צלילי ה'זיץ' של אתמול עדיין מתנגנים לי בלב,
כמאה נשים ובנות יקרות שיצאו בסופה הקשה להתחמם יחדיו סביב האש.
להתחמם סביב הלהט "אשר ירד עליו ה' באש" במעמד הנשגב של מתן תורה,
ולנגן יחד את אותו "קול גדול" שלא פסק – מיני אז ועד היום.

מצד אחד, היה שם במעמד המענג הזה כל כך הרבה דברים,
שבאמת אי אפשר לשתף את המכלול כולו דרך תווי המקלדת, וודאי לא את חלק החוויה ותווי המנגינות…
אבל כמשתתפת ב'משלחת ראשונה של קבוצות יקיר לי' שיצאה בסייעתא דשמיא לדרך,
מרגיש לי שאי אפשר שלא לשתף במשהו, בכל זאת…
אז כן אנסה לתת טעימה קלה מהדברים שנאמרו שם ב'ועידת התוכן'
הלוואי ונזכה יחדיו להתרומם עוד טפח מעל הקרקע – גם בתוך המרוץ היומיומי…

כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות י"ט ג')
כן! זה אמיתי והגיע הזמן לעמוד על שלנו :) נשים תחילה…
כך אומר הקב"ה למשה רבינו, מסירת התורה בעם ישראל צריכה להתחיל מהנשים.

ומדוע?
אומר רבינו בחיי: שהאשה הטובה היא סבה לתורה שהיא יכולה להמשיך את בנה לבית המדרש!

לקרוא ולהתרגש!
אי אז ברגעים האדירים של התהוות האומה, לימד אותנו ה' יתברך את הדרך לקניין תורה. התורה תוכל להיות בעם ישראל – בתנאי שלפני הלימוד עצמו של הגברים, יש את ההירתמות של הנשים.
קודם הן תרתמנה את המערכה, ואז אפשר חהיה להצליח לקיים את התורה, גם בגברים.
ציווי מפורש לפנות במעמד קודם אל הנשים – שהן בעצם אלו שימשכו את בני הדור הבא, ללימוד התורה הקדושה.

ואם כך, כל שנותר לנו לעשות – זה ללמוד איך נצליח 'להמשיך בינו לתורה'

וגם זה מבואר שם, באותו פסוק.

רש"י הקדוש מסביר "כה תאמר" – בלשון הזה וכסדר הזה (שבת פו) "לבית יעקב" – אלו הנשים תאמר להן בלשון רכה‏ "ותגיד לבני ישראל" – עונשים ודקדוקין פרש לזכרים דברים הקשין כגידין (מכילתא)

ומאחר שמשה רבינו עליו השלום, צווה לדבר דיבורים סדורים מאד ואחידים – "בלשון הזה ובסדר הזה"
אין לנו אלא להבין – שאותו הדיבור עצמו, יכול להיות 'קשה כגידין' מצד אחד "ולשון רכה" מצד שני.

הא כיצד?

ידוע שהתורה האלוקית והמופלאה שזכינו לקבל,
היא רחבה מני ים רחבה וארוכה מארץ מידה,
אנחנו, בני אנוש מוגבלי יכולת, תופסים אותה – כל אחד כפי השגתינו.
לגברים יש את הנטיה והטבע לראות את הצד ה'קשה כגידין' ולשים את הצד הרך.
שני הצדדים הם כוחות נפש הטבועים באדם – כח היראה וכח האהבה.
התורה היא כעין פסיפס אדיר של ציווים שלובים זה בזה, חלקם ציוויי לאוים ואיסורים, וחלקם עשיה וכיסופין.
מהרך בה נמסרה התורה אנחנו מבינים, שיראה ללא אהבה – לא יכולה להחזיק מעמד.
מביאה לידי 'מבעט והולך לו', זה מציאות שלא יכולה להחזיק מעמד
הבסיס לתורה – שהיא גדלה על מצע של אהבה! על כוחה של האישה!
כמו שממשיך רבינו בחיי:
לפי שהיא מצוייה בבית והיא מרחמת עליו בכמה מיני געגועין כדי להמשיך אותו אחר למוד התורה מנעוריו וגם כי יזקין לא יסור ממנה.

את האהבה הזאת אנחנו מבקשים להצית. להצית ולהבעיר למדורה גדולה,
שתחמם – את עצמנו ואת הסביבה כולה.
לעצור לרגע משטף החיים, לפרגן לעצמנו הפוגה קלה, לנשום עמוק ולהרגיש את האהבה הגדולה והמענגת הזאת מתפשטת אצלנו בכל נימי נפשינו.
אותה אהבה אשר הנשמה והטבע שלנו כנשים, מבקשת וכוספת לחוש אותה, לחוש ולהנחיל אותה לבית כולו.
מגיע לנו להרגיש – כמה אנחנו באמת אוהבות לאהוב…

***

ואי אפשר שלא להזכיר מילים מרגשות שזכינו וכתב עלינו מרן הגאון רבי משה הילל הירש שליט"א, השבוע הזה:

… בלי ספק הארגון הציל במשך השנים אלפי בנות מלהדרדר ברוחניות שלהם על ידי השפעה בסביבה איפא שהם עובדות והצלת הבנות פירוש הצלת כל הבית הבנים והבנות וגם גורם שהאברך יכול ללמוד במנוחה כשהוא יודע שאשתו מגבה ואוחזת ואוהדת מה שהוא עושה ולפעמים גם בהכרה יש זלזול מסויימת כלפי אברך שיושב ולומד ולא מביא הרבה כסף לבית. וכמה פעמים בעיניה ה"בוס" שלה הרבה יותר מוצלח, וכמובן שאברך שמרגיש את זה נופל בלימודו וכהנה וכהנה דוגמאות. ולכן כל אחד ואחד צריך לעזור לארגון הזה
ויזכה להצלחה וברכה בגוף ובנפש

ממה אני הכי התרגשתי?

מהמילים: "והצלת הבנות פירוש הצלת כל הבית, הבנים והבנות"!!!
איזו אמירה מרוממת יש כאן עבור כל אחת ואחת מאיתנו…
ההצלה שלנו היא הצלת הבית כולו…

והלוואי ונזכה ללבות את אש האהבה הגדולה,
כולנו יחד,
בתוך המקומות הקשים בהם אנחנו נאלצות להיות זמן ניכר כל כך מיומינו.
בתוך כל זה, להמשיך עם אש יוקדת של אהבת ה' שבוערת בעצמותינו
ומזכה אותנו להמשיך את לימוד התורה לבית כולו.

שבת שלום,
שבת של מנוחת אהבה!

לאה