שלום יקרות
אני עדיין תחת אווירת השמחה הגדולה, שזכינו לה בחסדי שמים מרובים, בנישואי ביתי שתחי' (ותודה גדולה לכל המשתתפות! שימחתן אותי עד מאד!!). כל כך הייתי רוצה לכבד את כולכן באיזה פלפל ממולא או פרוסת עוגה… אבל בגלל ש(עדיין) אין אפשרות לשלוח כאלו דברים בדיגיטל אני חולקת איתכן תובנה שאמרה לי משהי מהמשתתפות.
נהג מונית ראה שהם בדרך לשמחה, תמה ושאל: איך אתם יכולים לשמוח בכזה מצב???
עוד לפני תשובה על מה זה הקמת עוד בית יהודי, וכו' חשבתי לי שכל כך לא יהודי לראות במצבים שונים – כאילו 'מכת מחץ' על העולם והתכנסות לחידלון!
נכון! בהחלט יש לנו בהלכה היהודית גם הנהגות שהם ביטוי לצער. חלקם גם כאלו שמשביתים שמחות, אבל זה מאד נקודתי ותחום בזמנים או על מי זה חל. התורה מצווה עלינו 'לא תתגודדו' – לא להגדיל את האבל יותר מכפי שהתורה מורה לנו.
ויותר מכך,
אנחנו יודעים שדווקא מתוך רגעים של קושי – יכול שתהיה צמיחה הכי גדולה!
התורה הקדושה מספרת לנו על אברהם אבינו כל כך הרבה דברים, אבל מעניין שרוב מה שמסופר על אברהם אבינו ע"ה אלו הנסיונות שהוא עבר!
החיים הרגועים והפשוטים, אלו שהאדם לא נדרש להתאמץ בעבורם – הם הרבה פחות מהותיים,
כל אחת מתוך נקודת הקושי האישית שלה, זוהי בדיוק נקודת הצמיחה שלה!!!
זה לא צריך להיות אירוע של כותרת ראשית בעיתון… כל אחת יודעת בדיוק מה הדברים שעבורה הם הם תמצית הניסיון והקושי. יש מי שחווה אבדן, או המתנה ממושכת או בעיות בריאות בגוף או בנפש…
ויש מי שרק מלראות את החברה שלה מצליחה יותר ממנה – קשה לה בלב כמו כל הדברים האלו ביחד…
כל אחת נמצאת במקום מדויק ואישי בפאזל הענק של גילוי כבוד שמים, וכל אחת מהמקום שלה מקבלת בדיוק את המרכיבים שהם אבני הבניין – לחלק הייחודי לה!
*****
כל רגע בחיים יכול להיות זה שמגדל ומצמיח אותנו.
אנחנו אלו שבוחרות האם לגדול מהמקרה או חלילה ההפך…
ואכן, כך הם חיינו כיהודים, חיים של מטרה אחת גדולה "שהכל ברא לכבודו"
לפעמים מתוך שמחה, ולפעמים גם מתוך צער ואבל…
שמעתי את זה ביתר עוצמה, כשהגעתי לניחום אבלים אצל משפחת ברנשטיין המופלאה, שבנם, הקדוש אליהו הי"ד נהרג בשמחת תורה.
אמנם אני יודעת שלא באמת אצליח להעביר לכם את התחושות, ואת גדלות הרוח, סליחה, עונק הרוח, של האישה הצדקת הזאת. אישה עדינה, אצילית וחיננית להפליא שיחד עם בעלה עזבה את תל אביב מתוך המקום הכי 'מוברג' שיש שם, והגיעה לשכונת בית וגן הירושלמית.
כל מילה היתה שיעור מוסר מאלף… אבל השיא היה בעיני המשפט הבא:
קבוצת שליחים אמריקאים המייצגים את כל הארגונים המובילים שם שאלו אותה איזה מסר היא רוצה להעביר לנשיא ארה"ב.
השליחות שיוקדת בה דיברה גם עכשיו מגרונה,
והיא הסבירה להם בעדינות את ה'אל תבטחו בנדיבים' "זה לא באמת שאמריקה תעזור לנו"
ואז היא אמרה את המשפט שבעיני הוא באמת משפט גדול מהחיים,
במיוחד שאומרת אותו אישה היושבת על כיסא האבלים על בנה שנרצח על ידי בני עוולה ברוע מטורף:
"אף אחד לא באמת יכול לעזור לנו ואף אחד לא יכול באמת להזיק לנו…"
היא המשיכה ואמרה:
"זה רק אנחנו יכולים לעזור או להזיק
הכח בידים שלנו
רק בורא עולם יכול להשפיע על העולם
ורק אנחנו עם ישראל הם אלו שיכולים להשפיע במעשינו על העולם כולו…"
וואו… איזה עוצמה של מסר,
האמונה היוקדת, הפשוטה והברורה המושמעת מתוך הרגעים הכי כואבים ובעוצמה שכזאת-
זאת ההוכחה הכי גדולה לכך שכל רגע יכול לרומם אותנו לפסגות…
אגב, הגב' ברנשטיין המופלאה תמיד הרשימה אותי, אמא לעשרה ילדים שמקרינה כל כך הרבה חן, קדושה ואצילות יהודית טהורה. נפגשנו בכמה וכמה הזדמנויות של אסיפות הורים של בנותינו שהיו חברות באותה כיתה. אבל, דווקא עכשיו. מתוך הנסיון והכאב – וגם היא עצמה העידה על עצמה – ניכר היה שהעפילה לדרגות עצומות וגבוהות כאלו שרק הנסיון הוא זה שמניף אלי פסגות שכאלו …
****
ובהמשך למה שאמרה גב' ברנשטיין המדהימה,
אכן: הכח בידים שלנו!
התקופה הנוכחית היא תקופה מורכבת ומאד מאתגרת.
יש מי שנפגשת בה בעוצמה ויש מי שהתקופה מרעידה נימים אחרים בליבה.
אנחנו אלו שנבחר איך לצאת מהם…
איך מצליחים למנף את רגעי הקושי?
אני קוראת את מערך 'מנת הקרב' שהכינו לכן,
ומבינה שיש דרך!
מערך אדיר של העצמה ענקית דווקא מתוך הרגעים הלא פשוטים הללו
מזמינה כל אחת ואחת למצוא את הקבוצה שלה
ולזכות למנף את הימים והשעות האלו
למשהו גדול באמת!!!
מאחלת לכולנו התפתחות
ללא כאבי גדילה…
כל טוב ושבת שלום
לאה
