שלום יקרות,

אתמול בלילה חזרתי עמוסת חוויות מעוד מפגש סיום של קבוצת 'סקילז'.
קבוצה שלמה של עובדות שהחליטו 'להסתכל לעבודה בעיניים'
להבין לעומק את עצמן, את נסיבות החיים והכי חשוב את המערכת התעסוקתית שלהן-
ולראות איך עושים הכל – טוב יותר!

השיתופים והסיכומים היו 'מחשמלים' ממש,
אבל אותי מה שהכי מרגש, זה לראות איך שבסופו של דבר, אפשר להפוך את ה'עבודה' למשהו שמתבצע מתוך חיבור, חוויה ושמחה פנימית.

כך ה' רוצה את עבודת ה' שלנו!

בניגוד למה שפרעה אומר "לכו נא הגברים ועבדו את ה'"
משה רבינו אומר משהו אחר לגמרי:
ויאמר אלהם לכו עבדו את ה' אלוקיכם מי ומי ההלכים: ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו נלך כי חג ה' לנו (שמות י' ח-ט)

אצל עם ישראל – עבודה ה' היא 'חג'!
מתוך שמחה, מתוך הרמוניה.
בנערינו, בזקנינו, בבנינו ובבנותינו.

זה לא היה רק בזמן ההוא, ביציאת מצרים.
זה בכל יציאה ויציאה לעבודה
הקב"ה רוצה אותנו חיים מתוך שמחה פנימית של עבודת ה'
בשום אופן לא חיים טכניים של תפקוד רובוטי,
לעצור ולבדוק איך נעשה דברים – נכון יותר!
וכשמבינים את זה לעומק,
מגלים, שכשעושים הכל מתוך חיבור פנימי,
אפשר אפילו שעבודה טכנית – נעשית מתוך תחושת שליחות חגיגית…

שבת שלום,

לאה