אירועי 'סיום הש"ס' המרגשים שחווינו, מי שזכתה באופן פרטי, וכולנו ככלל, חשפו שוב את האהבה העצומה שלנו לתורה הקדושה. (הייתי אומרת המטורפת… לולי פחד מהצנזור:) אבל במחשבה שניה, הפיוט היקר 'ידיד נפש' כבר הגדיר עבורינו את הקשר הזה של "נפשי חולת אהבתך"…
אחד הדברים המפעימים המתגלים דווקא בסדר של לימוד ה'דף היומי' – הוא הקשר בין (גם) אלו שלא יכולים להקדיש את כל יומם לתורה – ללימוד.
כי אחרי הכל, במה ניכר האדם? יש דברים שכולנו כבני אנוש מחוייבים להם: לדאוג ללחם לאכול ובגד ללבוש לחימום ולארנונה ולאביזרים לילדים וקצת לחוגים ולמתנה לשוויגער ול… ול… השאלה היא מה אנחנו עושים רגע אחרי שמילאנו את המכסה היומית?
וכאן בדיוק טמון ההבדל, מה עושה היהודי בפנאי שלו, בהשכמת הבוקר או בערב שיש לו אחרי שהוא שב מעמל יומו. האם חלילה הוא יוצא ומכלה זמנו בהבלי העולם הזה-או זוכה ומקדיש את חייו להטענת המצברים היומית שלו.

בברכת יששכר נאמר: "וירא מנוחה כי טוב" –

רש"י: ראה לחלקו ארץ מבורכת וטובה להוציא פירות

מה עושה יששכר כשהוא רואה לנגד עיניו את הארץ המבורכת ומוציאת הפירות?

קושר ערסלים למרגלות העץ? ממש לא!!!

"ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד" – מגביר את 'כושר הסיבולת' שלו ונושא על כתפיו את עול התורה, דווקא בגלל שהוא מבין היטב כמה נעימה המנוחה

ורבי ירוחם ליבוביץ זצ"ל מוסיף ואומר:

החפץ למצוא מנוחה ע"י מנוחת הגוף דומה לאדם ששופך שמן על אש למען כבותה, או לאדם ששותה מים מלוחים לרוות את צמאונו. שכרגע אמנם כן נדמה לו שהרווה צמאונו וכיבה את האש, אבל לאחר רגע תיכף יווכח ויראה שהצמאון אף מתחזק והאש גדלה ביתר תוקף. שלוות נפש אמיתית היא נחלתו של המסתפק במועט. … מי שתלוי בתנאים חמריים מושפע ביותר מנסיבות חיצוניות ולא יתרגל לשלוט במצבו ולפלס לו דרך משלו בבחירה עצמאית. שבירת ההזדקקות לחומריות והשחרור מן התלות בה יביאו למנוחת הנפש"

בין אם מדובר בעמל לפרנסתו כיחיד, ובין אם מי שעמל בתורה ואשתו היא ה'זבולון' שלו… תמיד יהיה ניכר האדם – באיך נראה הפנאי שלו.

כלל ישראל זכה להוכיח שעבר עוד מחזור של לימוד ונשארנו נאמנים להרגשה העמוקה הזו שאין, אין לנו שום תחליף ושום מרפא לנפשנו-
בלתי התורה הזו…

שבת שלום,

לאה