"וּבְיוֹם֙ הַשַּׁבָּ֔ת שְׁנֵֽי־כְבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה תְּמִימִ֑ם"

"וּבְיוֹם֙ הַשַּׁבָּ֔ת שְׁנֵֽי־כְבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה תְּמִימִ֑ם"

בפרשת השבוע מצווים עם ישראל על קורבנות החגים ובפתחם על קורבנות השבת. שמעתי דבר תורה מהרב מוצפי שליט"א על פרשת בהעלותך שדיבר על ההקבלה בין המנורה, שבעניינה פותחת פרשת בהעלותך, לשבת. כמו שכל הנרות פונים אל הנר האמצעי – כך כל הימים של השבוע מקבלים את השפע שלהם משבת קודש.

בעקבות הדברים התעוררתי לחשוב על כך שבשנתיים הבאות היום הראשון של ראש השנה חל בשבת קודש.

בשיחה מיוחדת שמסר מרן פוסק הדור הגר"מ שטרנבוך שליט"א לתלמידיו, האריך בעניין 'ראש השנה שחל להיות בשבת', והביא את דבריו של ה'חתם סופר' שבשנה זו שלא תוקעים בשופר ביום הראשון של ראש השנה, צריכים את זכות השבת כדי שתגן על עם ישראל במקום השופר.

לאחר מכן הביא דברים מבהילים של רבי יעקב אטלינגר זצ"ל בעל הערוך לנר בספרו מנחת עני על התורה (פרשת האזינו) שמצאנו ששנים שרעות ביותר ושנים שטובות ביותר היה ראש השנה בשבת, דשני שנים שנחרב בית המקדש היה ראש השנה בשבת. ובשנים שיותר טובות מצינו שמחילת עוון העגל היו בראש השנה שחל בשבת, וכן הקמת המשכן, וכן שנה שנכנסו לארץ היה גם כן בשבת.

ובטעם הדבר, שכיון שבשנים אלו אין תקיעת שופר וצריכים אנו את זכות השבת במקום השופר, אם כן הדבר תלוי בישראל, שבשנים ששמרו את השבת כראוי אזי אכן השבת ממליצה טוב על ישראל, אך אם ח"ו לא שמרו שבת כראוי, לא זכו לכך וממילא לא בטלו המקטרגים.

הוא הביא משל ל-2 שרים שחטאו למלך ובשעת הדין לא היה מי שימליץ עליהם. אחד השרים היה מכבד ומייקר את אשתו, וכשהיא ראתה את המצב, מרוב אהבתה אליו, החליטה ללכת בעצמה לפני המלך להתחנן שיחנון את בעלה. ואכן נכמרו רחמי המלך והוא חרץ את המשפט לזכותו של השר.

כשראה את זאת השר השני, ביקש מאשתו שתלך גם היא לדבר אל המלך. אולם השר הזה היה סר וזעף והיה נוהג להכות את אשתו בחמת זעמו. כשראה אותה המלך, מלאה כולה בסימני מכות, חמתו בערה בו ואמר לה שנעשתה לבעלה לקטגור במקום לסנגור ומיד חרץ את דינו לחובה.

בראש השנה שחל בשבת, אין את הסנגור הרגיל שהוא השופר. השבת היא בת הזוג של עם ישראל ואם עם ישראל משמרים את השבת ומכבדים ומיקרים אותה – הרי היא יכולה ללכת לסנגר עליהם בשמיים.. ואנחנו כמובן לא רוצים לחשוב על המצב ההפוך…

אני חושבת שכולנו ראינו בעיננו וחווינו על בשרנו את הדוגמא החזקה ביותר – שמחת תורה של שנת תשפ"ד שהיה גם הוא בשנה שבה חל היום הראשון של ראש השנה בשבת.

לכן הרגשתי ממש חובה לעורר את כל מי שאני יכולה על כך שהולכות להיות לנו שנתיים רצופות שבהן ראש השנה יחול בשבת – ואיך תראינה השנתיים הללו תלוי אך ורק בנו!!!

כמובן שאנחנו רוצים שהשנתיים הללו תהיינה מהסוג של השנים שיכתבו עליהן בספרי ההיסטוריה שקרו בהן אירועים טובים לעם ישראל…

אנחנו רוצים שהשבת תוכל ללמד עלינו זכות לקראת השנה החדשה למרות שאין שופר.

