שלום וברכה לאה,
כבר הרבה זמן מנויה למיילים של שמורה ומתחזקת מאוד.
אני בחורה רווקה נושקת ל-28
וכותבת בזמני הפנוי
כתבתי איזושהי תובנה שחשבתי עליה היום
תודה,
פנינה
המילים כל כך יפות ומרגשות, שאני שמחה לפנות להן את מקומי.
ומילה שלי בכל זאת?
זה לא רק לרווקות…
זה לכולן!
שבת שלום,
שבת של הארה כפולה ומכופלת
לאה
חנוכה הולך ומתקרב… וככל שהימים עוברים כך גם מספר הסגולות שעוברות אליי בכתב או בע"פ, כל אחד בטוח שהוא המציא את הגלגל ורק לו יש המתכון הסודי לחתונה שלי.
גם השנה אני אעמוד שם… מול הנרות ואבקש ואתחנן על בני חיי ומזוני, כן, גם אם עברו כמה שנים טובות וזה עדיין לא קרה.
אבל לא על כך באתי לדבר, משהו אחר היכה בי היום:
הן זה לא סוד שאוטוטו השנה לועזית תחליף את ספרתה האחורית, ובכל שנה שעוברת הטכנולוגיה הולכת ומתפתחת ובלי אפילו שנרצה בכך היא מנסה להכנס לחיינו.
אך אנו אמונים על דברי גדולי ישראל ומונעים מכל אותם מכשירים קטנים-גדולים לחדור אלינו הביתה או ללב.
כל אישה ואמא מגנה בגופה על קדושת ביתה הפרטי, רוצה את ילדיה הולכים בדרך הישר.
והרווקה מה?
בית אין לה עדיין, את הסמינר סיימה מזמן. והעבודה או החברה קורצת, מרמזת… אל תשארי מאחור… כל אחת והמלחמה שלה, רק תכנסי לפורום הזה והזה / בואי, אנחנו נקנה לך סמארטפון (וסוגיו…), רק לעבודה, כך עובדים היום, לכולם יש / רק תכניסי הביתה מחשב… רק.. רק….
והיא עומדת שם איתנה, גפרור, לא אבוקה, אפילו לא זוג נרות.
ואומרת לא. ברור. החלטי. אמיתי. פנימי.
שהיא חייבת אותו אך ורק לבורא עולם.
שנה, ועוד אחת, לא משנה לה הכסף, הקידום, ההנאה, הצבעוניות.
מה עוצר בעדך? מה?!
אמת.
דעת תורה.
ברירת האור מהחושך.
בעיניי, אתן חשמונאיות הדור! אתן- שהמניע שלכן היא רק האמת, לה נשארתן נאמנות בדיוק כמו החשמונאים לפני כ-2170 שנה.
לא מרפות ולא אומרות נואש, ממשיכות להילחם בכל הכוח.
בימי החנוכה הללו, אתן עולות דרגה, עוד כוכב על דש החולצה, על לחימה יומיומית בחזית, לחימה על הרוח, שאין לה שום אינטרס אחר כי אם נאמנות לאלוקי ישראל ולתורתו.
אז החג הזה-תעמדי שם, מול הנרות, בגו זקוף, עטורת נצחון של עוד שנה.
"כי אף בשעה שאדם חי בעולם של חול הוא יכול להתעלות מעל העולם. הוא יכול להדליק נר ולבטל את החושך. הוא יכול לחיות חיי קדושה, ושם, בתוך חיי הקדושה, למצוא את כל התענוגים בלא שיחסר לו דבר" (הרב פינקוס זצ"ל ימי חנוכה, עמ' ל"ב)
