהם בשמיים.. ואנחנו כמובן לא רוצים לחשוב על המצב ההפוך…
אני חושבת שכולנו ראינו בעיננו וחווינו על בשרנו את הדוגמא החזקה ביותר – שמחת תורה של שנת תשפ"ד שהיה גם הוא בשנה שבה חל היום הראשון של ראש השנה בשבת.
לכן הרגשתי ממש חובה לעורר את כל מי שאני יכולה על כך שהולכות להיות לנו שנתיים רצופות שבהן ראש השנה יחול בשבת – ואיך תראינה השנתיים הללו תלוי אך ורק בנו!!!
כמובן שאנחנו רוצים שהשנתיים הללו תהיינה מהסוג של השנים שיכתבו עליהן בספרי ההיסטוריה שקרו בהן אירועים טובים לעם ישראל…
אנחנו רוצים שהשבת תוכל ללמד עלינו זכות לקראת השנה החדשה למרות שאין שופר.
הרב בידרמן בדרשותיו מרבה לדבר על החשיבות של קבלה – אפילו קטנה מאוד – אבל שאפשר להתמיד בה לאורך זמן.
לכן אני מציעה שכל אחד יאסוף את בני משפחתו (כדי שיהיה כוח הציבור, ועזר הדדית בשמירה על הקבלה) ויחשבו ביחד על קבלה קטנה ממש אבל יישימה בקשר שבת קודש, שאנחנו בטוחים שבעזרת השם ובלי נדר תצליחו לעמוד בה.
ולהתחיל בזה כבר מעכשיו – כדי שנאסוף כמה שיותר זכויות לקראת ראש השנה הקרוב.
אני יודעת שראש השנה נראה רחוק אבל היום, יום רביעי בשבת קודש אנחנו בדיוק 100 ימים לפני ראש השנה… נותרו לנו עוד 14 שבתות שבהן אנחנו יכולים לפעול!!!
ואנחנו רוצים שעוד השנה תוכל לבוא השבת הקדושה ולהגיד לה': ריבונו של עולם! תיראה איך בניך האהובים קיבלו עליהם קבלה, ואיך הם דבקים ומשתדלים לעמוד בה!
כל מיני הצעות שחשבתי עליהן:
במהלך השנה כדאי לעשות עצירה ולבדוק מה המצב. אם נראה שהקבלה שקיבלנו על עצמנו לא מאפשרת לנו התמדה – אפשר להחליף.
העיקר לקחת באמת משהו שאנחנו חושבים שאנחנו יכולים להתמיד בו.
וכמובן שאנחנו מקבלים קבלה כדאי לקבל על עצמנו בעזרת השם ובלי נדר בשם כל ישראל.
אני מבקשת מכל מי שיכול להפיץ הלאה את הדברים – במייל/בעל פה/בקרב בני משפחה ומכרים.
בתפילה שנכתב ונחתם ביחד עם כל עם ישראל לחיים טובים ולשלום.
שבת שלום
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח.
לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.