לבחור מה לכתוב, בחומש בראשית, זו משימה קשה ממש. נו באמת, אני חושבת לעצמי, לכולן יש בבית חומשים, לכולן יש רש"י, כולן יודעות לקרוא – יודעות אפילו כתב רש"י… אני מרגישה שאני רק מקלקלת. אני 'ממסכת' במילים הדלות שלי את האור והיופי שמחכה לכולנו בין הפסוקים של התורה הקדושה והמתוקה הזו.
אבל… אני מזכירה לעצמי, שעד שלא הצטרפתי גם ל'חלקינו בתורתיך', לא הכי הכרתי את הפרשה מבפנים, גם אצלי ירדו קמעה 'גובה הלהבות' משיעורי החומש המלהיבים שבשנות נעורי, וגם עלי חלפו חודשים (חודשים? אמאלה'… כן… נראה לי חודשים (:( בלי לפתוח חומש… אז כנראה שבכל זאת אנחנו צריכות את הדפיקה בדלת הזו, עם המשלוח השבועי ה'מפקס' הזה…
ואחרי ההקדמה הזו, שבאה להתנצל על אלף פסוקים שהם פרוז'קטורים לחיים, ואלף רש"יים מהממים, אני מביאה לכן כמה מילים ששמעתי פעם, והם מהווים אנטיתזה לסער המבולי ששוטף את העולם בגל המאוס של 'נאורות המאה העשרים'.
הפסוק אומר "ויביאה … האוהלה … ויקח את רבקה ותהי לו לאישה ויאהבה"
מה??? אתם נפגשים רק 3 פגישות? / רק שעתיים? / רק חודש או לא משנה כמה בדיוק מקובל בקהילה שלכם, "ררררק" הכרתם? ררררק שדכן הציע? ררררק אבא שלך בירר???
כן!
רק!
כי מי שמבין שנישואין זו מהות חדשה שנוצרת, המושתתת על שותפות מלאה עם בורא עולם, מסתכל על הדברים אחרת לגמרי. הרי כל בר דעת מבין, שאפילו יזם המחפש שותף למימוש רעיון אחד המתבשל בראשו, לא מחפש שותפים בפאבים… למרות שהוא יודע, שהוא לא יתפשר על כימיה גבוהה עם השותף על מנת שהחיבור יישא פירות. בכל זאת, הוא מבין, שהחבור הרגשי הוא כלי אבל המטרה חשובה עשרת מונים. אז דבר ראשון עליו לבחון בכלי השכל את היתכנות הקשר.
וזה כשמדובר על הגשמת רעיון בודד…
וכשאנחנו באים לבנות חיים שלמים עם שותף?
כשיוצאים לדרך הכי ארוכה, הכי זרועת מהמורות והכי מאתגרת – האם לא מוטל עלינו פי מליון לוודא בכלי השכל שאכן, יש כאן פוטנציאל טוב לשותפות איכותית.
החיבור למטרה משותפת אחת, והצעידה יחדיו באותו השביל – בחיים מחוברים היטב למקור כל הטוב שבעולם, וודאי יעוררו את הרגש בתחושה הכי עמוקה ויציבה שקיימת. אבל אז, הרגש יהיה דבק לאבני בניין יציבות, לא למגדלים מנייר שקורסים מכל משב רוח…
כי זאת, ורק זאת, הדרך הבטוחה להעמיד דור ישרים: ויביאה האוהלה… ויאהבה!
שבת שלום!
לאה
