שלום יקרות
אמא יש רק אחת?
דווקא בפרשה שלנו יש אותה פעמיים…
אז אמנם אני לא אביגיל פראגר עם יכולות התיאור הפינומינליים שלה, על מה מרגישה אמא ממוטטת בערבו של יום, אבל מתוך נקודת הנחה שאתן מבינות לבד על מה אני מתכוונת – אני מבקשת לעודד את עצמי ואת כולנו מהפרשה שלנו, כי השבוע אנחנו מתוזכרות שוב ש'אמא' זה משהו גדול ממש,
הרבה יותר גדול אפילו מכל הקולות המחלישים שאוהבים להשתלט עלינו.
אין על אמא בעולם, וזה לא המצאה שלי, או של איזה משוררת עלומה,
פעמיים זה כתוב ברש"י. פעמיים!
"ותרץ הנערה ותגד לבית אמה" – רש"י: "ואין הבת מגדת אלא לאמה"
"וינחם יצחק אחרי אמו" – רש"י: שכל זמן שאמו של אדם קיימת – כרוך הוא אצלה
(ומי שממש מוטרדת מזה, מוזמנת להציץ בסוף הרש"י הזה…)
אז זהו, אמא יקרה,
גם אם את מרגישה כל כך נשאבת להמון תפקידים אחרים…
ולא מספיק בטוחה שבמי שאת-
שימי לב שיש בך משהו מיוחד,
כזה המזמין את הבנות להשיח ליבן דווקא אצלך, ולבנים להיות כרוכים דווקא אחריך…
קומי, נשמי עמוק, היישירי מבט וזקפי קומה
פשוט בגלל שאת נבחרת להיות,
אמא
שבת שלום
לאה
נ.ב.*
למי מאיתנו שזוכה להיות בת לאמא:
בואו לא ניתן לשטף החיים לאבד לנו את הפריוולגיה הזאת
של להשיח את הלב ולהיות כרוכה אחרי הדמות שהכי בעולם נבחרה להיות לנו לאמא,
וזה עוד לפני הבונוסים והשכר המובטח…
שווה!!!
*הנ.ב הוא רמז, והוא מוקדש באהבה והערצה למי שמכל העולם בחר הקב"ה שתהיה האמא שלי…:)
