שלום כולן,
אמרה לי אישה צדיקה,
שכשקיבלה על עצמה לא להיחשף לחדשות חששה – אולי הניתוק הזה יחבל לה בהרגשת המעורבות עם הצער של כלל ישראל… אולם, היא ראתה שתמיד הגיעו אליה כל מיני סיפורים, בדיוק ברגעים בהם הרגישה שכהה אצלה הרגש והחום בתפילות – ועוררו אותה מחדש.

אני חושבת שהמסר הזה שאנחנו עוסקים בו עכשיו,
יש בו בדיוק את זה.
קריאה נוגעת ללב, או ליתר דיוק, קורעת לב
של אישה גדולה
אמא של החטוף בר אברהם בן ג'וליה.

כשפנתה אלי ידידתי שיפי וולגלרנטנר (זוכרות? היתה איתנו ב'שבות-1"…) וסיפרה לי את הסיפור, נמס ליבי בקרבי. בתחילה חשבתי שיש לה איזה בקשה אישית ממני, משהו בנוגע לג'ולי – אישה גיבורה שבעלה נפצע קשה בתאונת דרכים תוך כדי התנדבות ב'הצלה', ועכשיו… הבן, שהיה כבר ילד כשהמשפחה חזרה בתשובה – נחטף על ידי חיות האדם – תוך כדי משימת אבטחה והצלה שעסק בה…

אבל אז היא המשיכה והבנתי…
שהיא לא צריכה אותי, היא צריכה אתכן, היא צריכה את כולנו!

ג'ולי, שכאמור היא צדקת גדולה ובעלת תשובה, פעילה במטה החטופים – בסגנון אחר,
קוראת לכולם להתחזק בשמירת שבת קדש!

מעל 2,000 בנות ישראל משתוקקות להכיר את השבת –

ולג'ולי אין איך לעזור לכולן…

היא צריכה אתכן!!!

יחד עם ארגון 'איילת השחר' היא פונה אליכן ומבקשת שתבואו להציל

את בנה,

את בנותיו של הקדוש ברוך הוא,

את כל עם ישראל…

הרבה פעמים עולה נושא 'קירוב' בשמורה.
כפי שהורונו רבותינו, וכפי שהגדיר זאת הגאון רבי דוד כהן שליט"א "בעבודה יש רק קשרי עבודה – לא שום קשרים אחרים"
אבל הנה לכן ההזדמנות לקרב בנות לאביהן שבשמים בדרך הכי ראויה ונכונה!!!
כל אחת יכולה,
ובודאי מי שלצערנו נחשפת לעולם ההוא, ועדיין נשארת שמורה!!!

שיפי אומרת שבחרה את השם 'אשמרה' – גם בגלל שהיא כל כך 'בונה' על חברות שמורה שיגיעו לסייע…

בעז"ה בהמשך נשלח אליכן את השיחה המרגשת של ג'ולי והקריאה המצמררת שלה להחזיר את הבנות כולן הביתה – לאביהן שבשמים… וכן פרטים טכניים אודות הצטרפות

ועד אז-

מביאות כאן בקשה של אחת החברות לכותבת 'חלקינו' צפורה מרגלית,

בנוגע לאחד הנקודות הכי משמעותיות בחיי העבודה שלנו!!!

כל טוב ושבת שלום

לאה

ציפי שלום,
אהבתי את הכתיבה הברורה והקולחת שלך
אבל רוצה להוסיף משהו-
שנה שעברה בפרשה בה מתואר עבדות יעקב ללבן, הובא מדרש המתאר את רמת מסירותו של יעקב לעבודה איך בכל תנאי המזג אויר שנים ע"ג שנים, מתוך רמאות ורשעות של לבן – יעקב נשאר י-ש-ר, מזוכך, בעל מוסריות עבודה שאין לה אח ורע! בזמנו כשקראתי את זה , הרגשתי שפה הנקודה ה'רוחנית' שלי בעבודה.
כלומר לשמור על מוסריות עבודתי ביושר ככל שאפשר,
ממש ממש קשה לא לפתוח מידי פעם 'gmail' ולהציץ במייל הפרטי, לפטפט פחות עם חברותי לצוות, רק לשלוח רגע בקשה לתמ"ת והודעה שניה למנהלת המעון ורק שניה להתקשר "תוך כדי הקלדה של העבודה" לקבוע תור בקופ"ח ווכן הלאה… כל אחת עם ישרות ליבה וכוחותיה לעמוד בניסיון, אני חייבת לציין שיש עבודות (כמו העבודה שלי דוגמא- עבודה ציבורית) שלא ממש אפשר לזהות מבחוץ מי עושה ביושרה עבודתו ומי לא

