לא יודעת איפה בדיוק הבית שלך, ואיך נראים הרחובות באזור מגורייך, אבל בירושלים זה נראה כך: הרחובות, הפרסומות, העמודים, הבניינים, האוטובוסים, המכוניות – מניפים בגאון: דגלים! (עידכון מהבוקר: אפילו החדרים הפנימיים של קבלה לניתוח בהם ביקרתי היום – מלאים בדגלים).
הסתובבתי בימים הראשונים של המלחמה הקשה והכואבת הזאת והרגשתי שזה משונה. איכשהו, אני יכולה להבין שמניפים דגל בשעת ניצחון, אבל עכשיו… כשאנחנו במלחמה, ועוד במלחמה קשה כל כך – זה הזמן להניף דגלים???
אבל ככל שעבר הזמן, והדגלים כבשו עוד ועוד שטחים – הבנתי ש'יש בזה משהו'. תכל'ס, עבור מי שהדגל הזה מסמל לו משהו – כשמסתובבים ברחוב ובלב יש הרגשה שפופה – אחרי הכל, התפאורה מבחוץ משפיעה.

זאת אומרת, הנפת הדגל אינה רק הצהרה אלא גם תמיכה, עידוד וכוח!

ולמה נזכרתי בזה עכשיו?

נזכרתי בזה משום שבפרשה שלנו יש אולי את 'הנפת הדגל' הראשונה בתנ"ך:
"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" (בראשית כ"ב)
כתיב (תהלים ס', ו'): "נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה"
נסיון אחר ניסיון וגידולין אחר גידולין בשביל לנסותן בעולם, בשביל לגדלן בעולם, כנס הזה של ספינה (בראשית רבא נ"ה א)

בציבור שלנו אנחנו ב"ה מאד מורגלים במידת הצניעות. אבל יש דברים שדווקא ה'נפנוף' יפה להם!
ובדיוק כמו שהנס הזה של הספינה, יש משמעות להנפה שלו! הוא משמש בתפקידו דווקא בכך שכולם רואים שהוא שם.
גם ביהדות שלנו, יש סינרגיה שקורית דווקא בהנפה של הערכים והעקרונות. זה מעורר, זה ממריץ, ומביא עוד ועוד כוחות לעשות את דבר ה'!

וזו אחת הסיבות, כפי שמביא המדרש מדוע ה' יתברך מביא נסיונות לאדם.
הניסיון מוציא מהכוח אל הפועל וגורם לקידוש ה' בעולם.
***

בשבוע האחרון, נוסף שבר גדול על הצרה הכללית של העם – עם הסתלקותו של מרן הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי זצוק"ל. לא. איני מתיימרת כלל להצליח לתאר ולו במעט את עונק גדלותו של הצדיק, אבל משהו קטן אני יכולה לומר, אולי בתור בת שכונה שימי נעורי היו בהחלט גם בצילו של 'רבי ברוך מרדכי' זצ"ל.
רבי ברוך מרדכי זצ"ל הניף עבורינו את דגל היהדות – בראש התורן!
רבי ברוך מרדכי זצ"ל, ביכולות הנדירות והמופלאות שהיו לו, ידע להנחיל ולהטעים לעם 'גדלות' מהי…
כמובן, קטונתי מלתאר את ההיקף, את העומק, את רוחב ההשגות-
אבל לא יכולה שלא להזכיר את ההרגשה שליוותה גם אותי הקטנה…
ההרגשה שיש כאן מישהו גדול, המייצג משהו ענק…

מזוית ראייתי הקצרה ומקומי הקטן, אני רוצה לשתף אתכן באחד השירים שמי שמאזין למילותיו רואה עד כמה כל מילה ומילה היא הנפה גדולה ומשמעותית בדגל התורה.

אני כבר לא מדברת על המפעל האדיר של מחנה בני תורה, על מאות ואולי אלפי בחורי ישיבות, תלמידי חכמים וגדולי ישראל, שבזכותו עזבו את ישיבות ההסדר והמזרחי והגיעו להאיר בתורתם ובגדלותם את העולם ולהיות חלק מהציבור החרדי.

רק לחשוב שיחד עם כל גדלותו העצומה בתורה, הישיבה המפוארת שהקים, הפרויקט היחודי והאדיר של ' בני תורה' וכל משפחת תלמידיו שהיו קרובים אליו כל כך.

יחד עם כל זה מצא לכתוב לנו ולתאר עבורנו מעט מה זה תורה,
אני כותבת את המילים משום שכל משפט ומשפט טומן בתוכו הויה שלימה:

בְּנֵי תּוֹרָה אֲנַחְנוּ

בָּנִים לְכָל דָּבָר,

תּוֹרָה אַתְּ הוֹרָתֵנוּ

וְלָנוּ אַתְּ מִשְׁמָר.

נֶפֶשׁ וְגוּף אַתְּ חוֹבֶקֶת

דּוֹפֵק חַיֵּינוּ רַק אַתְּ,

לְתוֹךְ תּוֹכֵנוּ חוֹדֶרֶת

לָטַעַת חַיִּים לָעַד.

תּוֹרָה אָנוּ בָּנִים לָךְ

בְּרִית בֵּינֵנוּ כְּרוּתָה,

כָּל עוֹד אָנוּ חוֹסִים בָּךְ

אֵין אָנוּ בְּנֵי תְּמוּתָה.

מוסרת לכן דרישת שלום מחדר המתנה לניתוח של בעלי.

איזה הבדל תהומי בין אותם אלה המחוברים לגמרא הקטנה, לפרקי התהילים, לעשיה החיובית, לבין אלו המכלים זמנם מול מסכים קטנים או גדולים והבלי העולם הזה.

אשרינו שזכינו להניף את הדגל האמיתי, דגל החיבור, הקרבה והאהבה התמידית בין בורא עולם לעמו.

הניתוח עבר ב"ה בהצלחה אבל התפילות שלכן ודאי תהיינה לתועלת גדולה-

חיים זאב בן חוה צביה

נ.ב. מזכירה לכן שבעז"ה השבוע יתקיימו מפגשי 'יקיר לי'
בהם נחפש יחד וננסה למצוא, כל אחת אחת, את הקול הפנימי הקורא לה בשעה ייחודית זו.

שבת שלום ומבורך!

לאה