שלום כולן

יום גדול הוא היום.
היום והימים הבאים אחריו לטובה ולשמחה.
כל כך הרבה אנחנו משקיעות באין סוף עשייה מאומצת וברוכה,
אבל …
האם לא איננו כמו אותו אחד שהשקיע במוצר יקר רק שכח 'לחבר לחשמל'?…
האם זכינו להעניק לעצמנו, רגעים נשגבים של תפילה אמיתית מעומק הלב?

הבה ננצל את הימים, ובמיוחד את היום הגדול הזה שמועצות גדולי התורה
קראוהו ליום תפילה מיוחד בעקבות גזרת הגיוס וכל המסתעף…
נפנה לעצמנו זמן לתפילה ולקריאה "קלי קלי למה עזבתני"!
אחד המרבה ואחד הממעיט – ובלבד שיכוון ליבו לשמים…

ימי צומות הינם ימי סליחה והזדמנות לטיהור הנפש,
וודאי שאסתר המלכה הורידה לנו בכח מעשיה הגדולים-
כוחות המשפיעים קדושה וחיזוק גם בדורינו אנו.
ניסיתי ללקוט מעט,
כדי שנוכל גם אנחנו לזכות להיות מאלו שבזכותן תבוא גאולה לעולם …

———————

שלושה יסודות זהב, חוצב המלבי"ם מדבריו הכל כך מפורסמים של מרדכי היהודי,
כשפונה לאחייניתו המפוחדת, המיטלטלת בין הרצון להיטיב עם עמה לבין הפחד מבית המלך:
ובמילותיו הקדושות של המלבי"ם: הודיע לה בשליחות הזה כמה פנות יקרות:
א. בכל אירוע חריג, היוצא מגדר הטבע והרגילות, צריכים אנו לשית על לב, כי ה' עשהו להיות זה אמצעי אצלו לתכלית השגחיי וסיבה לאיזה מסובב.
הגעת אסתר לגדולתה היא מאורע מופלא, ומכיוון שמיד אח"כ התגלגלה הגזירה על עם ישראל – הרי שניתן להסיק שעליתה לגדולה אינה אלא לשם ההצלה מהגזרה.
ב. לכל צרה הבאה על עם ישראל, אם לא יוושעו על ידי סיבה אחת, בהכרח יעמיד להם ה' סיבה אחרת להצלתם כי לא יטוש ה' עמו!
ג. כל דבר הנוצר עבור תכלית, אם בטלה סיבת התכלית – בטל הדבר. במילא צריך לה לחשוב כי מציאותה בגדולה וכבוד היא רק בעבור שיהיה על ידה ההצלה … עתה, ואם תעבור העת ההיא ולא תעזור חיל להציל… יגיעו הסיבות האחרות כי לא יעזוב ה' נחלתו ביד אישה אחת שיש לה בחירה לטוב ורע ובהכרח יש עוד סיבות ואז לא יצטרך לך אחר שכבר תגיע הישועה ממקום אחר.