הרב בידרמן בדרשותיו מרבה לדבר על החשיבות של קבלה – אפילו קטנה מאוד – אבל שאפשר להתמיד בה לאורך זמן.

לכן אני מציעה שכל אחד יאסוף את בני משפחתו (כדי שיהיה כוח הציבור, ועזר הדדית בשמירה על הקבלה) ויחשבו ביחד על קבלה קטנה ממש אבל יישימה בקשר שבת קודש, שאנחנו בטוחים שבעזרת השם ובלי נדר תצליחו לעמוד בה.

ולהתחיל בזה כבר מעכשיו – כדי שנאסוף כמה שיותר זכויות לקראת ראש השנה הקרוב.

אני יודעת שראש השנה נראה רחוק אבל היום, יום רביעי בשבת קודש אנחנו בדיוק 100 ימים לפני ראש השנה… נותרו לנו עוד 14 שבתות שבהן אנחנו יכולים לפעול!!!

ואנחנו רוצים שעוד השנה תוכל לבוא השבת הקדושה ולהגיד לה': ריבונו של עולם! תיראה איך בניך האהובים קיבלו עליהם קבלה, ואיך הם דבקים ומשתדלים לעמוד בה!

כל מיני הצעות שחשבתי עליהן:

  • לשיר זמירות שבת – לפחות פיוט 1 כל סעודה.
  • לעשות סבב "דבר תורה" – כל סעודה משפחה אחרת אחראית להגיד דבר תורה קצר
  • להכניס שבת 10 דקות יותר מוקדם
  • להוציא שבת 10 דקות יותר מאוחר (מי שיכול רבינו תם בוודאי שטוב יותר)
  • ללמוד על שולחן שבת הלכה אחת או שתיים של שבת
  • להשתדל להוסיף אחרי הימים "בשבת קודש" – כלומר, לא לומר "אני אבוא ביום שני" אלא "אני אבוא ביום שני בשבת קודש"
  • לפרוס מפה על שולחן שבת מיום חמישי
  • לקרוא מספר פרקי תהילים קבוע
  • אם קשה להחליט על קבלה משפחתית שכל אחד יקבל קבלה פרטית שלו – אבל למנות "זוג" שכל שבת יזכיר אחד לשני

במהלך השנה כדאי לעשות עצירה ולבדוק מה המצב. אם נראה שהקבלה שקיבלנו על עצמנו לא מאפשרת לנו התמדה – אפשר להחליף.

העיקר לקחת באמת משהו שאנחנו חושבים שאנחנו יכולים להתמיד בו.

וכמובן שאנחנו מקבלים קבלה כדאי לקבל על עצמנו בעזרת השם ובלי נדר בשם כל ישראל.

אני מבקשת מכל מי שיכול להפיץ הלאה את הדברים – במייל/בעל פה/בקרב בני משפחה ומכרים.

בתפילה שנכתב ונחתם ביחד עם כל עם ישראל לחיים טובים ולשלום.

שבת שלום

אחר

"וּבְיוֹם֙ הַשַּׁבָּ֔ת שְׁנֵֽי־כְבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה תְּמִימִ֑ם"

פרשת

"וּבְיוֹם֙ הַשַּׁבָּ֔ת שְׁנֵֽי־כְבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה תְּמִימִ֑ם"

בפרשת השבוע מצווים עם ישראל על קורבנות החגים ובפתחם על קורבנות השבת. שמעתי דבר תורה מהרב מוצפי שליט"א על פרשת בהעלותך שדיבר על ההקבלה בין המנורה, שבעניינה פותחת פרשת בהעלותך, לשבת. כמו שכל הנרות פונים אל הנר האמצעי – כך כל הימים של השבוע מקבלים את השפע שלהם משבת קודש.

בעקבות הדברים התעוררתי לחשוב על כך שבשנתיים הבאות היום הראשון של ראש השנה חל בשבת קודש.

