שלום כולן,

כולנו מכירות את מאורע ביקור-החולים הגדול ביותר שהיה אי אז,
הקב"ה מגיע לאברהם אבינו שלושה ימים אחר המילה.

בואו ננסה לדמיין ביקור חשוב שקורה היום,
שיירה של אנשי תקשורת ממתינה בפתח,
מיקרופונים שלופים בידיהם – וכולם צמאים ל'סקופ'.
תצטטו משהו… משפט! אמירה! היגד כלשהו…
לפחות לפחות איזה מילה.

אז מה היה כאן?
התורה הקדושה מתארת לנו את הביקור נורא ההוד הזה,
ביקור שתורה הוא ולימוד הוא צריך…
ואכן,
מה אמר ה' לאברהם ברגעים מכונני האומה הללו?

כלום!

לא היתה שם שום מילה.

הקב"ה הגיע לבקר את אברהם אבינו.
והיה איתו.

'רביי שטרנבוך זצ"ל' רבינו הבלתי נשכח משיעורי החומש בגיטסהד הצביע על הנקודה הזאת, ואמר לנו כך:
יש פעמים שאנחנו זוכים לדרגה הזאת של "הרגשת קרבת ה'"
התחושות המופלאות הללו זה משהו שיש אותו רק בהרגשה,
אין להם מילים.
מי שזוכה לחוש – מבין מה הכוונה…

אני כותבת ואין לי ספק שהקוראות המופלאות של 'חלקינו' שבתוך ים החולין העוטף אותנו –
מחפשות את רגעי קרבת האלוקים והחיבור לתורה הקדושה – מבינות היטב את הכוונה.
אז כן. זה זה…

כל אחת מאיתנו זוכה לביקורים כאלו ולרגעי השראת שכינה פרטיים המיוחדים רק עבורה.
מתי זה קורה?
הרבה פעמים אחרי מסע של מסירות נפש,
כשמתאמצים לקיים את דבר ה',
לוותר על הנאות עולם חולף תמורת ברית נצח,
ולא להרפות.
גם אם קשה ומכאיב וחום היום לוהט סביב-
להמשיך, לצפות ולייחל לעוד 'שטיקל' עבודת ה'
אז זה קורה,
וזה שווה כל מחיר.
"יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא – מכל חיי העולם הזה"

מאחלת לכולנו עוד ועוד רגעים כאלו,
רגעים של 'כבוד ה' עלינו נגלה'

שבת שלום
לאה