שלום כולן,

בעודי כואבת מהבשורה הקשה על הפיגוע הרצחני מהבוקר, ותוך כדי שאני מנסה לעשות לעצמי סדר בראש ובלב, לנסות להבין 'מה ה' אלוקינו רוצה מעימנו'… קיבלתי שיחת טלפון מידידתי מה'שמורה' תמר בניאל (שפניר). תמר משיבה רוח בשמורה מזה שנים רבות, התחילה עדיין בתור בחורה בי"ב, וגם היום כאמא לקטנטנים – ממשיכה לשמור איתנו על קשר, כמו גם אמא שלה היקרה, התורמת לשמורה שירותי עו"ד בעת הצורך…

בלי הרבה דיבורים: אביה של תמר נפצע קשה בפיגוע היום והיא מבקשת את תפילותיכן:

לרפואת הרב אבידן משה בן מינה רבקה

עדין לא שמענו פרטים, אין מידע מדוייק, רק יודעת שזה כואב,
נחתכנו שוב, ממש בבשר החי.

עלה המוות בחלוננו-
בורא עולם מדבר אלינו בכל מיני סוגי קריאות וכשזה קרוב יותר, זה יותר כואב, יותר מחייב.

ושוב אנחנו מקבלים תזכורת כואבת שאין לנו שום דרך אחרת להאיץ את הגאולה, לא בכח, לא באש ולא בהפסקת אש…

כי לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה'…

חושבת לעצמי, מה עוד אנחנו יכולות לעשות
ומחליטה,
שלמרות שלא הכל ערוך ומוכן
אנחנו נתחיל עכשיו, ממש ברגע הזה,
לעשות מה שביקשה מאיתנו גולי, אימו של חטוף:
"תעזרו לעוד ועוד נשים להכיר את קדושת השבת"

מרגישה שיש בכוחך להשפיע?
מלאי את הטופס ואנו נעביר אותו לכתובת המתאימה להמשך טיפול בעז"ה.

מצטטת לכן סיפור שהגיע אלי הרגע ממש:

כשרשמתם על המיזם "אשמרה" , התחברתי לזה במיוחד. לאור העובדה שאנחנו באמת לא חשופים לכל החדשות ובאמת לא ממש יודעים איזו טלטלה עמ"י כולו עובר כעת. אבל אנחנו חלק בלתי נפרד מהעם הקדוש הזה, שעובר צירי לידה כואבים ושהקב"ה סולל עבורו את הדרך לגאולה השלימה בע"ה.

רציתי לרשום סיפור , אם זה מתאים לכם תפרסמו אותו עם השם "שגרירה".

זה היה ממש בשבועות הראשונים אחרי החגים היא התקשרה אלי נציגה מארגון קירוב ואמרה לי שמצאה עבורי חברותא מתאימה . נזכרתי שלפני כמה חודשים באמת התקשרו ושאלו אם אני מעונינת ואז כנראה אמרתי שאפשר לנסות. בכל אופן כשהגיע הטלפון הזה הרגשתי שאני לחוצה ועמוסה למעלה מהראש, יש לי קטנים ברצף ועבודה קשה ואין לי רגע פנוי. במחשבה שניה המצב בו עמ"י נמצא כ"כ לא פשוט שאם הזדמנה לי הזכות הזו, איך אוכל לסרב לה בשעה זו?!

איכשהו אמרתי בסדר וניסיתי לזרום עם זה. מי שמכן לא יודעת, אז אסביר- זה ארגון שיוזם חברותות בין אישה חילונית בד"כ המבקשת להתחזק לבין אישה חרדית.

הכנסתי לתודעה וקבעתי בליבי שממש אעשה מאמץ למצא זמן עבור דבר חשוב זה.

נקרא לחברותא שלי גליה לצורך הענין. והיא מנהלת פרויקטים בכירה בהייטק.

בשיחה הראשונה היא אמרה לי שמאד שמחה ללמוד וקבלה את הרעיון מאחת העובדות החרדיות שעובדות איתה במשרד.

כמה שיעורים בודדים היו לנו בינתיים, בקשתי מהם שיתנו לי חומר כי היא רצתה ללמוד תנ"ך אז הם הביאו לי חומרים מפ"ש כל פעם עם רעיון שאפשר לקחת אותו הלאה ולצאת ממנו למשהו שנוגע לחיים המעשיים ולהשקפה,

השיעור האחרון שנתתי לה מאד ענין אותה, בנוסף דיברתי איתה על ענין השבת שממש ראו שהשבת היא זו ששמרה …

והיא ממש נפתחה אלי, היא ספרה לי שהיא עובדת במשרד עם בנות חרדיות , ויש שם צעירות בנות 21 בערך שממש חכמות ומוכשרות ואיך הן עושות את העבודה בצורה מעוררת התפעלות. חשבתי בלב שלי שזה קידוש ה' בעצם היותן הן. ובנוסף כל אחת מאיתנו היא שגרירה גם מעצם היותה היא הנאמנה , המוסרית, וכמה זה מחייב אותנו.

היא הוסיפה וספרה לי על ההתחזקות שלה, ושכיום היא כבר לא נוסעת בשבת ולא נוגעת בפלאפון וכו' וזה לא קל בשבילה. ואז ממש התרגשתי. (כמובן שנתתי לה "טיפים" איך לעשות את השבת ליותר מתוקה כמו להכין את האוכל הכי טעים ועוגות שוקולד הכי הכי… שכך אני למדתי על עצמי ולימדתי את הילדים לחכות לה – לשבת )

חשבתי לעצמי שכרגע כל עמ"י נמצא במקום אחר וצריך לנצל את המומנטום ולנסות לטפטף קצת "אידישקייט" – כן, יש הרבה מאד צמאון לרוחניות גם בציבור החילוני …

ועוד תחושה שהיתה לי – שחובה עלינו לשאת בעול עם כלל הציבור . אנחנו חלק מעמ"י שעובר ימים לא פשוטים חלק מתוך ה"חבלי משיח", לא נכון להגיד "שלום עלי נפשי ומשפחתי"… באנה נזכור שמשה רבנו נבחר למנהיג שהיתה בו התכונה של "וירא בסבלותם". ואין ספור סיפורים על גדולי ישראל שנשאו בעול עם הציבור.

ודאי אנחנו תורמות הרבה- כל אחת שמחזיקה בית של תורה ושל קדושה בזמן הזה- היא כחיל העומד בקרב , והיא מוסיפה לעמ"י זכויות שלולי זאת לא היינו יכולים .

בשורה התחתונה, מה שאני רוצה להגיד שאנחנו גם שגרירות בצבא ה' – להרבה נשים חילוניות יש התעוררות מאד גדולה והמיזם הזה של "אשמרה" מאד רלוונטי עבורן.

כדאי לקחת בו חלק.

שתהיה שבת שלום!

מתפללת שההתעוררות שלנו תהיה לרפואת הפצועים ולע"נ הנרצחים הי"ד

ומייחלת מעומק לב גאולה השלימה

לאה