לא מזמן התקשרו אלי מאחד הסמינרים, בבקשה לתווך להם עובדת שתרצה על 'חדשנות'.
הנושא הזה תמיד היה קרוב לליבי, מילה כזאת שמזרימה לי אדרנלין, מציתה בי דמיונות ומניעה אותי לפעולה… תיווכנו לה משהי ואתמול ההיא התקשרה להתייעץ איך נכון להציג את נושא 'חדשנות' לבנות ישראל.
מדובר בעובדת שנמצאת עמוק במערכות חדשניות מתקדמות, והיה ברור לשתינו שמעבר לידע על חדשנות אקטואלית, המסר שצריך לעבור לבנות הוא מסר גדול הרבה יותר מכל המצאה חדשנית כזו או אחרת.
ומה המסר שאנחנו אומרות לעצמנו?
בואו ננסה לחשוב יחד. נניח אנחנו באיזה סדנת יקיר לי:)
כי אם היו מניחים  מולי את המילה חדשנות ומביאים לי לכתוב עשרה משפטים העולים לי בראש. מן הסתם היו אלו עשרה משפטים מלאי אנרגיות, התלהבות, סקרנות ושאיפה לעוד…
אבל אז, היתה המנחה שולפת קלף נוסף, שהיה, מן הסתם, עוצר אותי לרגע של מחשבה פנימית חוזרת:
יציבות.
אופס… רגע… אני בטוח כל כך מתלהבת מחדשנות???

****
חברות,
אני לא יודעת מה איתכן. אבל אני נמצאת בתקופה האחרונה בתקופה מאד לא פשוטה.
שיחות, דיונים ופגישות עם רבנים וגדולי ישראל מחד ושיחות עם עובדות ובכירים בתעשייה מאידך, גורמים לי לסערה פנימית לא פשוטה.
לא פשוטה ולא פחותה מזו המשתוללת ברגעים אלו בחוץ ושוטפת בשצף את כל הנקרה בדרכה.
נכון. נושא הבינה המלאכותית.
זה לא סוד. כולנו יודעות.
כל מה שהכרנו עד היום על המהפכה הטכנולוגית שהציפה את העולם בעשורים האחרונות,
היא רק הקדמה. רמז. פרומו קליל. דוגמית. למה שכנראה יקרה פה בשנים הקרובות.
אם חלילה לא יבוא משיח עד אז, כמובן. והלוואי ויבוא במהרה בימינו אמן!
אז מה הולך לקרות?
אף אחד לא באמת יודע.
אפילו לא הצמד החדש דונלד טראמפ את אילון מאסק השועטים לכבוש את העולם הרבה בעזרת הכלים הללו, ובקצב שרק אמריקאים (מטורפים) יודעים לעשות.
אפילו הם, לא יודעים מה עומד לקרות.
איך יראה העולם החדש? איך תתמודד הרגולוציה? מי ישלוט על מי בסוף – האדם על המכונה או ההפך?
לא יודעים איך תיראה הכלכלה, התעסוקה, התרבות, המסחר, הצבא והמשטר.
והכי פחות יודעים:
איך תיראה צורת אדם.
ואנחנו עומדות נבוכות, מול הים שאין לו סוף.
מן הצדדים סוגר עלינו המדבר הגדול הזה, מאחור רודפים אותנו חילות פרעה וכל עבדיו. ומלפנים?
בסך הכל מה ביקשנו?
ביקשנו לצאת ולעבוד את ה'…
אבל הים. הים סוער וחוסם את הדרך כולה.
ונירא מאד… ונצעק אל ה'…
ואז.
דווקא מתוך תחושת החידלון. הרגשת האין אונים וחוסר הסיכוי להמשיך בדרך,
דווקא מתוך הלחץ הגדול של מצרים שועטים מאחור וים סוער מלפנים,
דווקא משם מגיעה התקווה והנחמה העצומה:
הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם (שמות י"ד י"ג)
הצעקה אל ה', הקירבה הזאת מתוך ה-'פרעה הקריב'-מתוך הצרה והמצוקה, היא זאת הקורעת לנו את הים!
קריעה שהיא קריאת התייצבות מהדהדת לכל דור ודור-
בכל סערה באשר היא.
***
עכשיו מדברת אלינו הפרשה כולה באור חדש.
נראה שהיום, יותר מתמיד, אנחנו מרגישות לעומק את מאמר חז"ל:
"קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף" (פסחים קי"ח)
דווקא ברגעים האלו שה'אין מוצא' נראה קרוב מאי פעם.
אוי לי מיצרי. אוי לי מיוצרי.
סחרחרה בלתי ניתנת לפתרון. פרדוקס אמיתי.
העולם מציק: אי אפשר להתקדם בפרנסה בלי להיות מצוי בכלי הAI!
העולם מתריע: תעסוקת העולם בסכנה קיומית, ככל שעולם הAI יתקדם!
והלב חרד: איך נוכל להתקיים ולעמוד לפניך?…
ואז מגיעה הרווחה והרוגע:
הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם!!!
כי לא משנה איזו סערה תשתולל בעולם, אנחנו מובטחים להנהגה אחרת.
הנהגת אוכלי המן.
טל רגוע יכסה את העולם כולו ויהווה מצע עדין לפרנסה שמימית שודאי בא תבוא לכל אחד ואחד מאיתנו.
"…הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה…
ליקטו ממנו איש לפי אוכלו…
ויעשו כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט" (שם ט"ו-י"ז)
רש"י הקדוש: "המרבה והממעיט" – יש שלקטו הרבה ויש שלקטו מעט וכשבאו לביתם ומדדו בעומר איש איש מה שלקטו ומצאו שהמרבה ללקוט לא העדיף על עומר לגולגולת אשר באהלו והממעיט ללקוט לא מצא חסר מעומר לגולגולת וזהו נס גדול שנעשה בו
***
כמה טוב. כמה טוב לנו שאנו מובטחות.
מובטחות בישועת ה'. מובטחות בפרנסה. מובטחות בתורה הקדושה.
עכשיו קל כל כך לכתוב עשרה משפטים מאירים על יציבות!
הערכים היציבים העומדים לנו מדור ודור.
הקרקע היציבה עליה פסענו בתוך הים.
קירות הים היציבים שעמדו לנו כחומה לימיננו ולשמאלינו – שבט לשבטו.
והתופים.
אותם תופים עליהם אומר רש"י הקדוש:
מובטחות היו צדקניות שבדור שהקדוש ברוך הוא עושה להם נסים והוציאו תופים ממצרים
התופים הללו המלווים אותנו בקצב יציב שאין שני לו, בקול גדול שאומר:
גם אם תוהו ובוהו שולט בעולם כולו-
ונראה כי אין מוצא-
מובטח לנו – כי בא תבוא הישועה.
איך? מה חלקנו במערכה?
לא יודעות עדיין…
אבל יום יבוא, בעז"ה במהרה,
ונצטרף גם אנחנו בתופים ובחולות לשירה הגדולה שישיר העם כולו,
ונדע שכן. גם אנחנו זכינו להיות מאלו שחזו בה!
אלו שהבנו שעתידין להיגאל
שיש דרך אחרת
שוודאי ייקרע לנו הים.
כי אמת. ויציב. ונכון. וקיים. וישר. ונאמן. ואהוב. וחביב. ונחמד. ונעים. ונורא. ואדיר. ומתוקן. ומקובל. וטוב. ויפה הדבר הזה עלינו.
לעולם ועד!!!

שבת שלום ומבורך,
לאה