שלום כולן,
ספר לא גדול, פנים של ילד מתוק מחייכות מכל עמוד, דפי כרומו משובחים ועיצוב מאיר עיניים – כמעט כמו אלו הניבטות מהתמונות,
ואז זה מגיע.
תמונות קורעות לב של בכי, מספד, אסון ולוויה רווית צער.
"בדרך לישיבה" כך לא קוראים לספר.
חלף זאת קוראים לו: "בדרך לישיבה של מעלה"
קיבלתי את הספר מידידתי אלבינה שצ'ופק. אלו מכן שהשתתפו בימי העיון שלנו בים המלח מרגישות ודאי יותר קרובות… אלבינה היא מסוג החברות המשובצות כיהלומים במרקם החברתי שלנו במשרד. מבטא רוסי כמעט בלתי מורגש, מבט עמוק וחושב ופנים המקרינות אור יהודי זורח.
בנה, הקדוש אריה שצ'ופק הי"ד עלם החמודות שהמתין בבוקרו של יום תמים בתחנת הדמים ביציאה מהעיר, היה זה שנבחר לעלות על המוקד בפיגוע הנורא.
אתמול כשקראתי בשקיקה את הספר, הרגשתי שלא בכדי הגעתי אליו בדיוק עכשיו.
הרגשתי שהוא נשלח לי משמיים בדיוק בימים המיוחדים והגדולים הללו – של פרשת וירא.
כי כאן הכל התחיל.
בלי הפרשה הזאת, אין דרך בעולם להסביר איך זה יכול להיות.
הגדלות הבלתי נתפסת הזאת.
הורים שנולדו אי שם בפינה נידחת של העולם, והגיעו לדרגות נשגבות של אמונה יוקדת. אני קוראת קטע אחר קטע, סיפור אחרי סיפור ומרגישה את העוצמות הגדולות שאי אפשר שיהיו בשום מקום בעולם- רק אצלנו.
רק בעם היהודי.
כי רק אנחנו, בני אברהם יצחק ויעקב, זכינו לרשת זיכוך מיוחד ואנרגיה מובנית עם מגה-יכולת להגיע רחוק.
רחוק וקרוב.
קרוב לבורא עולם.
כאן, בפרשות האלו זה התחיל. כל מה שיש לנו כעם. יכולת שרידות, תעצומות נפש, גבהות הלב, וכח. הרבה הרבה כח. כל זה השיגו עבורינו אבותינו שבטחו בו יתברך, ולמדו חוקי חיים.
אני מדפדפת וקוראת את הפסוקים הקדושים, מעיינת במפרשים ומנסה לעכל – כל כך הרבה עבר על אברהם אבינו ע"ה. ילד קטן שלא ויתר ועשה הכל להבין "מי כאן בעל הבירה", גילה אותו ועשה הכל כדי לפרסם שמו בעולם. היינו חושבים שהנה, דורות דורות הכעיסו ובאו, סוף סוף הגיע אהובו של מקום, ודאי מתאים לארגן לאותו 'נאמן מלכות', ארמון מפואר, לשכה מסודרת, עצי אש"ל עמוסים וצוות מסור שמסייע לו בדבר הגדול הזה – הגדלת שם שמיים בעולם.
אבל מה שקורה זה בדיוק ההפך המוחלט.
כל פעם כשהנה כמעט כמעט מגיע רגע של 'רוגע' – פתאום קורה משהו.
בורא עולם מזמן לו 'הרפתקה' חדשה.
לעזוב הכל ואת כולם ולנדוד למקום חדש, שרי שנלקחת לבית פרעה או אבימלך, גירוש ישמעאל, עקידת יצחק ואחרי כל זה – פטירת שרה אמנו.
נסיונות שונים אמנם, אך המשותף לכולם הוא – אמונה בהירה ויוקדת בבורא עולם.
כי זה עוד משהו שאבותינו הקדושים סללו עבורינו:
הדרך למעלה עוברת בתחנות של 'נסיונות'
כל נסיון עם הגדילה והצמיחה שהוא מביא בכנפיו.
זה לא איזה 'באג' במהלך הדרך, זאת בדיוק התוכנית האלוקית שבורא עולם ברחמיו הגדולים והעצומים מכין עבורינו. האמת הזאת היא 'בדם' שלנו, וראוי לכל אחת מאיתנו להחזיק קרוב לפחות מקור אחד או שניים – שמחזק לנו את הידיעה הזאת.
כמו למשל רש"י הקדוש על המילים "והעלהו לעולה על אחד ההרים" מדוע לא אמר הקב"ה במפורש לאיפה, אלא היה הולך ותוהה עד שמצא את ההר הנכון… (עוד נסיון, אם נחשוב על זה…) אלא ש: הקב"ה מתהא הצדיקים ואח"כ מגלה להם וכל זה כדי להרבות שכרן (בראשית כ"ב ב')
אני רוצה לסיים בהארה יפה אותה אמר אריה הי"ד כשישב בדיבוק חברים ולמד את פרשת השבוע, פרשת וירא – ימים בודדים לפני הפטירה – על הפסוק הזה בדיוק
"קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק" רש"י: "ולמה לא גילה לו מתחילה? שלא לערבבו פתאום ותזוח עליו דעתו ותיטרף. (שם)
שאלו שם: ואם היה אומר השי"ת "קח את יצחק" מדוע שיעלה בדעתו של אברהם שהבורא מתכוון שיעלה את יצחק לעולה?