טוב, כשהדברים מופנים כלפי 'אישה אחת' ושמה אסתר, הכל הרבה יותר קל לנו…
"אל תדמי בנפשך להימלט… רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר… מי יודע אם לא לעת כזאת הגעת למלכות" (אסתר ד' י"ג-י"ד)
ומה אם 'האישה האחת' היא אני???
כי הרי כל אחת ואחת מאיתנו, יש לה את האחריות עליה ועל עתיד זרעה עד ביאת גואל צדק…
אולי יחד ננסה להגיע ל'שלושת הפינות' היסודיות ולבחון אותם לאור מציאות חיינו:
ה'פינה האחת':
אין ספק שמהלך התקופה האחרונה, בה נשים עוזבות את מקומם הטבעי – בחיק המשפחה ובגידול הבית, ונדדו לעבר בתי 'מלוכה' גויים – הם הפך הטבע האנושי שבורא עולם טבע בעולם.
ולפי מה שנראה העולם – סובבה ההשגחה העליונה שחלקים נכבדים מסלתה ושמנה של העם היהודי – חי בהיפוך הטבע הזה.
ומהי 'התכלית ההשגחתית' של מציאות חיים זו?
ודאי וברור מעל לכל ספק – שיש תכלית ברורה להיפוך הטבע האנושי, והיא למען פניות נפשם של לומדי התורה הקדושים – לעסוק בתורה!
'לעסוק בתורה' דהיינו, להרבות תורה בעולם. בין אם על ידי אלו המקדישים כל חייהם לתורה, בין אם על ידי אלו המגבילים מלאכתם למען הרחבת עיתים לתורה ובין אם על ידי מי מאיתנו המכינה עצמה לקראת הקמת בית כזה  שיש בו קדושת ה' וריבוי כבוד שמים בעולם.
והגזרה?
היא נוכחת מכדי שיהיה צורך לדבר עליה…
עולם התורה נמצא במוקד של מאמץ מוגבר מצד כוחות הרשע: להשמיד, להרוג ולאבד…
נסיונות של 'סיכול ממוקד' ללומדי התורה עם מלחמות מכל הכיוונים.
בזירה הפוליטית מנסים להצר צעדי לומדי התורה,
בזירה האזורית – איומים בטחוניים מכל עבר,
ובזירה הערכית – מלחמה עזה ניטשת. כל בית בישראל, כל אדם באשר הוא – כולנו בחזית מול איומים ערכיים על הצביון היהודי.
ואנחנו?
אנחנו נשלחנו בשליחות מיוחדת לעת הזאת,
לסייע ולעמוד לימין לומדי התורה, חרף כל הקשיים והנסיונות.
כבוד ה' ותורתו – זוהי ה-'סיבה', התכלית.
אנחנו, ה-'מסובב'.
ה'פינה השניה':
"כי לא יטוש ה' עמו" "כי לא תשכח מפי זרעו"!!!
אל לנו לחשוב לרגע קט שיש לנו 'בעלות' על התורה, שקיומה תלוי ביחיד כזה או אחר.
כל כך הרבה בנות הגיבו לי על ה'כי לא תשכח מפי זרעו או מפי זרעינו', והזכירו שוב ושוב – שהתורה לא תלויה בשום 'אישה יחידה כזו או אחרת'. תורת ישראל ועם ישראל ודאי ישרדו גם את השעות הכי קשות:
רציתי להוסיף סיפורון חזק ששמעתי, שעומד מול עיני ומנחה אותי בהרבה צמתים
והוא בדיוק מה שהזכרת בחיזוק הנוכחי, שיש לו מקור…
בתקופת השואה, אולי קצת לאחריה, כאשר מצב החינוך באמריקה היה בכי רע
התאספה קבוצת רבנים חשובה בראשות הרב אהרן קוטלר זצוק"ל, מקים עולם החינוך באמריקה,
בתחילת האסיפה קם אחד הרבנים ונאם בפאתוס ,"התאספנו כאן כדי להבטיח את העתיד של כלל ישראל!"
קם מיד רבי אהרן קוטלר ואמר, "לא, על עתיד כלל ישראל יש כבר הבטחה
התאספנו כאן כדי להבטיח שגם הילדים שלנו יהיו חלק מאותו עתיד" – – –

ו'הפינה השלישית', הפינה הכי 'מציקה'… הפינה הזאת שאנחנו מתעלמות ממנה לעיתים, בסערות הזמנים:
בורא עולם שם אותנו בכל מיני פוזיציות, משרות או תפקידים, אבל הם אינם המטרה, הם משרתים תכלית שהיא: ריבוי כבוד שמים והגדלת תורה בעולם. אם חלילה 'נפספס' את התכלית, לבורא עולם יש דרכים אחרות כדי לגרום לתכלית העולמית להתקיים. לנו, יש את ההזדמנות 'לתפוס' ולהיות חלק – אבל זאת הזדמנות, שאם חלילה נחמיץ – היא פשוט תעבור, חלילה, למישהו אחר…

———————

כל אחת מאיתנו, הניצבת ב'חזית', הנאלצת לצאת לעולם שמעבר לחומות הבצורות של היהדות חרדית, ודאי מודעות לתהליכים המהפכניים המתרחשים בתקופה הזאת. (ואגב, היציאה הזאת לא תמיד קוראת פיזית, היא יכולה גם להיות מתוך הבית…)
עד לא מזמן חשבנו שאנחנו בעיצומה של 'מהפכה טכנולוגית',
אבל היום אנחנו מבינים שאנחנו רק בתחילתה של המהפכה האמיתית…
גל טכנולוגי גדול שטף את העולם – ומולו נבנו סכרים,
מוגנו האוניות הנישאות מעליו,
ונתפרו חליפות צלילה לאלו המסתכנים.
סוג של 'כאילו למדנו איכשהו להתמודד'…
אבל גל נוסף של עולם הAI מסתמן והולך… גנחשול אדיר הרבה יותר גדול מכל מה שהכרנו עד כה.
ובגל המטלטל הזה יש לנו תפקיד מכריע.
ומהו התפקיד?

כאן אני עוצרת שניה, ורוצה לשתף אתכן בביקור שזכיתי לו בבית מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי משה הלל הירש שליט"א כשנכנסנו אל הקודש פנימה כדי לשאול ולברר היאך צריכה להיות ההתיחסות שלנו לנושא.
ניכר היה שהנושא כואב מאד לראש הישיבה שליט"א, ומטריד את שלוות נפשו.
אכן הדבר הזה, יחד עם כל כך הרבה איומים חזקים על שלוותם ופניותם של לומדי התורה ועם ישראל – הם קשים וכואבים, וודאי שעול הדור הזה קשה הוא עד מאד…
אבל בנושא הזה, הביטויים ששמענו היו חריפים:
"ודאי שהAI מאבד צורת אדם! זה דבר שמוחק את האישיות!"