בשיחה מיוחדת שמסר מרן פוסק הדור הגר"מ שטרנבוך שליט"א לתלמידיו, האריך בעניין 'ראש השנה שחל להיות בשבת', והביא את דבריו של ה'חתם סופר' שבשנה זו שלא תוקעים בשופר ביום הראשון של ראש השנה, צריכים את זכות השבת כדי שתגן על עם ישראל במקום השופר.

לאחר מכן הביא דברים מבהילים של רבי יעקב אטלינגר זצ"ל בעל הערוך לנר בספרו מנחת עני על התורה (פרשת האזינו) שמצאנו ששנים שרעות ביותר ושנים שטובות ביותר היה ראש השנה בשבת, דשני שנים שנחרב בית המקדש היה ראש השנה בשבת. ובשנים שיותר טובות מצינו שמחילת עוון העגל היו בראש השנה שחל בשבת, וכן הקמת המשכן, וכן שנה שנכנסו לארץ היה גם כן בשבת.

ובטעם הדבר, שכיון שבשנים אלו אין תקיעת שופר וצריכים אנו את זכות השבת במקום השופר, אם כן הדבר תלוי בישראל, שבשנים ששמרו את השבת כראוי אזי אכן השבת ממליצה טוב על ישראל, אך אם ח"ו לא שמרו שבת כראוי, לא זכו לכך וממילא לא בטלו המקטרגים.

הוא הביא משל ל-2 שרים שחטאו למלך ובשעת הדין לא היה מי שימליץ עליהם. אחד השרים היה מכבד ומייקר את אשתו, וכשהיא ראתה את המצב, מרוב אהבתה אליו, החליטה ללכת בעצמה לפני המלך להתחנן שיחנון את בעלה. ואכן נכמרו רחמי המלך והוא חרץ את המשפט לזכותו של השר.

כשראה את זאת השר השני, ביקש מאשתו שתלך גם היא לדבר אל המלך. אולם השר הזה היה סר וזעף והיה נוהג להכות את אשתו בחמת זעמו. כשראה אותה המלך, מלאה כולה בסימני מכות, חמתו בערה בו ואמר לה שנעשתה לבעלה לקטגור במקום לסנגור ומיד חרץ את דינו לחובה.

בראש השנה שחל בשבת, אין את הסנגור הרגיל שהוא השופר. השבת היא בת הזוג של עם ישראל ואם עם ישראל משמרים את השבת ומכבדים ומיקרים אותה – הרי היא יכולה ללכת לסנגר עליהם בשמיים.. ואנחנו כמובן לא רוצים לחשוב על המצב ההפוך…

אני חושבת שכולנו ראינו בעיננו וחווינו על בשרנו את הדוגמא החזקה ביותר – שמחת תורה של שנת תשפ"ד שהיה גם הוא בשנה שבה חל היום הראשון של ראש השנה בשבת.

לכן הרגשתי ממש חובה לעורר את כל מי שאני יכולה על כך שהולכות להיות לנו שנתיים רצופות שבהן ראש השנה יחול בשבת – ואיך תראינה השנתיים הללו תלוי אך ורק בנו!!!

כמובן שאנחנו רוצים שהשנתיים הללו תהיינה מהסוג של השנים שיכתבו עליהן בספרי ההיסטוריה שקרו בהן אירועים טובים לעם ישראל…

אנחנו רוצים שהשבת תוכל ללמד עלינו זכות לקראת השנה החדשה למרות שאין שופר.

הרב בידרמן בדרשותיו מרבה לדבר על החשיבות של קבלה – אפילו קטנה מאוד – אבל שאפשר להתמיד בה לאורך זמן.

לכן אני מציעה שכל אחד יאסוף את בני משפחתו (כדי שיהיה כוח הציבור, ועזר הדדית בשמירה על הקבלה) ויחשבו ביחד על קבלה קטנה ממש אבל יישימה בקשר שבת קודש, שאנחנו בטוחים שבעזרת השם ובלי נדר תצליחו לעמוד בה.

ולהתחיל בזה כבר מעכשיו – כדי שנאסוף כמה שיותר זכויות לקראת ראש השנה הקרוב.

אני יודעת שראש השנה נראה רחוק אבל היום, יום רביעי בשבת קודש אנחנו בדיוק 100 ימים לפני ראש השנה… נותרו לנו עוד 14 שבתות שבהן אנחנו יכולים לפעול!!!

