שלום לכן,

רעיון יפה בשם הגאון רבי יעקב גלינסקי שליט"א שראיתי בספר לקח טוב,

מתאר לא רק את עם ישראל בשעת חטא העגל הנוrא,

אלא מציאות שעלולה להיות מוכרת עד לכאב – בכל הדורות…

וישכימו ממחרת ויעלו עולות ויגישו שלמים וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק (שמות ל"ב ו')

בעצם הפסוק הזה מתאר את הפעם הראשונה בה קמה קבוצה מעם ישראל, והמרתה את פי ה'…

הגיעה קבוצה של ערב רב וניסתה לקדם רעיון חדש.

איך מכניסים רעיון של סטיה בעבודת ה'?

כמובן, הכל 'לשם שמים', בלי שום טובות הנאה…
"ויעלו עולות" – כמו קרבן שמוקרב כולו לשמים.

אחרי שהם מכניסים ורואים שיש אחיזה לדרך הזו, הם מתחילים לגלות את פרצופם, "גם וגם" יש כאן הרבה לשם שמים… אבל צריך שגם לנו יהיה חלק…
"ויגישו שלמים" – כמו קרבן שאומנם מוקרב לגבוה, אבל – יש גם חלקים הנאכלים על ידי הבעלים

ואז…

אז מגיע עוד התדרדרות, שוכחים בכלל את החלק של ההקרבה לגבוה ומתחילים:
"וישב העם לאכול ושתו" – להתחיל 'להנות מהחיים', מי מדבר כבר על אידיאולוגיה וחלק רוחני.
פשוט "אכול ושתה כי מחר נמות"
וכמה שזה נשמע הזוי, יש כאלו לצערנו שפשוט כך חיים.
מישהי שלחה לנו בעקבות פטירתה של חגית וקסלר ע"ה: כחלק משיחת עבודה עם קולגה שאינה שומרת תומ"צ, שיתפתי אותה בטרגדיה, התגובה שלה היממה אותי: "תראי איך החיים נגמרים ברגע", היא אמרה, "צריך פשוט לנצל ולהנות"…
עצוב…

אבל זה עוד לא הסוף…

היצר לא מסתפק בזה, זה ממשיך
"ויקומו לצחק" רש"י: יש במשמע הזה גילוי עריות.

אין הרבה מה להוסיף על זה, אנחנו רואות בחוש, בכל מיני מעגלים, כמה סטיות קטנות יכולות להוביל להידרדרות גדולה.

הלוואי בעז"ה שנזכה תמיד לראות ולהרגיש את האמת,

להיות מאלו שגם ברגעים של מהומה גדולה בעם,
זוכים להיות מאלו של "מי לה' אלי".

שבת שלום,

לאה