שלום יקרות,

פרשת 'בחוקותי' וכל הקללות הכתובות בה,
כן. הקללות הכתובות בה,
מביאות אותי לכתיבה של כמה מילים בעקבות ההרהורים של שבוע שעבר.

נכון… זה תמיד יותר נעים ונח לדבר 'חיובית', 'לחבק', 'להסתכל על מה שטוב' ועוד על זה הדרך…
אבל, מותר לנו לפעמים – להעמיד את האמת – ופשוט להסתכל עליה.

נכון. לכל אחד פה בעולם יש מה להשתפר, כולל החרדי 'הכי הכי' וכו' אבל עדיין מותר לעצור ולטפוח על השכם. להגיד כן! אנחנו ב"ה חיות בחברה כל כך רוצה… כל כך שואפת לטוב… כל כך מתאמצת לעשות רצון ה'… כל כך יראה מחטא…
ומותר גם להגיד שהמצב הנוראי והקשה קורה בגלל תרבות האנשים החטאים,
קורה בגלל מגמות הרס ומלחמה בבורא עולם,
קורה בגלל שנים על שנים של משא דגל 'נהיה ככל הגויים'

איך אני מרשה לעצמי לומר את זה?

בזכות דברים מופלאים שהתגלגלו לידי בשם הגאון רבי אהרון פלדמן שליט"א, חבר מועצת גדולי התורה בארה"ב, שכתב דברים מטלטלים ברוח זאת. (בלינק הזה) ואני מרגישה שיש משהו קצת 'נרפס' בעובדה שלפעמים נכנסת לתוך המחנה שלנו הרגשת נחיתות כזאת. נ"למה להגיד שהם לא בסדר? מה, אצלנו אין לשון הרע? אצלנו אין חוסר פרגון? וכו' וכו' וכו'
זה מזכיר שבצעירותי עבדתי במקום שהיתה שם 'קלדנית' (אז היה כזה תפקיד) לא רוצה לתאר מידי, אבל לצערינו הרב עולם היהדות היה (יותר) רחוק ממנה כרחוק ארמון המלוכה משוק התקווה בתל אביב.
היתה שם עובדת עדינונת וחמודה, אמא ל5-6 ילדים, שפעם דברה עם אחד מהם בטלפון ואמרה: אם לא תעשה כך וכך תקבל מכות מאבא.
ההיא, כל כך הזדעזע והסתובבה נסערת: מכות??? אלימות??? זה מה שיש אצלכם??? אנחנו שתקנו.
אבל אחרי חצי שעה היא דיברה עם הבת שלה, שכנראה הרגיזה אותה משהו… והיא 'פתחה כזה פה' שעד היום אני מתכווצת ממה שנשפך שם…

אז בואו לא ניתן לקולות מחלישים לבלבל אותנו.
אנחנו ב"ה חברה נפלאה, מנסה להתנתק ככל שנוכל מכל מה שמרחיק אותנו מבורא עולם,
מנסה לדבוק בקדושה ככל שאנחנו יכולים
נכון
יש לנו נסיונות קשים מאד בדור הזה…
אבל – בבסיס אנחנו ב"ה זוכים להיות במקום טוב וקרוב…
ולא שאני לא חושבת שיש גם לנו לאן להעפיל… ספציפית אפילו העברתי שאלה לגאון רבי אהרון פלדמן שליט"א – אולי אפשר לכתוב עוד איגרת כזאת – עבורינו…
אבל עם זאת – כן לדעת להנות מההישגים היפים ב"ה…
לא כל הזמן להגיע להלקאה עצמית מחלישה…

ועכשיו לתגובות שהגיעו:

1. למה כתבת שאין נהירה למשרדי חזרה בתשובה??? אז אני מתקנת את דברי ומספרת בהתרגשות שהרבה כתבו לי על קירוב גדול ועל צמא והרבה נכונות ורצון להתקרב לבורא עולם בכל שכבות הציבור.
   זאת היתה טעות שלי להתנסח ככה…
2. למה את מתנסחת בחדות נגדם? הם תינוקות שנשבו!
   חלילה וחס! הדברים שכתבתי הם לא נגד ה'תינוקות שנשבו' – שהרבה מהם, כפי שב"ה מתגלה – מבקשים את ה'…
   אבל, יש למרבה הכאב, הרבה בעם שמתריסים ונלחמים נגד התורה. לא רוצה לכתוב מה הם, אפשר לראות לבד בדברים שהובאו לעיל…

אז זהו,

בדרך כלל אנחנו אוהבות להסתכל על היפה והטוב,
אבל בפרשה הזאת בה כתוב במפורש בתורה כל כך הרבה דברים 'קשים'
הרגשתי שאני יכולה לכתוב פתוח…
שלפעמים גם זה מגיע…

והלוואי הלוואי בקרוב
תמלא הארץ דעה את ה'
כמים לים מכסים
שבת שלום
לאה