ואין צריך להרחיב, שאם אישיות נמחקת, שאם צורת אדם נאבדת, קל וחומר שצורתו העדינה והמדוייקת של נפש ודמות 'בן התורה' – בסכנה גדולה פי כמה…
אבל-
וכאן בא אבל גדול – גדולי ישראל כן מתירים לצורך פרנסה להשתמש במודלים השונים (המסוננים) של הAI. והיוצא מזה: שאנחנו הן אלו, המוטלת עלינו האחריות, לעמוד בגבול העדין שבין שימוש 'שהותר' לשימוש ה'עלול לאבד צורת אדם'…
האתגר אכן מאד לא פשוט… ללכת על חבל דק שבין 'איסור', מחד, ו'צורך' בשימוש מאידך…
וכל מי שנאלצת להשתמש חשה כנראה את התחושה הקשה הזאת, והרצון העז 'להימלט מבית המלך'…
להימלט?
או שמא, אולי דווקא חלה עליה החובה לעשות…?

———————

זכינו ואנחנו צועדות בדרך שיש לנו מסורת של הנהגה בענייני עבודת ה', וגם את התשובה לאיך נוכל למצוא את נקודת האיזון העדין נוכל למצוא אצל אסתר המלכה:
"ובהגיע תר אסתר בת אביחיל דד מרדכי אשר לקח לו לבת לבוא אל המלך לא בקשה דבר כי אם את אשר יאמר הגי סריס המלך שומר הנשים" (אסתר ב' ט"ו)

להיות בתוך המציאות שבורא עולם סיבב עבורי (אחר  שוידאתי שאכן זאת מציאות בה אני צריכה להיות… וזה נושא שלם בפני עצמו) – זה אתגר גדול מאד.
לעיתים אפילו גדול יותר מאשר להגיד 'לא' על הכל…
ומה שבורא עולם רוצה מאיתנו – שגם בתוך המציאות הזאת, נדע להבחין מה כן ומה לא…
'בית הנשים' ודאי זימן לה, לאסתר המלכה, הרבה דברים נוצצים.
היו לה גם סיבות טובות להרגיע את עצמנה ולומר, אם אני כאן – אז כדאי שאעשה 'קידוש ה' ואהיה הכי הכי שאני יכולה… וכו'… אבל לא!! היא לא 'הסתערה' על ההיצע סביב. היא לא בקשה דבר כי אם את אשר יאמר הגי סריס המלך…
נשמע מוכר?
לדעת שגם אם יש לנו על שולחן העבודה גישה להרבה דברים קורצים,
כאלה שודאי היצר יכול להצדיק את קיומם באמתלאות שונות כאלו או אחרות,
להגיד לא! להיצמד לדברים שגדולי ישראל התירו – ורק להם….
וחלילה שלא נהיה אלו שדרך הפתח של 'צורך הפרנסה' נסובב במקום עוד קדושה וכבוד ה' בעולם – מציאות של החדרת פירצה מסוכנת כל כך העלולה לאבד צורת האדם חלילה…
זה יכול להיות בנושא הזה, אבל נוגע גם להרבה נושאים אחרים… ו"לב יודע מרת נפשו"…
מה יהיה הלאה? כיצד ישרוד עולם התורה והיהדות את המשבר הנוכחי?
אין לנו מושג…
אבל הוא ישרוד! זה ודאי!
עלינו מוטל רק לעשות את חלקינו כדי להיות ראויים ולזכות להיות מאלו שישרדו…

———————

היום, ביום הגדול של 'תענית אסתר',
וכמובן, בימים הגדולים הבאים עלינו לטובה ולשמחה של פורים,
שהשנה, שלא כמו כל שנה, הפורים 'ארוך מתמיד'
(לירושלימיות, אבל במילא התפילות עוברות תמיד דרך ירושלים,
אז אפשר לנצל את השערים הפתוחים גם לשאר חלקי הארץ…)
ננצל את הימים הגדולים לחיזוק ולתפילה.
תפילה על ריבוי כבוד שמים בעולם, כמו שאמר מרן הגרמ"ה הירש שליט"א בדבריו השבוע,
תפילה על קץ הגלות וההסתר
ותפילה על בא הגאולה במהרה בימינו אמן!

והלוואי ונחגוג את הימים הגדולים
מתוך שמחה גדולה ועצומה של קרבת אלוקים
ונזכה לקיום הפסוק:
ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר (אסתר ח' ט"ז)

פורים שמח ושבת שלום,
לאה