ואנחנו רוצים שעוד השנה תוכל לבוא השבת הקדושה ולהגיד לה': ריבונו של עולם! תיראה איך בניך האהובים קיבלו עליהם קבלה, ואיך הם דבקים ומשתדלים לעמוד בה!

כל מיני הצעות שחשבתי עליהן:

  • לשיר זמירות שבת – לפחות פיוט 1 כל סעודה.
  • לעשות סבב "דבר תורה" – כל סעודה משפחה אחרת אחראית להגיד דבר תורה קצר
  • להכניס שבת 10 דקות יותר מוקדם
  • להוציא שבת 10 דקות יותר מאוחר (מי שיכול רבינו תם בוודאי שטוב יותר)
  • ללמוד על שולחן שבת הלכה אחת או שתיים של שבת
  • להשתדל להוסיף אחרי הימים "בשבת קודש" – כלומר, לא לומר "אני אבוא ביום שני" אלא "אני אבוא ביום שני בשבת קודש"
  • לפרוס מפה על שולחן שבת מיום חמישי
  • לקרוא מספר פרקי תהילים קבוע
  • אם קשה להחליט על קבלה משפחתית שכל אחד יקבל קבלה פרטית שלו – אבל למנות "זוג" שכל שבת יזכיר אחד לשני

במהלך השנה כדאי לעשות עצירה ולבדוק מה המצב. אם נראה שהקבלה שקיבלנו על עצמנו לא מאפשרת לנו התמדה – אפשר להחליף.

העיקר לקחת באמת משהו שאנחנו חושבים שאנחנו יכולים להתמיד בו.

וכמובן שאנחנו מקבלים קבלה כדאי לקבל על עצמנו בעזרת השם ובלי נדר בשם כל ישראל.

אני מבקשת מכל מי שיכול להפיץ הלאה את הדברים – במייל/בעל פה/בקרב בני משפחה ומכרים.

בתפילה שנכתב ונחתם ביחד עם כל עם ישראל לחיים טובים ולשלום.

שבת שלום

פגישת אסטרטגיה לתכנון פרסום

מתנת: מרקר

עיצוב פרסומת מדויקת

מתנת: טליה טל

שדרוג של דף נחיתה, ניסוח מייל שיווקי או קופי למודעה

מתנת: d.front

הנפשת לוגו

מתנת: שירה נחמה כהן

סדר וארגון אחת ולתמיד בתיבת המייל של העסק- פגישה של שעה וחצי

מתנת: ציפורה סובל

כתיבת תוכן שיווקי לדף נחיתה בשווי 1000 ש"ח.

מתנת: אוריגמי

הדס קורלנסקי

שיחת ייעוץ עיסקי או דוח שנתי בשווי של 1500 + מעמ

מתנת: הדס קורלנסקי

סדר וארגון אחת ולתמיד בתיבת המייל של העסק- פגישה של שעה וחצי

מתנת: ציפורה סובל

מודעת פרסום קופי + עיצוב

מתנת: נחמה שוכמן

הנפשת לוגו

מתנת: שירה נחמה כהן

בוט לאתר בשווי 5000 שח

מתנת: פייגי פיוטרקובסקי-

סדר וארגון אחת ולתמיד בתיבת המייל של העסק- פגישה של שעה וחצי

מתנת: ציפורה סובל

בניית תהליך אוטומטי מותאם אישית לייעול וקידום העסק- בשווי עד 3,000 ש"ח

מתנת: ציפורה סובל

הגשת דוח שנתי לעצמאית / דוח החזר מס לשכירה

מתנת: רחל קירשבוים יועצת מס 0534166459

נתינת שם, סלוגן וקופי למודעה

מתנת: מירי ריזל. קופירייטרית לפרסום שמכיר לקהל היעד שלכם את העסק שלכם בגירסא הטובה ביותר מייל: m0548474619@gmail.com פל': 0548474619

יצירת קונספט, בניית לוגו, ושפה עיצובית, עיצוב ניירת וכרטיס ביקור. וחתימת מייל

מתנת: אילה כחלון

עיצוב פרסומת מדוייקת

מתנת: טליה טל

הנפשת לוגו

מתנת: שירה נחמה כהן

הוראות הפעלה

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה. 

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. 

לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.