אבל פה הנקודה שכל פעם לוקחת אותי לתשובה של' יושרה בעבודה, מוסר עבודה' כשאני מרגישה שהעבודה לא רוחנית מספיק- אני אומרת לעצמי- הנה יש לך עבודה לעבודה הרוחנית גם בעבודה…

אולי זאת הזדמנות לבקש מהשמורה היקרה שתבאנה את המדרש על עבודת יעקב אצל לבן גם השנה, זה חיזק מאוד ואשמח להתחזק שוב… תודה רבה רבה על כל דקות הנצח שאתן נותנות לי, לכל אחת ולדור כולו. אשריכן!!!

אז הנה דבריה של נחמי וינברג

במילים מדרבנות לעשות טוב…

אף אחת מאיתנו, כפי הנראה, אינה עוסקת לפרנסתה בחטיבת עצים או בשאיבת מים וגם לא ברעיית צאן.

אף אחת, למעט מדריכות הטיולים שבינינו, אינה עובדת תחת כיפת השמים הקופחת בקיץ או ממטירה בחורף.

רובנו יושבות בחדר ממוזג, על כסא נח הסב על צירו, וכל הציוד הנדרש (היינו מחשב, מדפסת ומכשיר כתיבה) נמצא בדרך כלל בהישג יד או סיבוב גלגלים.

ובאה קריאתו הכאובה של יעקב וקוראת גם לנו:

"זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי: טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה: הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי" (בראשית ל"א, מ')

כלומר בתנאים לא תנאים, עושה יעקב אבינו את מלאכתו נאמנה. ביום ובלילה, בשרב ובקור, 100% השתדלות למען המעביד (ושלא נשכח מיהו, לבן הארמי…) 100% על חשבון העובד.

וכמוהו: סיפר רבי חנא שהיה שולחני (חלפן כספים): בא לפני בר-נפחא לבקש דינר, רציתי לקום לפניו מפני שהיה תלמיד חכם, ולא הניחני. אמר לי: שב, בני, שב, אין בעלי אומנויות רשאים לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעסוקים במלאכתם (חולין נ"ד:)

ורש"י שם מוסיף: תניא בתוספתא המושיב את חברו בחנות (כמוכר), אם היה אומן לא יעסוק באומנתו לפי שאין עיניו על החנות בשעה שעוסק באומנותו.

ולא עוד, אלא שאפילו אם עשה מצוה בזמן מלאכתו, לא לצדקה תחשב לו אלא עברה היא בידו… כי הרי גזל חפץ גזל, וגזל זמן – גזל. מה גוזל את החפץ ועושה בו מצוה, נעשה סנגרו קטגורו – אף גוזל את הזמן ועושה בו מצוה, נעשה סנגורו קטגורו.

הנה אבא חלקיה אפילו שלום לא השיב לתלמידי חכמים שנתנו לו שלום, שלא לבטל ממלאכת רעהו (תענית כ"ג:) … מה יענו אפוא העוסקים בהנאותיהם (שיחות טלפון ארוכות, פטפוטים במטבחון, צפייה בתמונות ובמיילים או יציאה לקניות) בשעת מלאכה ובטלים ממנה? או כי יעסקו בחפציהם איש לבצעו ?! (רישום לגני ילדים, בקשת מרשמים, העברות כספים… ולעובדות מהבית: הפעלת מכונה, העמדת ארוחה, הורדת האשפה…)

(מסילת ישרים בפרטי מידת הנקיות)

ואם כי בימינו בדר"כ על דעת המעביד שהעובד יהיה רשאי לבצע פה ושם פעולות קצרות שאינן מעניין העבודה, או לצאת לעיתים (לא קרובות) לזמן קצר, על כל פנים יהדהדו בלבנו תמיד דבריו של יעקב אל הרועים: "הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה" (בראשית כ"ט, ז') אם שכירי יום אתם לא שלמתם פעולת היום (רש"י), ונזכה בסיעתא דשמיא לעבוד לפרנסתנו ביושר ובאמונה.

ואין הקב"ה חפץ אלא באמונה… ואומר (תהילים ק"א, ו') "עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי" (מסילת ישרים שם).