שלום כולן,
אופס… שמת לב שהכותרת שלהם לא עברה הגהה? פאדיחה…
אז זהו שלא, זה בדיוק מה שהתכוונתי לכתוב: מגוּשני עונג!
כי זה מה שאנחנו: 'עם מגוּשן'! והדרך להרגיש 'מדושני עונג', עוברת דרך 'מגוּשני עונג':)
ההתרחשויות המרגשות שאנחנו חוות בשבועות האחרונים, מכירת יוסף, הסיפור עם אשת פוטיפר ויוסף הצדיק שעולה לאיגרא רמא מבירא עמיקתא כפשוטו – מעלה הילוך.
יעקב מגיע יחד עם שבעים הנפשות המרכיבות את עם ישראל בהתהוותו הראשונית למצרים.
קבוצת נפשות, בני אברהם יצחק ויעקב – עוזבים את ארץ ישראל המובטחת ובאים בשערי הירודה שבאומות! ארץ מתועבת מוצפת כולה עבודת גילולים.
אין לנו תיעוד מוסרט של המעמד הזה, אבל כן יש לנו תיאור חי מאד שכותבת התורה הקדושה על מה שהיה שם.
ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורת לפניו גשנה ויבאו ארצה גשן (בראשית, מ"ו כ"ח)
"לפניו" – קודם שיגיע לשם ומ"א להורות לפניו לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה
יעקב אבינו ידע שיש כאן 'ירידה לצורך עליה'
בשום אופן לא חלילה השתקעות והיטמעות עם העם המצרי.
אלא – המשך שמירה על החומות המבדילות בין בניו לעם המצרי.
בחירת חבל ארץ נפרדת, ושכנוע פרעה שמדובר באנשים שלא יוכלו לחיות יחד בגלל העיסוק שלהם כרועי צאן…
כי בשביל להישמר מהתבוללות – צריך את עקרון ההיבדלות!
הרבה גורמים מנסים 'לפענח' מה פרוש להיות 'חרדי'?
זה הכיפה השחורה? החולצה הלבנה?
נכון זה גם… אבל ממש לא רק!
לא יודעת מתי נכנס הביטוי הזה ללכסיקון הכללי, לא ידוע לי מי הוא זה שהחיל את תואר הכבוד הזה, אבל בודאי שהכוונה היתה לתאר את העובדה ש'יש לנו חרדה מחטא'!
וחדרה מחטא זה אומר שאנחנו משקיעים אנרגיה ומשאבים כדי לא להיכשל…
ולצורך כך, אחד העקרונות המנחים אותנו, זה 'עקרון ההיבדלות'
זה לא 'במקרה' שבדור הקודם רוב רובן של נשות ישראל, גם אלו שיצאו לסייע בפרנסה, היו מורות וגננותתת זה הנהגה שהטוו גדולי ישראל על מנת לשמור על הצביון והרוח שלנו. לא להתערב במוסדות הכלליים – גם לא בעבודות.
זה היה אפשרי אז, זה פחות אפשרי היום.
אז אכן יש להרבה מאיתנו היתרים לעבוד במקומות מעורבים-
אבל… לא בכל מחיר!
ההיבדלות התרבותית היתה ועודנה מהות יסודית בבניין החרדי שלנו!
איך נעשה את זה?
זה אפשרי בכלל?
אז נכון… זה לא מלכתחילה, ועדיף להימנע…
אבל הפסוק הזה בא 'להורות' דרכי חיים – למי שבכל זאת נאלצת לצאת-
לחפש בכל סביבה, גם זאת החיצונית והאחרת, את ה'גושן' שלה!
יעקב אבינו שלח את יהודה, כדי להורות לכולנו דרכי חיים – לדורות!
להורות לנו שיציאה לעולם של חול, מחייבת בניית חומות – כל פעם לפי העניין!
לפעמים זה חבל ארץ נפרדת,
ולפעמים זאת מחיצה וירטואלית, 'בנוכחות מעודנת'
אבל תמיד תמיד – קיימת…
****
אנחנו נמצאות עכשיו ברגעים האחרונים של הימים הגדולים – ימי החנוכה.
בכל יום מימות חנוכה, קוראים על קורבן נשיא אחד בחנוכת המשכן ואילו ביום הזה – משלימים גם את שאר הנשיאים: מהשמיני ועד השניים עשר+פרשת המנורה, העבודה של אהרון הכהן במקום קרבנות הנשיאים.
יחד – שלושה עשר קורבנות.
כנגד מה?
נכון…
י"ג הפרצות שפרץ אנטיוכוס מלך יוון הרשע במקדש!
הפרצות שלו היו פרצות סימבוליות!
הוא פרץ את המקום שהגדיר "עד כאן הכניסה לזרים"
את המקום שהכריז קבל עם ועולם: שלא ככל הגויים בית ישראל!
אנחנו אחרים מכל האומות!
את הפרצות הללו תיקנו המכבים כשנכנסו למקדש –
ונתנו משנה תוקף להצהרת 'העצמאות' של עם ישראל!
אנחנו לא מ'הכפר הגלובלי' אנחנו אחרים…
הרבה פרצות ניסו לפרוץ מאז ועד היום…
ומנורת התורה של עם ישראל ממשיכה להאיר גם בתוך מחשכי הגלות.
איך זה קורה?
נס. נס פח השמן הטהור…
ועל ידי מי זה קורה?
על ידי 'יהודיות' שקמות בגבורה בכל דור ודור –
להגן על העם ולשמור!
בדור הזה זה קורה בזכותך…
השבוע פרסמנו על תחילתו של 'מסע' משותף של כולנו-
מסע להגנה על הבית.
הבית, זאת הטריטוריה הכי בסיסית שבודאי מוטלת על כל אחת ואחת מאיתנו.
בין אם זה הבית שלנו – או הבית שאנחנו בונות עדיין בתפילות ובלב…
אני מזמינה כל אחת להיכנס לטופס, ולכתוב לנו – מה החלק שמתאים לה לקחת בו חלק…