וענה על זה: כששמע אברהם אבינו את ה'קח נא', הוא הבין 'שיש דברים בגו'… שבורא עולם מדבר אליו עכשיו בבקשה שיעשה משהו גדול… משהו שלא כל אחד היה יכול…
ואכן-
בורא עולם לא מנסה את האדם סתם.
בורא עולם עוטף כל נסיון ב'נא' שלו!
בורא עולם לא מנסה אותנו במשהו שאיננו יכולים לעמוד בו!
זה לא תמיד פשוט וקל… אבל תמיד אפשרי!
בהזדמנות הזאת,
אני פונה לכל אחת ואחת
שמרגישה, כמוני, שעולם התעסוקה של הדור הזה הוא מסע כבד של נסיונות לא פשוטים
יש דרך אחרת!
מאות משתתפות 'יקיר לי' סללו דרך מדהימה לצמוח אישית, נפשית וגם תעסוקתית –
מתוך הנסיונות הקשים הסובבים אותנו!
את לא צריכה להישאר לבד…
לא צריכה למעוד או לאבד את הכיוון
קבוצות מדהימות של חברות מופלאות מחכות לך
גם תוכן, גם חיבור והכל
בחוויה, בכיף והמון הווי ייחודי!
הקבוצות מתמלאות והרישום אוטוטו לפני סיום…
נרשמת עכשיו ולא מפספסת!
שבת שלום,
לאה
נ.ב
קוריוז חם מהיום. התקשרה אלי מורה שהשתתפה בסיור של סגל ההוראה לחברת הייטק ידועה. כדי שיכירו קצת מה קורה מאחורי הקלעים.
היא מסרה לי ד"ש מהעובדת המרשימה שליוותה את הביקור, והרבתה להזכיר את 'שמורה'
שמחתי מהד"ש ושלחתי לה הבוקר תודה רבה על היח"צ.
זה מה שהיא ענתה לי:
וואו, מרגישה שיש לי כל כך הרבה לספר, על כל כך הרבה להודות שהמילים מתבלבלות לי בין הראש למקלדת. איזה זכות בשבילי היה לעמוד לפני מורות כבודות ולספר את כל ה״תורה״ שלי של עובדת חרדית בחברת הייטק תל-אביבית על רגל אחת.
והתורה הזו כוללת את שמורה ואת יקיר לי. יקיר לי מבחינתי זהו בבואה של האג׳נדה של שמורה רק עם תמריץ של כח.
אמרה שם אחת – איזה מדהים שאתן מוצאות זמן להיפגש, אמרתי לה שזה המקום שנותן לנו כח, לזכור איפה אנחנו באמת רוצות להיות שייכות. אין לנו את זה ממקום העבודה שלנו. וזה לא קל – אבל שווה כל כך!!
אני מרגישה שהרישום ליקיר לי באלול שנה שעברה היה פתח כחודו של מחט שפתחתי שבזכותו הקב״ה פתח לי פתח כפתחו של אולם ובע״ה ממשיכה להתפלל שימשיך לפתוח. כל כך הרבה קיבלתי, כזה חוזק וחוסן מהקבוצה ומהועידות . כל כך הרבה לאן לשאוף, כל כך הרבה החלטות רגעיות בעבודה שהשתנו בעקבות הבנה של ״האם זה נכון״ או ״לא נכון״ כיהודיה.
כל כך הרבה גאוות יחידה.
יש לי עוד המון מה לומר… אבל אקצר – הייתה לי חוויה לעמוד ולומר למורות הכבודות את מה שאני מרגישה וחושבת. ואני באמת סתם עוד אחת שנופלת ומשתדלת לקום.
אז לאה היקרה, אני מתכננת לכתוב מייל לשתף את חברותיי למשא על השיחה שהייתה לי. ועל הכח והחוסן שהן נותנות לי.תודה לכן שם כולן בשמורה, תנועת ה״בית יעקב״ של הדור שלנו!!!!!
זכות בשבילי להיות חלק מהמשא המדהים הזה!
אה… ועוד מייל מהבוקר:
היה מאוד מאוד מיוחד
בדיוק דברתי עם משתתפת נוספת, על כך שהמערך על ביטחון היה מיוחד במינו!
הדוגמאות היו כ"כ מדויקות וממחישות
העבודה בקבוצות על מציאות חושית לאמונה / מספק לבהירות / משליטה להרפיה –
הייתה חוויה מכוננת
הגעתי לפרטי פרטים בתוכי שלא נתתי עליהם את הדעת קודם לכן.
המקורות – כמו תמיד, עוגן איתן בים סוער
תאוריה יכולה להיות יפה ומרגשת ואף להתחבר לסיטואציה באופן מושלם
אך בתוספת המקורות, מדויקים וחזקים כ"כ, הנושא נכנס "ישר לעצמות" (מצטטת אותך..)
בלי ערעורים והרהורים! מדהים!
